עריכת הדף "שלמה קרליבך"

ר' '''שלמה קרליבך''' ([[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]] - [[ט"ז בחשוון]] [[תשנ"ה]]) היה מנהיג דתי, זמר ומלחין מפורסם. קירב יהודים רבים ליהדות, אך לצד זאת ספג ביקורת מ[[רב]]נים ו[[אדמו"ר]]ים רבים - וביניהם [[הרבי]] - על כך שלצורך פעולות הקירוב היה מקל בהלכות מסויימות.

שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' [[אליהו חיים קרליבך]]), ב[[ברלין]], [[גרמניה]] ב[[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]], לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו פסיה. לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה בעיר באדן שליד וינה (אוסטריה), הגיעה ב-[[תרצ"ט]] ל[[ניו יורק]], שם התמנה אביו לרבה של קהילה מקומית ב[[מנהטן]]. ר' שלמה למד ב[[ישיבת "תורה ודעת"]], בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ובאוניברסיטת קולומביה. הוא נחשב לעילוי יוצא דופן וכבר בגילו הצעיר (14) בלט בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו [[סמיכה|הוסמך לרבנות]], התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כ[[שליח ציבור|חזן]] ב[[הימים הנוראים|ימים הנוראים]]. באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב אליהו חיים קרליבך ל[[חסידות חב"ד]].

אט אט, החל לאמץ לעצמו הנהגה של גמישות בעקרונות ה[[הלכה]], ופריצת גדרי ה[[צניעות]], ב[[מחשבה]] שכך יקל עליו להתחבר ללבבות היהודים ולקרבם ליהדות. שיטה זו הייתה רחוקה ואף מנוגדת משיטת הרבי, ולבסוף נותק הקשר בינו לחב"ד - והחל להפיץ יהדות בדרך משלו, כשהוא משתמש בשירה וניגון בגיטרה ככלי לסחוף את הקהל אחריו.

בסביבות שנת [[תרצ"א]] כשאדמו"ר הריי"צ היה בווינה לצורכי רפואה, הביא ר' נפתלי קרליבך את שני ילדיו, התאומים שלמה ואליהו חיים קרליבך, לקבל ברכה מ[[אדמו"ר הריי"צ]]. הרבי אמר להם "שתהיו חסידישע יידן (חסידים), ולא תהיו ילדים נוסח [[גרמניה]], שתישנו עם [[טלית קטן]], ותעבדו את ה' ב[[שמחה]]", [[הרבי]] עמד באותה עת בפתח הדלת{{הערה|שם=מגזין תיקון|מתוך ראיון עם מגזין 'תיקון', Michael Lerner, "Practical wisdom from Shlomo Carlebach", Tikkun Magazine, Sept/Oct 1997, vol. 12, issue 5, pp. 53-56.}}.

בשנת [[ת"ש]], עם הגעתו של האדמו"ר הריי"צ ל[[ניו יורק]], הגיע ר' נפתלי קרליבך עם שני בניו לקבל את פני האדמו"ר הריי"צ {{הערה|קרליבך סיפר על כך בעצמו. נתן אופיר (אופנבך), "ר' שלמה קרליבך: חייו, משנתו והשפעתו",(הוצאת משכל, 2017),  עמ' 40 ובהערה 9 שם.}}, ולהתברך שוב מפיו. אדמו"ר הריי"צ אמר אז שהוא הכיר אותם מאז פגישתם האחרונה{{הערה|מסופר, כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך ל[[אדמו"ר הריי"צ]], אמרו לו ב[[יחידות]] שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שזכו להכיר את ה[[חסידות]]. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' [[אליהו סימפסון]] כי הוא חושש שאצל האח השני - שלמה, תהיה זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה). בנוסף, במכתב שנכתב בסיוון תש"ד (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ח עמ' שי, אגרת ב'תב), כותב אדמו"ר הריי"צ ליהודי שהוא ובניו נפגשו עם אדמו"ר הריי"צ ב[[ווינה]], ולימים היגר ל[[ארצות הברית]], ודורש ממנו ומרעייתו לחנך את בניהם ב'תומכי תמימים': "ובזה הנני להודיע לידידי אשר הנני תובע מאיתו ומאת רעייתו הרבנית תחיה את חלקי המגיע לי ע"פ התורה, והוא כי מאז אשר הביאו את בניהם ..שי' אליי בהיותי אצל וויען (=וינה) לברכם, ובירכתים אשר ישקדו בלימוד ובהנהגה דיראת שמים, ובמידה ידועה מילא השם יתברך את ברכתי, ות"ל הם שוקדים בלימוד ובהנהגה דיראת שמים, והשם יתברך חננם בדעה להכיר את האמת הגמור אשר ההצלחה האמיתית בלימוד וביראת שמים - בחסדי השם יתברך ובזכות אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע - קונה התלמיד הלומד אך ורק בישיבה תומכי תמימים, ובכל תוקף עוז דין תורתנו הקדושה - בעד ברכתי - הנני דורש אשר התלמידים צמודי לבבי מר.. שי' ילמדו מעתה בישיבה שלי "תומכי תמימים".{{ש}}- באגרות קודש המכתב מופיע ללא שם הנמען, אך בספר 'אדמור"י חב"ד ויהדות אוסטריה' (עמ' 140 הערה 48), מובא שייתכן שהמכתב נכתב לרב נפתלי קרליבך אודות בניו שלמה ואליהו חיים קרליבך שאותם בירך הרבי הריי"צ בהיותו בוינה כעשור לפני כן. לאחרונה נדפסו זכרונותיו של שלמה קורח מבני ברק בספר "יחידי סגולה" (ב"ב, תשפ"ב) והוא מעיד (בספרו זה, עמ' 239) כי בהיותו בארה"ב, שם למד בישיבת לייקווד, שהה תקופה מסוימת בבית משפחת קרליבך, והם הראו לו מכתב מהרבי הריי"צ ובו נכתב תוכן דומה להנ"ל (בזכרונותיו, ממרחק של שנים רבות, לא דייק קורח בפרטים ולא זכר היטב את תוכן המכתב. הוא כותב שבמכתב כתב הרבי הריי"צ ש"שלמה קרליבך שייך לו", כי הרבי בירכו "כשהיה תינוק". פרטים אלה אינם נכונים כלל, כפי שניתן לראות במכתב הרבי הריי"צ דלעיל שם כתובים הדברים בנוסח שונה, אך עצם העניין שהרבי הריי"צ בירך את קרליבך ואחיו בילדותו -נכון). קורח גם מציין שבני משפחת קרליבך לא הרשו לו לצלם את המכתב. אם כן, די ברור גם מעדות זו שהמכתב דלעיל נכתב על האחים קרליבך.}}. קרליבך התחיל אז ללמוד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, אך הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אליהו חיים ל-770, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג להחזירם. מצידם, תמיד ביקשו שינתן להם יום נוסף{{הערה|מתוך סרט על דמותו.}}.  

אביהם של שלמה קרליבך ואחיו התאום אליהו חיים כיהן כרב בית הכנסת "ישראל הצעיר" בקראון הייטס ורק 6 דקות הליכה הפרידו בין בית הכנסת שלו ל-770. האחים העדיפו להתפלל ב-770 במחיצת הרבי הריי"צ ונקשרו בליבם ובנשמתם לחסידות חב"ד.{{הערה|"הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 41}}.

בראש השנה תש"י זכו האחים קרליבך להתפלל עם אדמו"ר הריי"צ ב-770. שלמה קרליבך התרשם עמוקות מתפילתו של אדמו"ר הריי"צ ומבכיו בתפילת ערבית של ליל ראש השנה שנמשכה שעות ארוכות. קרליבך אמר שראה כי פניו של אדמו"ר הריי"צ האירו כמו פניו של משה רבינו כשירד מהר סיני. לימים סיפר קרליבך אודות אדמו"ר הריי"צ: "כשהרבי היה מסתכל בך, הרגשת ממש את המבט שלו חודר לעצמיותך, נוגע ממש בנשמתך".  {{הערה|"הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 42, וראו מקורות שם בהערות 16,15,14}}.

 

ב[[י"ט כסלו]] [[תש"י]] ביקש אדמו"ר הריי"צ משלמה קרליבך וחברו, [[זלמן שלומי שכטר]]{{הערה|יהודי שהתקרב לחב"ד בשנות הארבעים. הוסמך לרבנות בשנת [[תש"ז]] בעת לימודו ב[[תומכי תמימים המרכזית 770]], בעל כשרון גדול ואישיות כריזמטית מושכת, הוציא ספרים רבים הבנויים על מודל החסידות. בתחילת שנות החמישים התרחק מהדת ויצר לעצמו תנועה חדשה. הוא נחשב מיוצרי 'התחדשות יהודית'.}} לצאת לקמפוסים על מנת לקרב סטודנטים ליהדות ולחסידות. לקראת חג ה[[חנוכה]] באותה שנה, השניים ארגנו מסיבת חנוכה באונברסיטה ברנדייס. הם הצטיידו ב-13 זוגות [[תפילין]] והתוועדו ושרו עם הסטודנטים במשך שעות{{הערה|יוטא הלברשטם-מנדלבום, הרבי מקרן הרחוב (תרגום מ[[אנגלית]] דוד הלל), תש"ע, הוצאת רשימו עמ' 23-35. ראו גם: "הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 44-43.}}{{הערה|Yaakov Ariel, "Hasidism in the Age of Aquarius: The House of Love and Prayer in San Francisco, 1967–1977," Religion and American Culture, Summer 2003, Vol. 13, no. 2, pp. 139–165.|כיוון=שמאל}}.

כבר לפני [[קבלת הנשיאות]] של [[הרבי]], כששלמה קרליבך היה מגיע מלייקווד ל-[[770]], היה נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד{{הערה|יש אומרים שהיה זה בהוראת [[אדמו"ר הריי"צ]]. קרליבך מספר על תקופה זו ב:"ראיון עם ר' שלמה קרליבך בערוץ 7 אצל אבי מסלו - YouTubehttps://www.youtube.com › watch"}}. הרבי רצה לדעת מה לומדים ב[[ישיבה]]. הרבי אף דחף אותו בשנת [[תשי"א]] לקבל [[סמיכה לרבנות]] בכדי שתהיה לו יותר השפעה, ואכן הוא הוסמך על ידי הרב [[יצחק הוטנר]], שהיה אז ראש ישיבת רבינו חיים ברלין.{{הערה|בספר "הרב שלמה קרליבך: חייו, משנתו והשפעתו" מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 50, נכתב שהרבי הורה לקרליבך לקבל סמיכה והיה זה בחנוכה, "בדצמבר 1953". ושם מופיע גם תיאור קבלת הסמיכה מהרב הוטנר.}}.

קרליבך ביקר בשנת תש"י (בתקופה שלאחר י' שבט) בשליחותו של הרבי בישיבה הגבוהה בשיקגו. הרבי מסר לקרליבך 200 דולר עבור הוצאות הנסיעה. קרליבך הגיע לשיקגו, הציג עצמו כאיש עסקים ובשעות הלילה ארגן שיעורי חסידות בישיבה בחדר צדדי. כך עשה גם בישיבות בקליבלנד (כנראה בישיבת טלז) ובדטרויט.{{הערה| "הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו" מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 45.}} הרבי אף דחף אותו לקרב את בני הנוער ליהדות. כששלמה הביע את רצונו לשבת וללמוד במקום מלאכת הקירוב, הגיב הרבי שיפסיק לחשוב כל-כך הרבה על עצמו. באותם שנים הוא הביא קבוצה גדולה של סטודנטים לרבי והרבי אף אמר שיחה מיוחדת בפניהם{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=19848&st=&pgnum=198&hilite= תורת מנחם התוועדויות, חלק ו' תשי"ב, כרך ג', עמ' 174]}}.

כמו כן, זכה קרליבך באותם ימים לקבל מכתבים מהרבי בקשר לפעילותו. {{הערה|"הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 47. צילומים מהמכתבים מופיעים בספר "the real shlomo" לר' חיים דלפין, עמ' 89 ועמ' 131.}}

הרבי שלח את קרליבך לבוסטון בקיץ תשי"א לעסוק בשליחות. קרליבך התארח אצל משפחת קרינסקי החב"דית. באותם ימים, קרליבך ביקר במפגשים של "בני עקיבא" בבוסטון וקירב אותם לחסידות {{הערה|אופיר, שם.}}.

בתשי"ב הקים קרליבך ארגון בשם "קבוצת הנוער החסידית האקדמית". הוא לימד את הצעירים תניא ועוד ספרי חסידות חב"ד. כמסופר לעיל, הביא קרליבך את קבוצת הצעירים לרבי באותה שנה. הרבי הנחה את חברי הקבוצה שעל כל אחד ואחת מהם מוטלת החובה לקרב יהודי אחר לה' {{הערה|אופיר, שם, עמ' 48, מעדותה של ברכה לבטוב שהייתה אז בת 18 והשתתפה בקבוצת הלימוד.}}. הרבי גם כתב מכתב לחברי הקבוצה לרגל חג החנוכה וביקשם שיפיצו את אור התורה והחסידות. {{הערה|אופיר, שם, עמ' 48. וכן The real shlomo, עמ' 97-98}}.

בכ"ה אייר תשי"ב כותב הרבי מכתב לקרליבך ובו הוא עונה על שאלה שהופנתה לקרליבך על ידי סטודנט מאוניברסיטת קולגייט, המילטון, ניו יורק. השאלה הייתה בנוגע לאמונת עם ישראל במתן תורה ובתורה מן השמים, והרבי עונה על שאלת הסטודנט {{הערה| מורה לדור נבוך, חלק ב, עמ' 68-66. המכתב שנכתב במקור באנגלית, נדפס שם בתרגום ללה"ק.}}.

קרליבך סיפר בהזדמנות{{הערה|שם=מגזין תיקון. ניתן לשמוע על כך בראיון עם ר' שלמה קרליבך בערוץ 7 אצל אבי מסלו - YouTubehttps://www.youtube.com › watch}}: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!"

"הרבי אז אמר לי כי הוא לא יכול לתת לי לעשות את זה בדרך שלי. אבל מצד השני הוא גם לא יכול לא לתת לי לא לעשות את זה בדרך שלי. לכן אם אני רוצה לעשות את זה לבד, שה' יהיה איתי. אז נפרדנו"... סיים קרליבך. בראיון בערוץ 7 אצל אבי מסלו{{הערה| ניתן לשמוע בראיון המובא בהערה הקודמת.}}, טען קרליבך כי הרבי אמר לו: "אם אתה רוצה לעשות על דעת עצמך - תעשה", ומאז, סיים קרליבך, עשיתי קצת על דעת עצמי.  

קרליבך הפסיק לפעול כשליח הרבי בשנת תשט"ו (1955). בנוסף לסיבות הנזכרות לעיל, קרליבך גם טען שלא הייתה לו פרנסה מן השליחות. לטענתו, המזכיר הרב חודקוב שהיה ממונה על המל"ח סירב לממן את ההוצאות שלו במסעות הקירוב (כמובן היה זה מפני שהתנגד להופעותיו המעורבות). {{הערה| ראו: נתן אופיר (אופנבך), "הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", עמ' 52 ובהערה 45 שם.}}.

{{ציטוטון|במ"ש [במה שכתב] שהספק בעיניו מהו היחס שלי להנהגת פלוני אשר מאסף הוא וכו', - לפלא וגם לצער שחושד אותי בכגון דא, כוונתי בהנוגע לענין אשר פס"ד [פסק דין] מפורש הוא בשו"ע [שולחן ערוך] , קול באשה וכו' או תערובות וכו', ומה שמגדיל עוד יותר הפלא, שהרי כתבתי והדגשתי כ"פ [כמה פעמים], שזהו מנקודות היסוד בתורת ה' ומצותיו, וביחוד תורת החסידות המבארת, שצ"ל [שצריך להיות] אהבת הבריות ומקרבן לתורה, ולא ח"ו [חס ושלום] לקרב את התורה ומשנה אותה כמתאים אליהם, ועוד הוספתי, שבכלל פס"ד [פסק דין] שבתורה הרי זה רצונו של הקב"ה, [והרי מפורש זה בתוה"ק [בתורתנו הקדושה] וביחוד בתורת חב"ד בכו"כ [בכמה וכמה] מקומות], ומובן וגם פשוט שאין לבו"ד [לבשר ודם] לעשות מסחר ח"ו ברצונו של הקב"ה וכו'.}}{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/19/7200.htm חלק י"ט אגרת ז'ר]. (באגרת לא מופיע שמו של קרליבך, אך בפרסומים חב"דיים שונים נכתב כי היא עוסקת בו לדוגמה: [[שבועון בית משיח]] גיליון 307 עמ' 52)}}.

הוא מצידו המשיך לכבד את הרבי וחסידי חב"ד, וכן המשיך לבוא כל השנים להתוועדויות של הרבי ולעמוד מאחור כדי לא לבלוט יותר מדי. הוא המשיך ללמוד חסידות, מאמרים ושיחות של הרבי. כשהיה מגיע ל[[סינסינטי]] להופעה והיה נאלץ להשאר לשהות ב[[שבת]] בבית מלון (ללא מניין) היה מגיע ב[[ערב שבת]] ל[[בית חב"ד]] ושאל ספרים. תמיד היו אלו ספרי חסידות ולרוב היה זה אחד מספריו של הרבי, כמו [[ספר המאמרים]], ו[[לקוטי שיחות]]{{הערה|1=(מפי [[שליח]] הרבי ל[[סינסינטי]], הרב [[שלום בער קלמנסון]]).}}. בכיסו שכן מאמר ושיחה שיצאו אז, היו לו כל השיחות ומאמרים של הרבי עד האחרון שבאחרון. כמו כן היה שולח את מושפעיו לבתי חב"ד בעולם{{הערה|בכתבה בעיתון 'הארץ' שבועיים לפני שנפטר אמר לאחד שנסע ללמוד חודשיים בנפאל, שלא ישכח שיש [[בית חב"ד]] בקטמנדו, והמשיך בחיוך: "אתה יודע כי כאשר קולומבוס גילה את אמריקה, הוא גילה כי חב"ד כבר הייתה שם?"...}}.

לעיתים השתתף בהתוועדויות חסידיות. כך למשל הופיע באופן ספונטני בהתוועדות י"ב תמוז תשל"ט בקהילת חב"ד בסידני והשתתף בהתוועדות.{{הערה|"הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 225}}.

בראיון עם שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו (ונדפס שנים לאחר מכן בעיתון "שעה טובה") התבטא על הרבי: {{ציטוטון|הרבי הנוכחי הוא גם כן גאון עצום ונורא. הרבי הוא גם עמוק וגם בקיא עד לב השמים. ממש כל מילה מהתורה מאירה לפני עיניו הקדושות}}{{הערה|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp עיתון 'שעה טובה'].}}.

"הרבי ממש נפח בי נשמה חדשה. כל מי שראיתי, רציתי לתפוס אותו ולצעוק: 'געוואלד, האם אינך יודע שקיים רבי בעולם?' החלטתי שכאשר אשב ברכבת התחתית, לא אזוז משם עד שאמצא יהודי ואלמד אותו תורה".  {{הערה|ספר "הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו" מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 46, מנאום שנשא קרליבך בחודש תמוז תשנ"ד (יולי 1994) במנהטן.}}

קרליבך נפטר ב[[ט"ז בחשוון]] [[תשנ"ה]] מהתקף לב, במטוס שהיה בעיצומה של המראה. בלילה שלפני הנסיעה ישב והתוועד במשך הלילה עם התמימים של ישיבת חב"ד ב[[מנצ'סטר]]{{הערה|מפי אחד התמימים שהשתתף בההתוועדות.עדות המצטרפת לאחרות על תשובה שעשה לפני פטירתו}}.  

כשרצו השלוחים ב[[אוסטרליה]] לארגן ערב עם מוזיקה יהודית, ביקש המזכיר חודקוב כמה וכמה פעמים לוודא שלא ישירו שם שירים של שלמה קרליבך{{הערה|[[ימי תמימים]].}}{{הערה|[[מפי השמועה]] מספרים שפעם החלו לשיר ניגון שלו ב-770 מול הרבי, והרבי אמר שהשיר 'לא מקדושה'.}}.