| גרסה אחרונה |
הטקסט שלך |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| − | [[קובץ:השולחן.jpg|שמאל|ממוזער|300px|השולחן]]
| + | שולחן הפנים, אחד מכלי ה[[משכן]] ו[[בית המקדש]], שהיה ב[[היכל]] בחלקו הצפוני. |
| − | '''שולחן הפנים''', אחד מכלי ה[[משכן]] ו[[בית המקדש]], שהיה ב[[היכל]] בחלקו הצפוני.
| |
| | | | |
| − | == מקור למצוות בנייתו ==
| |
| | | | |
| − | "ועשית שולחן עצי שיטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו. וצפית אותו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב. ועשית לו ארבע טבעות זהב ונתת את הטבעות על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו. לעומת המסגרת תהייןָ הטבעות לבתים לבדים לשאת את השולחן. ועשית את הבדים עצי שיטים וצפית אותם זהב ונשא בם את השולחן. ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יוסך בהן זהב טהור תעשה אותם. ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד".
| |
| − | {{הערה|1=שמות כ"ה, כ"ג - ל.}}
| |
| − |
| |
| − | == מידותיו ==
| |
| | | | |
| − | אורך השולחן היה 2 אמות, רחבו היה אמה אחת, וגובהו היה אמה וחצי. היה מונח ארכו לאורך הבית ורוחבו לרוחב הבית.
| |
| | | | |
| − | == השימוש בו ==
| |
| | | | |
| − | על השולחן, היה [[לחם הפנים]] ומידי שבת הוחלף, והכוהנים אכלו את לחם הפנים.
| |
| | | | |
| − | ארבעה סניפין של זהב היו לשלחן מפוצלין בראשיהן שהיו סומכין בהן שתי המערכות של לחם הפנים, שנים בצד אחד של השולחן, ושנים ושנים בצד השני (והם הנאמרים בתורה וקשותיו).
| |
| | | | |
| − | היו לשולחן עשרים ושמונה חצאי קנים חלולים של זהב, ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה, (והם הנקראים מנקיותיו,
| + | == מקור למצוות בנייתו == |
| − | ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבונה על השולחן בצד המערכות הן הנקראין כפותיו, והדפוסין שעושין בהם לחם הפנים הם הנקראים קערותיו).
| |
| | | | |
| − | הכהן שם את החלה הראשונה על השולחן עצמו ונותן בין ראשונה ושנייה שלשה קנים, (בשביל שלא ימעכו את החלה שמתחת), וכן בין כל חלה וחלה שלשה קנים ובין ששית וחמישית שני קנים בלבד, (לפי שאין על הששית אחרת).
| + | ועשית שולחן עצי שיטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו. וצפית אותו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב. ועשית לו ארבע טבעות זהב ונתת את הטבעות על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו. לעומת המסגרת תהייןָ הטבעות לבתים לבדים לשאת את השולחן. ועשית את הבדים עצי שיטים וצפית אותם זהב ונשא בם את השולחן. ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יוסך בהן זהב טהור תעשה אותם. ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד. |
| | + | -- שמות כ"ה, כ"ג - ל' |
| | | | |
| − | ושני שולחנות היו ב[[אולם]] מבפנים על פתח הבית, שלחן אחד של שיש שנותנין עליו לחם הפנים בכניסתו, ואחד של זהב נותנין עליו לחם ביציאתו, שהרי כתוב:" מעלין בקודש ואין מורידין בו".
| |
| | | | |
| − | == מיקום השולחן ואביזריו == | + | |
| | + | == מידותיו == |
| | | | |
| − | השולחן עמד בצפון אוהל מועד. אורכו - לאורך המשכן, קצהו המערבי - במרחק 5 אמות מפרוכת קודש הקודשים, וקצהו הצפוני - במרחק ½2 אמה מקרשי הקיר הצפוני ([[ברייתא]] דמלאכת המשכן). | + | אורך השולחן היה 2 אמות, רחבו היה אמה אחת, וגובהו היה אמה וחצי.. |
| | | | |
| − | השולחן נעשה מעצי שיטים, וצופה כולו בזהב טהור. מידות השולחן: אורכו - 2 אמה, רוחבו - 1 אמה, וגובהו - ½1 אמה.
| |
| | | | |
| − | אביזרי השולחן מפורטים בפסוק: ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו{{הערה|1=שמות כ"ה, כ"ט.}}.
| + | |
| | + | == השימוש בו == |
| | | | |
| − | == קערותיו ==
| + | על השולחן, היה לחם הפנים ומידי שבת הוחלף, והכוהנים אכלו את לחם הפנים. |
| | + | השלחן היה ארכו שנים עשר טפח ורחבו ששה טפחים, והיה מונח ארכו לאורך הבית ורוחבו לרוחב הבית |
| | | | |
| − | עבור אפית צורת לחם הפנים והשהייתו, יצרו שתי סוגי קערות. (לדעת הרמב"ם, שלשה דפוסים של זהב היו להם - תמידים ומוספים,{{הערה|1=פרק ה'.}}. אחת של [[ברזל]] שבה אפו את לחם הפנים בכל ערב שבת, והשניה של זהב שבתוכה הניחו את לחם הפנים לאחר אפיתו עד לשבת בבקר. ב[[שבת]] בבקר לקחו את לחם הפנים מקערות הזהב, והניחו על השולחן במשכן.
| + | ארבעה סניפין של זהב היו לשלחן מפוצלין בראשיהן שהיו סומכין בהן שתי המערכות של לחם הפנים, שנים בצד אחד של השולחן, ושנים ושנים בצד השני (והם הנאמרים בתורה וקשותיו). |
| | | | |
| − | צורת קערות ה[[ברזל]] נעשתה כצורת לחם הפנים, וצורת קערות הזהב נעשתה כתיבה פרוצה, כלומר, משטח תחתון (בגודל לחם הפנים), בעל שתי דפנות לרוחבו - בגובה שני טפחים.
| + | ועשרים ושמונה חצאי קנים חלולים של זהב ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה, (והם הנקראים מנקיותיו, |
| − | | + | ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבונה על השולחן בצד המערכות הן הנקראין כפותיו, והדפוסין שעושין בהם לחם הפנים הם הנקראים קערותיו). |
| − | == כפותיו ==
| + | הכהן שם את החלה הראשונה על השולחן עצמו ונותן בין ראשונה ושנייה שלשה קנים (בשביל שלא ימעכו את החלה שמתחת), וכן בין כל חלה וחלה שלשה קנים ובין ששית וחמישית שני קנים בלבד, (לפי שאין על הששית אחרת) |
| − | | |
| − | הכפות היו שני בזיכים עשויים מזהב טהור.
| |
| − | | |
| − | בתוך כל בזיך שמו קומץ לבונה זכה (תבלין שבשרפתו מפץ [[ריח]] טוב). לדעת ר' מאיר הונחו הבזיכים (הכפות) על השולחן בין שתי המערכות של לחם הפנים, (לדעת ר' יהודה הונחו הבזיכים על הלחמים העליונים) בזיך לכל מערכת.
| |
| − | | |
| − | בכל שבת כשהיו מחליפים את לחם הפנים{{הערה|1=ויקרא כ"ד.}}, היו מקטירים את הלבונה שבבזיכים על גבי מזבח העולה.
| |
| − | | |
| − | אחרי הקטרת הלבונה הותר לכהנים לאכל מלחם הפנים שהוסר מן השולחן{{הערה|1=רש"י, [[מנחות]] ז.}}.
| |
| − | | |
| − | == קשותיו ==
| |
| − | | |
| − | הקשוות היו מזהב טהור העשוי בצורת חצי צינור חלול. הקשוות הושחלו לחורים שהוכנו עבורם במנקיות (סניפים), ונשענו על דפנות המנקיות.
| |
| − | | |
| − | על הקשוות הניחו את לחם הפנים. 28 הקשוות שמשו כמדפים חלולים, וזאת על מנת ליתן רווח בין הלחמים כדי שלא יונחו האחד על השני, וכן לאפשר כניסת אויר בין הלחמים ולמנוע בכך את עיפוש לחם הפנים. (לדעת הרמב"ם, בה"ב, פ"ג, הקשוות הם הסניפים).
| |
| − | | |
| − | == מנקיותיו ==
| |
| − | | |
| − | המנקיות הם לוחות מזהב, ברוחב 5 טפחים ובגובה 21 טפחים (כלומר, ½3 אמה). המנקיות נקראו גם "סניפים".
| |
| − | | |
| − | לשולחן היו 4 סניפים, שהועמדו על הארץ בשני קצות אורך השולחן, שנים בכל צד. הסניפים הוצמדו לשולחן באמצעות בדי השולחן. הסניפים בלטו מעל גובה השולחן 12 טפחים (גובה השולחן - 9 טפחים). בגובה הסניפים שמעל השולחן, נקדחו 14 חורים{{הערה|1=מנחות צז.}} בחמש שורות. בכל שורה נקדחו 3 חורים, ובשורה העליונה נקדחו רק 2 חורים. המרחק בין השורות היה 2 טפחים. לתוך החורים מצד לצד הושחלו 28 הקשוות (חצאי צינור מזהב). על ידי כך נוצרו 5 מדפים חלולים בכל צד (שהמרחק ביניהם 2 טפחים). על מדפים אלה הונח לחם הפנים, לחם אחד בכל מדף.
| |
| − | | |
| − | במערכה המזרחית הונחו 6 לחמים, וכן במערכה המערבית. הלחם התחתון שבכל מערכה הונח על דף השולחן.
| |
| − | | |
| − | == לחם הפנים ==
| |
| − | {{ערך מורחב|ערך=[[לחם הפנים]]}}
| |
| − | | |
| − | ללחם הפנים כינויים נוספים והם: לחם התמיד{{הערה|1=במדבר ד.}}, ולחם המערכה{{הערה|1=דברי הימים א, ט'.}}.
| |
| − | | |
| − | מלאכת אפית לחם הפנים הייתה מעשה אומנות{{הערה|1=[[יומא]] ל"ה.}}, משום שכל לחם נעשה משני עשרונים (עשרון אחד = 2.42 ק"ג) קמח סולת. אורך בצק הלחם לפני קיפולו - 10 טפחים, רוחבו - 5 טפחים, ועוביו טפח{{הערה|1=[[מנחות]] צז.}}. את הבצק הניחו בקערת האפיה מ[[ברזל]] שאורכה 6 טפחים. את דפנות אורך הבצק קיפלו משני צידי הקערה לגובה. כך שלאחר האפיה נתקבל לחם באורך - 6 טפחים, ברוחב - 5 טפחים, ובגובה - 2 טפחים (נלענ"ד שהבצק הצטמק בגובהו 1 טפח מכל צד), כצורת "תיבה פרוצה" לדעת ר' חנינא. (לדעת ר' יוחנן הייתה צורתו כמו "ספינה רוקדת". כלומר, שלמטה אין לה תחתית ולמעלה היא רחבה.{{הערה|1=מנחות צד.}}).
| |
| | | | |
| − | ==קישורים חיצוניים==
| + | ושני שולחנות היו ב[[אולם]] מבפנים על פתח הבית, שלחן אחד של שיש שנותנין עליו לחם הפנים בכניסתו, ואחד של זהב נותנין עליו לחם ביציאתו( שמעלין בקדש ולא מורידין). |
| − | *[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=21888 בית הבחירה - שולחן הפנים]{{הערה|חלק מהחומר נלקח מתוך הספר "אשר על המשכן" לרב רפאל חג´בי (כל הזכויות שמורות).}}. {{אינפו}}
| |
| − | {{הערות שוליים}}
| |
| − | {{בית המקדש}}
| |
| − | [[קטגוריה:כלי המקדש]]
| |
