עריכת הדף "צבאו"ת (שם)"

{{שמות}}שם '''צבאו"ת''' הוא אחד מ[[שמות הוי"ה|שבעה שמות שאינם נמחקים]]{{הערת שוליים|רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ו' הלכה ב'}}. שם זה נאמר לראשונה על ידי חנה, והוא מצוי ביותר בנביאים.

בקבלה מבואר כי שם זה מכוון כנגד ספירות [[נצח והוד]]. שבהלבשות של הקב"ה במידות [[נצח והוד]] נקרא הוא בשם [[צבאו"ת]], ועל ידי שם זה הוא ענין ה[[נבואה]].

לשון צבאות הוא לשון חיילות. והם גדודי [[נשמות]] ו[[מלאכים]] של עולם ה[[בריאה]] אשר אין מספר לגדודיו והם נבראים ומחודשים מאין ליש ממש. ואינן אלהות כלל כמו [[אצילות]] שהוא בחינת אלהות ממש. ואף על פי כן ה[[נביא|נביאים]] המשיכו שיתלבש בהם [[אור אין סוף]] בתכלית היחוד כמו שנתלבש בכלים של עולם ה[[אצילות]] עד דאיהו וגרמוהי. עד שיהיה נקרא ה[[אור אין סוף]] המלובש בהם בשם צבאות שהוא שם התואר, שהוא עצמו הוא בחינת הצבאות ממש, כעניין [[איהו וגרמוהי חד]], שבעולם ה[[אצילות]] שהוא עצמו הוא הדעה וכו'. וכך על ידי שם צבאות מתייחד בכלים של עולמות בי"ע עד שהוא עצמו הוא הצבאות כו'. ולא שהם נפרדים בפני עצמם רק שבטלים אליו אלא שמתייחד עמהן ממש.

שם צבאו"ת עניינו אות הוא בצבא שלו, כלומר שכל צבאי צבאות של המלאכים שלמטה אלף אלפים לגדוד אחד ולגדודיו אין מספר, כולם הם מתהוים ומקבלים חיות רק מאות אחת.

הנה אמרו רובתינו על חנה, מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות עד שבאת חנה כו'. דהיינו שהיא פתחה תחלה לקרות הקב"ה הוי"ה צבאות ואמר הקב"ה עתיד בן שלך לפתוח בנבואה בשם זה כמו שכתוב ויאמר שמואל כה אמר ה' צבאות פקדתי כו'. והנביאים האחרונים נבאו בשם זה ובפרט חגי זכרי' ומלאכי יותר מכולן

[[משה רבינו]] זכה שתנתן התורה על ידו היינו לפי שהמשיך התלבשות [[אור אין סוף]] בכלים של [[זעיר אנפין]]. ומשם נמשך התורה כנ"ל. ומשם היתה נבואתו כי עיקר נבואתו היתה מ[[אצילות]] רק דרך מעבר נמשך על ידי ה[[בריאה]]. אבל לא המשיך שיהיה גם כן התלבשות אור אין סוף בעולמות בי"ע על דרך שהוא מתייחד עם כלים דאצילות. ולא הוצרך לזה כי המשכת התורה המשיך מבחינת אצילות ממש. ושם מתייחד אור אין סוף עם הכלים עד דאיהו וגרמוהי חד. מה שאין כן בעולמות [[בי"ע]] אין הגילוי כלל בהכלים (ולאו איהו וגרמוהי חד בהון כנודע).

הטעם שנצרכו לכך היא כי בימי [[משה רבינו]] שהיתה נבואתו מאצילות, המשיך להם למטה התורה משם מבחינת אצילות והוא היה דבר ה' בפי משה וקיימו ישראל התורה כו'. אבל בימי הנביאים שאחריו שלא היו ישראל עושין רצונו של מעלה והוצרכו הנביאים להוכיחם. וענין ההפרש בין תוכחה שאומר הנביא לשאר מוכיח הוא כי בהנביא הנה התוכחה היא דבר ה' המתלבש בדבורו של הנביא ונמצא הוא ית' הוא המוכיח.

=קדושת השם=

בשונה משאר השמות שאינם נמחקים השם צבאו"ת נאמר ע"י חלק מהאנשים כפשוטו גם בדברי חולין

{{עריכה}}