עריכת הדף "רפאל כהן"

הרב '''רפאל הכהן''' ([[תרמ"ט]] - [[י' כסלו]] [[תש"ב]]) מחשובי רבני חב"ד בדור שלפני השואה. היה נקרא בפי [[אנ"ש]] - ולא רק אנשי עירו: "ר' רפאל דער רב" (הרב){{דרוש מקור}}.

== תולדות חיים ==

למד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], וגם כמה שנים אצל הרב [[מענדל חן]] מ[[ניעז'ין]], וקיבל ממנו [[סמיכה לרבנות]].

עם נישואיו בשלהי שנת [[תרע"א]] למרת שרה פריידא, בת הרב [[יואל דוידסון]], התמנה למלא את מקום חותנו ברבנות [[אסוועט]] מחוז ויטבסק. כהונתו זו נמשכה עד אחר פטירת הרב [[יהודה לייב אסתרין]], באדר [[תער"ב]], אז נקרא למלא את מקומו ברבנות העיירה [[שצעדרין]]. כהונה זו התפרסה על פני כעשור שנים.

בשנת [[תרפ"ב]] נבחר לרבה של [[נעוועל]], למלא את מקומו של הרב [[יוסף יחזקאל ניימרק]]{{הערה|ר' רפאל והרב מוועליז נותרו אחרונים מבין המועמדים הרבים, ו[[אדמו"ר הריי"צ]] בחר את ר' רפאל.}}.

בשנת [[תרפ"ט]], עקב המאסרים בנעוול, אולץ בשל הנסיבות לברוח, ושימש כ[[ר"מ]] בישיבת תומכי תמימים ב[[ויטבסק]] וב[[מוסקבה]].

ב[[תשרי]] [[תרצ"ד]] הצליח לצאת מרוסיא ללטביא, וכבר בתחילת [[טבת]] יצר עמו [[אדמו"ר הריי"צ]] - שהיה אז ב[[ורשה]] - קשר מכתבים, וביקש לשמוע ממנו אודות מצב החסידים ב[[רוסיה]]{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]], חלק יא, עמוד תיג.}}.

ב[[אדר ב']] [[תרצ"ה]] נבחר הרב רפאל על ידי פרנסי [[ריגא]] לכהן במשרת מורה הוראה, וכרבם של ה[[חסיד]]ים.

בשנת [[תרח"ץ]] ערך הר"ר רפאל לדפוס את הקונטרס "[[אמונה וזכירה]]", ו[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב לו מכתב "הסכמה": {{ציטוטון|כללות הענין אמת ויציב, וראוי לבוא בדפוס}}.

ב[[י' בכסלו]] [[תש"ב]] קיבצו הנאצים יהודים ל[[בית הכנסת]] בריגא ולאחמ"כ העלו את [[בית הכנסת]] באש עם כל הנמצאים בתוכו. הרב רפאל כהן רץ להציל את הספרי תורה, וסגרו הדלת עליו, ונשרף על קידוש ה'{{הערה|ראו [[שלום דובער לוין]], '''תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא''', עמ' סג.}} יחד עם החסידים שהיו עמו אז:

הרב [[יצחק מתמיד|יצחק הורביץ]],  

הרב [[אליהו חיים אלטהויז]],

הרב [[יחזקאל פייגין]],  

והרב [[יהודה הבר]].

על תיאור רגע פטירתם מסופר, שהנאצים העמידו יהודים רבים על מנת שיחזו במראה שריפת [[בית הכנסת]] עם היהודים הנמצאים בתוכו. ובתוך [[בית הכנסת]] נאספו כל גדולי החסידים, והרב יצחק הורביץ, אמר: {{ציטוטון|אנו זוכים לקיים מצות [[מסירות נפש]] על קידוש השם ועלינו להיות בשמחה}} ופרץ בריקוד יחד עם הרב יחזקאל פייגין, ובתוך כך הבעירו הנאצים את [[בית הכנסת]] ויצאה נשמתם של כל השוהים בתוכו.{{הערה|נחום שמריה ששונקין, '''זכרונותי''', עמ' 228.}}

לעדות ר' [[יהודה לייב גרונר]], בשנת [[תש"ה]], כאשר [[אדמו"ר הריי"צ]] קיבל מכתב שתיאר בפרוטרוט את אופן פטירתם, התעלף [[הרבי הריי"ץ#הרבי|הרבי הריי"ץ]] מרוב צערו. בשל כך הפסיקו להעביר לרבי ידיעות מעציבות{{הערה|[[ישראל אלפנביין]], '''יראת ה' אוצרו''', עמ' 280-281}}.

 

 

[[קטגוריה:אישים בלטביה]]

[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרמ"ט]]

[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תש"א]]