עריכת הדף "קדושת החיים"

'''קדושת החיים''' הוא אחד העקרונות היסודיים ביותר במחשבת ישראל, המדגיש כי חיי האדם הם פיקדון שניתן לו מאת הקב"ה לצורך מילוי שליחותו בעולם. מתוך תפיסה זו נובע האיסור החמור לפגוע בחיים, הן בחיי הזולת והן בחיי האדם עצמו.

בתורת החסידות מודגש כי עצם החיים הגשמיים הם בעלי ערך אלוקי, משום שדווקא בעולם הזה מתממשת תכלית הבריאה – עשיית [[דירה בתחתונים]]. בהתאם לכך, כל רגע של חיים הוא בעל משמעות אלוקית ונושא עמו שליחות מיוחדת שאין לאדם רשות לוותר עליה.

== יסוד קדושת החיים ==
התורה מדגישה את ערך החיים ואת החובה לשומרם. בין הפסוקים המרכזיים בהם ניתן לראות את הביטוי לערך יסודי זה: {{ציטוטון|רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד}}{{הערה|דברים ד', ט'.}}, {{ציטוטון|וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם}}{{הערה|דברים ד', ט"ו.}}, {{ציטוטון|וָחַי בָּהֶם}}{{הערה|ויקרא י"ח, ה'.}}.

[[חז"ל]] קבעו כי ערך החיים גדול עד כדי כך ש[[פיקוח נפש]] דוחה כמעט את כל מצוות התורה.

ב[[הלכה]] נקבע כי חיי האדם אינם רכושו הפרטי אלא פיקדון מאת הקב"ה. לכן אסור לאדם להזיק לעצמו או להכניס עצמו לסכנה.

הרמב"ם כותב כי אדם חייב להרחיק עצמו מסכנות ולשמור על גופו, וכי מי שמסכן את עצמו עובר על מצוות התורה{{הערה|רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י"א.}}.

חכמי ישראל ביקשו להוקיע את מעשהו של המאבד עצמו לדעת ולכן קבעו כי במתאבד מדעת אין נוהגים דיני אבלות - לא מספידים אותו ולא מתאבלים עליו, ואף קוברים אותו מחוץ לגדר, ואין יושבים עליו שבעה. אך ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|יורה דעה סימן שמ"ה.}} בנוגע למעמדו ההלכתי של מי שפגע בעצמו כי ברוב המקרים אין מניחים שעשה זאת בדעת צלולה אלא מתוך מצוקה או בלבול הדעת, ועל יסוד הלכה זו בימינו בדרך כלל אין מקיימים כלל את הדינים של המאבד עצמו לדעת ומקובל לתת למושג מאבד עצמו לדעת פרשנות מצמצמת וללמד על המתאבד זכות{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/11200010212 הרבי ביאר זאת בשיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ח].}}, היכן שניתן, ולהניח כי לקה בנפשו, או שהספיק לחזור בו מכוונתו למות בזמן שחלף מביצוע פעולת ההתאבדות ועד למוות{{הערה|משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק א', הלכה י"א; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"ה, סעיף א'.}}.

בחז"ל לומדים את המאבד עצמו לדעת מדברי הפסוקים ”וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ”{{הערה|בראשית ט', ה'.}} ומיחסים לו משמעות של איסור על אדם לשפוך את דמו שלו{{הערה|בראשית רבה פרשה ל"ד, ה'.}}, ומהלשון ב[[עשרת הדיברות]] 'לא תרצח'{{הערה| פסיקתא רבתי כ"ד: "דיבורא שתיתאי: לא תרצח, לא תתרצח".}}.

== בהיסטוריה היהודית ==
במקורות היהודיים נזכרים מספר מקרים חריגים שבהם בני אדם קיצרו את חייהם, ולעיתים נדונו בהקשר של מצבים מיוחדים:
* '''[[שאול המלך]]''' – על פי המסופר בספר שמואל, שאול נפל על חרבו בעת מלחמה עם הפלשתים.
* '''[[שמשון הגיבור]]''' – הפיל את בית דגון על עצמו ועל אויביו.
* במספר קהילות בזמן גזירות קשות, כגון בתקופת [[מסעי הצלב]], נזכרים מקרים חריגים של קידוש השם בנסיבות קשות.

הפוסקים דנו במקרים אלו והדגישו כי אין ללמוד מהם היתר למעשה רגיל, שכן מדובר במצבים חריגים ביותר הקשורים למלחמה או למסירות נפש.

== תופעת האובדנות בעולם ==
במחקר החברתי המודרני מתוארת האובדנות כתופעה הקיימת בחברות רבות, הנובעת בדרך כלל משילוב של גורמים נפשיים, חברתיים וסביבתיים.

מחקרים מצביעים על כך שרוב המקרים קשורים למצבי מצוקה נפשית, בדידות או משברים אישיים. בשל כך מדגישים אנשי מקצוע את החשיבות של תמיכה חברתית, טיפול נפשי וסיוע קהילתי.

ההערכות מדווחות על כ-800,000 מקרים של התאבדות ברחבי העולם{{הערה|מספר זה הוא כ5% בלבד ממספר האנשים שמנסים להתאבד.}}, ומספר זה גבוה יותר ממקרי המוות הנגרמים ממלחמות ומקרי רצח.

בין גורמים הסיכון העיקריים הם הפרעות נפשיות, התעללות משפחתית, אובדן של אדם קרוב, בדידות, הפרעות גופניות, קשיים כספיים, וסיבוכים פליליים.

מהצד השני, גורמים מגוננים הנחשבים כבעלי השפעה חיובית על ירידת הסיכון למקרי התאבדות הם אמונה דתית, השתייכות לקהילה קרובה ותומכת, אופטימיות ודימוי עצמי חיובי.

בין הסימנים שיכולים להעיד על נטיה לאובדנות, הוא שינוי קיצוני בהרגלים הכולל עצבות כרונית, מראה דיכאוני או עצבני, איטיות בהליכה ובדיבור, ודיבור חלש ושקט, ירידה בתפקוד הכולל שינה מרובה, ירידה בתיאבון, אי הקפדה על מראה חיצוני, ירידה בכמות הדיבור, הזנחת תחביבים, התבודדות, חוסר התעניינות לגבי המתרחש בסביבה ובחיים, שינוי לרעה ביחס למשפחה הקרובה, נטייה לבכי, לכעס ולצעקות לעיתים קרובות, דיבור מרובה על מוות, עליה בדיבורים הכוללים חוסר ערך עצמי ותחושת אשם, חלוקת הרכוש האישי באופן מופרז כמתנות לאחרים, ופגיעה עצמית פיזית בגוף.

===בחוק הישראלי===
המביא אדם לידי התאבדות, בשידול או בעצה, או מסייע אדם להתאבד, דינו מאסר עד עשרים שנים.

כאשר אדם סובל מייסורים קשים וממחלה סופנית מקובל שלא לכפות עליו טיפול שיאריך את חייו, אך חל איסור לסייע לו בדרך אקטיבית למות. מדינות המאפשרות 'המתת חסד' מותקפות בחריפות מתוך הבנה שמעשים אלו מובילות למדרון חלקלק שסופו בזילות מוחלט של ערך החיים וברצח שרירותי.

== בתורת חסידות חב"ד ==
בתורת חסידות חב"ד מודגש כי ירידת הנשמה לעולם היא שליחות אלוקית ייחודית.

על פי דברי רבותינו נשיאינו, גם כאשר אדם נתקל בקשיים גדולים אין בכך סימן לחוסר משמעות, אלא להפך – לעיתים הקושי הוא חלק מן השליחות המיוחדת שניתנה לו.

רבותינו נשיאינו הדגיש פעמים רבות כי יהודי צריך לזכור שכל רגע של חיים הוא הזדמנות לעבודת ה'.

במכתבים ושיחות רבות הדגיש כי כאשר יהודי נמצא במצב של קושי או ייאוש, עליו לזכור כי עצם קיומו בעולם הוא חלק מתוכנית אלוקית מדויקת, וכי כל יהודי נושא שליחות שאין אדם אחר יכול למלא, וחידד את ההבנה כי הגוף אינו רכושו האישי של האדם, כי אם שייך לקדוש ברוך הוא{{הערה|1="כאשר את מטפלת בחולים בעלי נטיות אובדניות, עלייך להביא אותם להבנה כי התאבדות כמוה כרצח. זאת משום שגופנו אינו שייך לנו. הוא לא שלנו. אסור לנו לפגוע בגוף שלנו בדרך כל שהיא, ובוודאי שאסור לנו לשלול ממנו את החיים" ([https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4399886/jewish/5.htm 5 עצות של הרבי ששינו לאנשים את החיים] {{בית חבד}}).}}, ובכך מסביר הרבי גם את העובדה שאדם שהודה ברצח ואין עדים שראו זאת – לא הורגים אותו, כיון שאין לאדם היתר לחבול בעצמו אפילו באמצעות הודאה בבית דין{{הערה|[https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/721510 "זה הגוף שלי", או שלא], עיבוד חופשי על פי ליקוטי שיחות חלק ל"ד, עמוד 106 ואילך.}}.

הרבי עודד פעמים רבות פנייה לעזרה ולתמיכה, וכן חיזוק בלימוד תורה ובמעשים טובים כדרך להתמודד עם מצבי משבר.

== ראו גם ==
* [[פיקוח נפש]]
* [[דירה בתחתונים]]
* [[ירידת הנשמה לעולם]]
* [[הפלה]]
* [[מוות]]

==קישורים חיצוניים==
*עדין אבן ישראל '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3249019 מה גורם לאנשים להתאבד, ואיך אפשר לעצור את זה]''' {{בית חבד}}
*שרגא קרומבי, '''[https://chabad.info/blogs/1263562/ אובדנות אינה גזירת גורל]''' {{אינפו}}
*מנחם ברוד, '''[https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6165&CategoryID=1319 מסר ברור על קדושת החיים]''', בעיתון שיחת השבוע
*'''[https://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=222&CategoryID=249 מוסר וערכים: המתת חסד]''', באתר צעירי חב"ד
*שניאור אשכנזי, '''[https://col.org.il/news/83209 דעת ההלכה בנושא המתת חסד]''' {{COL}}

==לקריאה נוספת==
*מכתבי הרבי לצעיר שרצה ליטול את חייו: [https://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/5019362/jewish/page.htm אגרות קודש חלק י"ד אגרת ד'תתקס], [https://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/5019367/jewish/page.htm ד'תתקסד], [https://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/5019442/jewish/page.htm ה'לח]
*שלום מגידמן, דובי ברוד, '''[https://drive.google.com/file/d/17-btMGOzRut0Z4dErPZdhbZ--PnLYbrR/view?usp=sharing התרופה לייאוש]''', שבועון כפר חב"ד גליון 2150 עמוד 26 ואילך
*דובי ברוד, '''[https://docs.google.com/document/d/1pdS-iI8Yfimn7ZhrqycMeDZrZzR0newX8djgozZ-s1A/edit?usp=sharing על הטרגדיה, קדושת החיים, והנפש שכואבת לה אי שם]''', אתר כיכר השבת, י"א חשון ה'תשפ"ה
*דובי ברוד, '''[https://docs.google.com/document/d/1fqY7EHjs6uEBD50VWwSy6VR8LntzWELukJ23zDAf-i8/edit?usp=sharing אובדנות - מחוץ לשיח]'''

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:בריאות]]
[[קטגוריה:האדם וגופו]]