עריכת הדף "שיחה:יקותיאל יהודה הלברשטאם"

הרב וויליגער: בשנת תש"מ, זמן קצר לאחר שהאדמו"ר מקלויזנבורג חנך את המרכז הרפואי 'לניאדו' בקריית צאנז בנתניה, הוא ביקש ממני שאכנס לאדמו"ר מליובאוויטש ואשאל אותו שאלות שונות, בקשר לפרטים שונים הקשורים לבית-החולים ולבית-הספר לאחיות שהוקם בסמוך לו ועוד מספר דברים. אני סבור שבחר בי משום שתמיד נקראתי בקלויזנבורג 'דער ליובאוויטשער'.

פסוקי דזמרה בשעתיים תמימות בכך, מסתבר, לא תמה אותה שיחה ארוכה. במהלך השיחה שהתפתחה הגענו לדבר על הליכותיו ומנהגו בקודש של האדמו"ר מקלויזנבורג. האדמו"ר מליובאוויטש התעניין בכל פרט ופרט. בתוך כך סיפרתי כי בראש השנה האחרון התפללתי במחיצתו של הרבי ועמדתי די קרוב אליו. כשהרבי פתח את תפילתו ב'אדון עולם', הבטתי בשעון וראיתי שעד 'המלך' התפלל שעתיים תמימות ("שטארקע צווי שעה"). האדמו"ר מליובאוויטש הגיב בהתפעלות: "ווי זאגט איר? פסוקי דזמרה, שטארקע צווי שעה?" (איך אתם אומרים? פסוקי דזמרה, שעתיים תמימות?). ואז הניח את ידו הקדושה כשהיא נשענת על השולחן על לבו ואמר: "זאל עם דער אויבערשטער געבן כוח, זאל עם דער אויבערשטער געבן כוח" (שהקדוש-ברוך-הוא יתן לו כוח, שהקדוש-ברוך-הוא יתן לו כוח).

שאלה אחת לשלושה אנשים בצאנז יוצא, עד עצם היום הזה, מדי חודש, ירחון תורני בשם 'צאנז'. פעם, לאחר חג השבועות, מטלפן אלי מזכירו של האדמו"ר מליובאוויטש ושואל מי אחראי על הירחון הזה. עניתי שמן הסתם הבנים של הרבי. המזכיר, הרב גרונר, המשיך ואמר שהאדמו"ר ביקש לדעת אם אני האחראי על הירחון. אם כן, הרבי רוצה לצוות עלי משהו. ואם מישהו אחראי על כך, רוצה הרבי לבקש משהו. שאלתי במה העניין והרב גרונר הסביר שמדובר בגיליון האחרון שיצא לאור שבו פורסמו במדור 'דברי אלוקים חיים', דברים קשים מאוד ששוברים ליבו של אדם, והוא ציטט לי במדויק את דברי הרבי מליובאוויטש כלשונם (בתרגום מאידיש): חסידות בכלל צריכה חיזוק ועידוד; חסידי צאנז בפרט זקוקים לחיזוק ועידוד, שכן הרבי אינו בקו הבריאות. ודברים אלה שוברים מאוד ואין הם מתאימים. אשר על כן, אם אתה אחראי על כך, דאג לכך שהדבר לא יישנה, ואם מישהו אחר אחראי על כך, העבר לו את בקשתי עם הנימוק. אני מוכרח לומר שיצאתי מכליי לשמע הדברים. הרבי מליובאוויטש שמנהל אימפריה חובקת תבל ומפעיל שליחים בעולם כולו, מוצא זמן לעיין בעלון של צאנז, שאפילו אני עצמי, כשהרב גרונר התעניין אם קראתי את המאמר ההוא, עניתי בחיוב למרות שבסך-הכל עברתי עליו ברפרוף. ואילו הרבי מליובאוויטש מצא זמן לעיין בו והיה לו אכפת שמכאן ולהבא יתקנו את העניין הזה. זה נורא נוראות!

בשנת תשכ"ו, כשהרבי מקלויזנבורג שהה כבר בארץ-הקודש, הוא טלפן אלי בנוגע לעניין כללי מסוים וביקש ממני לשאול על העניין הזה שלושה אנשים ולמסור לו את תשובותיהם: האדמו"ר מבאיאן, הרב הנקין והאדמו"ר מליובאוויטש. הבקשה הגיעה אלי ביום ראשון בבוקר והאדמו"ר ביקש שאשאל במשך היום ובלילה אטלפן למסור את התשובות. אמרתי: רבי, לאדמו"ר מבאיאן אוכל ללכת ולקבל תשובה, כך גם בקשר לרב הנקין, אולם באשר לליובאוויטשער רבי, אינני יודע כמה זמן זה עלול להימשך. השיב לי הרבי: זאת בקשתי. אם תצליח לעשות זאת – טוב, ואם לא תהיה לך תשובה – לא תהיה. ניגשתי למרכז ליובאוויטש, הבניין המפורסם המכונה '770', ואמרתי למזכירו האישי של האדמו"ר, הרב חודקוב, שהרבי מקלויזנבורג ביקש ממני לשאול משהו. הרב חודוקוב שהיה איש מסודר ומחושב מאוד, אמר לי שארשום את השאלה על פתק ולאחר תפילת מנחה יאמר לי מתי אוכל להיכנס אל הרבי או באיזו צורה אחרת אקבל את התשובה. בזמן הנותר עד מנחה הלכתי לאדמו"ר מבאיאן ולרב הנקין. שניהם ענו את אותה תשובה ושניהם גם ביקשו שאמסור להם מה ענה האדמו"ר מליובאוויטש. חזרתי לליובאוויטש בשעה 3:15, שעתה הקבועה של תפילת מנחה. עם בואי, ניגש אלי הרב חודוקוב ואומר: הרי לא כתבת מה אתם רוצים! אני הרי בכל זאת מונקאטשער במקור וידעתי איך להסתדר עם טיעון כזה, ותכף עניתי: אני לא כתבתי מה אני רוצה? הרי כתבתי: "כ"ק אדמו"ר מקלויזנבורג צלצל אליי שאדבר פנים אל פנים עם הוד כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש"... בקיצור, הרב חודקוב סידר לי להיכנס לחדרו של האדמו"ר בשעה שבע בערב. הגעתי בשעה היעודה עם עוד שני אנשים נכבדים (אחד מהם הקים פעם ישיבה במכסיקו והשני נמנה עם זקני חסידי צאנז) שהרבי ביקש ממני לבוא עמם ונכנסנו אל הקודש פנימה. דיברנו על העניין שהרבי מקלויזנבורג ביקש לברר וכשסיימנו לשוחח ולדון בנושא, רציתי לסכם את הדברים באומרי שאת דברים אלו אמסור לרבי מקלויזנבורג. אמר לי האדמו"ר מליובאוויטש: ר' בנימין, איר זאגט גוט איבער (הנך חוזר טוב). בסופו של דבר, אגב, שלושת הנשאלים השיבו את אותה תשובה.

הסחורה, האובדן, ההלצה והנחת התפילין "היה עוד מכנה משותף בין הרבי מליובאוויטש לאדמו"ר מקלויזנבורג – פירוש רש"י על התורה. מאז שנת תשכ"ה, החל האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל לבאר מדי שבת ביאורים בפירוש רש"י עם שיטה מיוחדת שסלל בהבנת הרש"י. האדמו"ר מקלויזנבורג היה מוסר מדי יום חמישי שיעור מיוחד שנקרא 'חומש-רש"י', והיה מוקיר ומחבב מאוד את השיעור הזה.

כשר' מוניה שפירא יצא נוטף זעה גם בשנים המאוחרות, הייתה לי הזכות להיות המוליך והמביא של שליחויות שונות בין האדמו"ר מקלויזנבורג לאדמו"ר מליובאוויטש, גם בדברים שלמרות שחלפו .. שנים, טרם הגיעה השעה לפרסמם. זכור לא אשכח 'יחידות' שלי, בחדרו של האדמו"ר מליובאוויטש, שארכה למעלה משעה. דיברתי עם האדמו"ר על כמה וכמה עניינים כלליים ופרטיים, אך בעיקר בנושאים שנגעו בקלויזנבורג ובשליחויות מסוימות עם הרבי מקלויזנבורג. הרבי מליובאוויטש התעניין מאוד, כדרכו בקודש, בדרכי הרבי מקלויזנבורג והליכותיו. אני זוכר שבאותה תקופה שרר בחדר חום גדול. לפני שנכנסתי, יצא מהחדר ח"כ הרב אברהם שפירא ז"ל, כולו נוטף זיעה כמים, וחתנו ור' אלימלך ניימן שהמתינו לו בחוץ, שפכו עליו מיד ספלי מים קרים כדי לצננו. כזה היה החום ששרר בחדרו של הרבי וגם אני חשתי בכך כשישבתי בפנים. על תוכן הדברים איני רשאי עוד לספר. אני יכול רק לציין שלמרות החום הכבד, הרבי המשיך לשבת כרגיל בחדרו הקטן שהיה עמוס ספרים לעייפה, הכול היה כה צפוף, ואני ישבתי שם למעלה משעה.