עריכת הדף "שטות"

[[קובץ:קול'ע חסידי.jpg|ממוזער|250px|שטות דקדושה]]
'''שטות''' הוא רעיון במוחו של אדם (תעזרו לי למצוא מילה יותר טובה...), שגורם לו לעשות פעולות שלא הגיוניות לפי ה[[שכל]]. השטות יכולה להיות לשמש את הרע לעשיית עבירות שאין מקום לעשייתם גם ב[[שכל]]; או גם לצד ה[[קדושה]], לנהוג במעשים ש[[לכתחילה אריבער|למעלה מן השכל]].

==המילה==
'''שטות''' מלשון '''סטיה''' כמו שאומר הכתוב{{הערה|ויקרא ה יב}}: {{ציטוטון|כי תשטה אשתו}}, ומפרש [[רש"י]] שסטתה מדרכי ה[[צניעות]]. מכאן, ששטות מלשון סטיה - שסוטה מהדעת וההיגיון{{הערה|שם=א|באתי לגני תש"י}}. 

==שטות דקליפה==
{{ערך מורחב|רוח שטות}}
נקראת גם 'שטות שלמטה מטעם ודעת' - כי היא שטות שלמטה מכל הסבר שלילי.

וזהו מה שה[[יצר הרע]] מכניס רעיונות שגם על פי [[שכל]] אנושי, אינם הגיוניים בכלל.

===השלכותיה===
*כאשר האדם עובר [[עבירה]], זהו בגלל הרוח שטות, שאומר לו שגם כאשר עובר עבירה "קלה" - עדיין נשאר יהודי ולא מתנתק מה'. וזוהי שטות כי באמת בכל עבירה יהודי מתנתק מה'.

*זה של[[אדם]] יש נטיה לאהוב יותר [[תענוג]]ים [[גשמיות|גשמיים]] וחומריים, הוא שטות כי האדם הוא בחיר הנבראים, ויש בו חלקים רוחניים כב[[מלאכים]], ולכן היה ראוי לו לעסוק בענינים רוחניים, וזה שאוהב את הגשמיות זוהי מצד השטות שמכניסה לו ה[[נפש הבהמית]]{{הערה|קונטרס ומעין מאמר א}}.

===סיבת הגעתה===
השטות מגיעה רק להתפשטות ה[[נשמה]] ולא ל[[עצם הנשמה]]. ולכן כאשר היהודי נעמד למבחן של [[מסירות נפש]] הוא מוסר את נפשו על [[קידוש ה']]. כי אז מתגלה עצם הנשמה, ששם אין השטות מגיעה.

סיבת השטות היא, כי חסר את ה[[דעת]] - המוריד את תובנות שכלו ל[[רגשות|רגשותיו]] ול[[מעשה]] בפועל. ובהיעדר הדעת, גם כשמבין שבעברו עבירה, נעשה נפרד מה', הרי הוא לא מיישם את זה וממשיך בדרכו בעבירת עבירות{{הערה|באתי לגני תשי"ג}}.

==שטות דקדושה==
נקראת גם 'שטות שלמעלה מטעם ודעת'.

כדי לתקן את שטות ה[[קליפה]], אין זה בשבירתה, אלא על ידי שמהפכים אותה לשטות של קדושה.

===התנהגויות בשטות דקדושה===
====במשכן====
כבר ב[[משכן]] הפכו את השטות לקדושה, כשבנו אותו מקרשי עצי שיטים. ש'''קרש''' אותיות '''שקר'''{{הערה|באתי לגני יו"ד שבט תשל"ז.}} היינו השקר של ה'שטות' - 'שיטים' דקליפה. וכשניצלו את זה לבניית המשכן, העלו את השטות לקדושה.

====דוד המלך====
כאשר [[ארון הברית]] הוחזר ל[[ירושלים]], עמד [[דוד המלך]] ורקד מולו בכל כוחו. כפי שמתאר זאת הנביא{{הערה|שמואל ב ו יד}}: {{ציטוטון|וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'}}.

כאשר ראתה את זה אשתו - מיכל, בזתה לו בלבה. וכשחזר נזפה בו על כך ואמרה לו{{הערה|שם שם כ}}: {{ציטוטון|מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים?}}

על כך ענה לה דוד: {{ציטוטון|לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ...וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'}}.

הרבי מסביר{{הערה|שם=ב|[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/14/7/58.htm שיחת ש"פ שמיני תשט"ז]}}, שדוד ענה לה כך: אביך - [[שאול המלך]] נהג בעבודתו על פי טעם ודעת{{הערה|כפי שאומר עליו הפסוק "שאול מרחובות הנהר" שמרמז על ה[[בינה]] - שכל.}}, ניטלה ממנו המלוכה. ובאם אני רוצה שמלכותי תתקיים, גם אני צריך להתנהג כך.

====רב שמואל בר יצחק====
ידוע גם על [[רב שמואל בר יצחק]], שנהג [[ריקוד|לרקוד]] לפני [[חתן]] ו[[כלה]] עם [[שלוש]] ענפי [[הדס]], שהיה זה שטות דקדושה בהיותו מחשובי הדור, וחכמי דורו אמרו אז: {{ציטוטון|קא מכסיף לן סבא}} = מבייש אותנו הזקן.

ו[[הסתלקות צדיק|כשמת]], הפסיקה בין מיטתו לכל העם עמוד של [[אש]] - שידוע שישנו רק לאחד או שניים בכל דור, ואז אמר עליו [[רבי זירא]]: {{ציטוטון|אהני ליה שטותיה לסבא}} = הועילה ה'''שטות''' לזקן. (ולדעות אחרות שיטתיה = '''שיטתו'''. או "שוטיתיה" = '''שוט''' ההדס שלו).

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]