עריכת הדף "רבי אלעזר בן פדת"

{{חז"ל|
|שם=
|תקופתו=דור שני ושלישי ל[[אמוראים]] ב[[ארץ ישראל]]
|דור=שני ושלישי
|בית מדרש=
|רבותיו=[[רב (אמורא)|רב]], [[רבי יוחנן]], רבי [[חנינא בר חמא]]
|חבריו=[[רבי אמי]] ו[[רבי אסי]], [[רבי זירא]] ועוד
|תלמידיו=
}}'''רבי אלעזר בן פדת''' הוא סתם רבי אלעזר המובא בתלמוד. הוא היה [[עני]] מרוד. פעם התעלף, וראה ב[[חלום]] כי [[הקדוש ברוך הוא]] שואל אותו אם הוא חפץ שיהפוך את העולם ויברא אותו שוב כדי שאולי יברא במזל של [[עושר]], על כך השיב רבי אלעזר את המשפט הידוע: "כולי האי - ואולי", כלומר כל זה רק בשביל אפשרות שאולי אהפוך להיות עשיר, ונענה בשלילה להצעה.

היה תלמידו המובהק של [[רבי יוחנן]], וכרבו{{הערה|ראה ערך.}} היה נשמתו ממידת ה[[חסד]], הרמוז בשמו - א-ל עזר{{הערה|1=[[כתר שם טוב]] הוספות קיח.}}.

מובא ב[[ירושלמי]]{{הערה|ברכות פ"ב ה"א. וש"נ.}}, שרבי יוחנן היה ב[[ארץ ישראל]], ור' יעקב בר אידי היה עמו. פעם עלה ר' אלעזר תלמידו מבבל והי' מטמין עצמו מלפני ר' יוחנן ולא נתן לו שלום ונתרעם עליו ר' יוחנן ואמר "תרתי מילין הדין בבלייא עביד בי, חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי". נענה ר' יעקב בר אידי ואמר: כך אינון נהגין גביהן, זעירא (קטן) לא שאל בשלמי' דרבה דאינון מקיימין "ראוני נערים ונחבאו"{{הערה|איוב כט, ח.}}

ובהמשך לזה מסופר בירושלמי שם, שבעוד שהיו מהלכין ראו בית המדרש, ואמר לו ר' יעקב בר אידי לר' יוחנן: הכא הוה ר' מאיר יתיב דרש ואמר שמועתא מן שמי' דר' ישמעאל ולא אמר שמועתא מן שמי' דר' עקיבה, א"ל כל עלמא ידעין דר' מאיר תלמידו דר' עקיבא, א"ל כל עלמא ידעין דר' אלעזר תלמידי' דר' יוחנן (וכל מה שאומר סתם, דברי רבו הם).{{הערה|1=מובא ב[[תורת מנחם]] [[תשי"ג]] - חלק שלישי שיחת שבת פרשת ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ג. עיי"ש ביאור החילוק בין מנהג [[ארץ ישראל]] למנהג בבל.}} 

== אמרותיו ==
*ר' אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי{{הערה|[[בבא בתרא]] י, א. וראה [[אגרת הקודש]] ס"ח הקדמת [[אדמו"ר הזקן]] לסידורו. - הערה ב[[ליקוטי שיחות]]שם.}}
*גדול גמילות חסדים מצדקה{{הערה|סוכה מט, ב.}}
===מעשה מהצ"צ אודות אמרותיו===
[[רבותינו נשיאינו]]{{הערה|1=[[אדמו"ר מוהריי"צ]],[[ספר השיחות]] תש"ז [[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] תש"ז.}} סיפרו, ש[[אדמו"ר הצמח צדק]] היה רגיל לראות את הוד זקנו [[רבינו הזקן]] אחרי [[הסתלקות]]ו, בהקיץ או בחזיון לילה, והי' פותר לו את כל ספיקותיו ב[[נגלה]] וב[[נסתר]].

בזמן ידוע, ורבינו הצ"צ יושב סגור בחדרו ושוקד בלימודו, נתקבצו אצלו כמה שאלות שלא ידע להכריע בהן והשתוקק במאד לראות רבינו הזקן כרגילותו, אבל לא עלה בידו, והי' בצער גדול מזה.

פעם בדרכו להתפלל לבהכנ"ס של [[אדמו"ר האמצעי]], פגע באחד מאנשי השוק, ר' מרדכי אלי' שמו, איש פשוט ו[[יראת שמים|ירא שמים]], נהנה מיגיע כפו במסחר השוק, והיום היה יומא דשוקא, ויבקש האיש מאתו להלוות לו [[גמילות חסדים]] איזה רו"כ עד הערב או מחרת בקר, כי ביום הזה הוא יכול להרויח בשוק, ויענהו הרה"ק צמח צדק כי אחרי ה[[תפילה]] כשיחזור לביתו יכנס אליו ויתן לו את הגמ"ח.

כשנכנס הרה"ק צמח צדק לבית הכנסת נפל ברעיונו הקדוש המאמר ר' אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, וגם המאמר גדול גמ"ח מצדקה, ויתבונן הרה"ק צמח צדק אשר לא טוב עשה שלא נתן תיכף להרמ"א הנ"ל את הגמ"ח שביקש, ויחזור הרה"ק צמח צדק לביתו ויקח את הסכום וילך אל השוק לחפש את הרמ"א, וביני לביני כבר נתקבצו אנשי הכפר עם עגלותיהם וסחורותיהם אל השוק ועלה לו בטורח רב למצא את הרמ"א ביניהם, וכשמצאו נתן לו את הגמ"ח ויחזור לבהכנ"ס להתפלל.

כשנתעטף הצמח צדק ב[[טלית]] ו[[תפילין]], ראה פתאום את רבינו הזקן בפנים צהובות ויאמר לו: הנותן גמ"ח לאיש ישראל בלבב שלם בלי שום פני', והעושה טובה לישראל ב[[אהבה]] כצווי ואהבת לרעך כמוך, שערי היכלי מעלה פתוחים לפניו.
{{אמוראים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אמוראים|אלעזר בן פדת]]