עריכת הדף "צ'שניק"

'''צ'שניק''' (באידיש: טשאסניק{{הערה|נכתב גם: צאשניק, צאסניק, טשאשניק, טאשסניק.}}, ברוסית: Чáшники באנגלית: Chashniki) היא עיירה במחוז [[ויטבסק]] בבלארוס, בה פעלה קהילה חב"דית תוססת כבר מהדור הראשון של חסידות חב"ד.

==תולדות העיירה==
העיירה ממוקמת במחוז ויטבסק שבבלרוס, ליד הנהר אולה, 3 קילומטר מתחנת הרכבת בעיר וורקא, הנוסעת בין הערים [[ליעפלי]] ואורשה, 95 קילומטר דרומית מערבית מ[[ויטבסק]], 190 קילומטר מעיר הבירה [[מינסק]], בתשע"ה חיו בה 8,900 תושבים.

לאחר חלוקת [[פולין]] השניה בשנת 1793 (תקנ"ג) הפכה לחלק מהאימפריה הרוסית. בשנת [[תקע"ב]] ב[[מלחמת נפוליון]] התחולל בעיר קרב בין הצבא הצרפתי בפיקוד מרשל ויקטור והצבא הרוסי.

רוב תושבי העיירה היו יהודים. במפקד התושבים בשנת תרנ"ז (1897) נמנו 3487 יהודים שעסקו במסחר ומלאכה. במהלך [[השואה]] בקיץ תש"א נכבשה צשניק על ידי הנאצים ימח שמם שהוציאו את יהודי העיירה להורג.

==חסידי צשניק==
בעיירה פעלה קהילה חב"דית תוססת כבר מהדור הראשון של חסידות חב"ד, עד שהרבי התבטא עליה: "המפורסמה בתוככי החסידים שהייתה מלאה חסידים יראי שמים ולומדים"{{הערה|1=[https://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/4117144/jewish/-.htm ממכתב ד' תשרי תשכ"ג].}}.

בתקופה שרבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] היה ב[[הורודוק]], היה רבי [[שלמה מקארלין]] מבקר לעיתים בעיירות שבמחוז [[ויטבסק]] ובתוכם [[בישנקוביץ]], צאשניק ו[[ליעפלי]]. באסיפת תלמידי [[המגיד ממעזריטש]] שהתקיימה לפני נסיעתם של רבי מנחם מענדל מויטבסק ורבי [[אברהם מקאליסק]] ל[[ארץ ישראל]] (ב[[אדר]] [[תקל"ז]]) חילקו את המדינות, ומדינת [[ליטא]] ורוסיה הלבנה פלכי מוהילוב וויטבסק נמסרו לרבנו הזקן, אך נתנו רשות מיוחדת לרבי שלמה לבקר בשלש הערים בישינקוביץ, צאשניק וליעפלי כדרכו מאז ומקדם{{הערה|משיחת [[אדמו"ר הריי"צ]] חג הפסח תרצ"ד, לקו"ד ליקוט ה סעיף לג.}}.

ידוע ש[[אדמו"ר הזקן]] ביקר עם בנו [[אדמו"ר האמצעי]] בצשניק בשלהי חורף תקנ"ז ואמר [[מאמר חסידות]] ב[[שבת מברכים]] [[אדר]]{{הערה|ראה רשימת מאמרי אדמו"ר הזקן, כרם חב"ד גליון 4 עמ' 359.}}, ובקיץ תקס"ה אמר "ענין שמע לראב"ד דצאסניק".

מחסידי [[אדמו"ר הזקן]] ידוע על יונתן מטשאסניק החתום על [[תקנות ליאזנא]] משנת תקנ"ה{{הערה|אגרות קודש [[אדמו"ר הזקן]] סימן לא.}}, ועל ר' משולם יעקב הזקן שהתפלל [[מנחה]] לפני העמוד ב[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] תקנ"ט{{הערה|יומן [[אדמו"ר הריי"צ]] כ' [[אייר]] תרנ"ו, [[לקוטי דיבורים]] ליקוט ל.}} וכן על ר' [[שלמה מצאשניק]].

בצשניק היו [[חסידות סטרשלה|חסידי סטרשלה]] מפורסמים כמו ר' ר' שלמה יפה שו"ב דצאשניק ור' [[אליעזר חגר]]{{הערה|בית רבי א, עמ' עז.}}, השוחט ר' שלמה מדובראוונא{{הערה|בנו של הרב ישראל מדובראוונא מחבר ספר שארית ישראל.}}, היו שנסעו לצדיק רבי [[ישראל דב בער מווילעדניק (בעל שארית ישראל)|ישראל דב בער מווילעדניק]]{{הערה|ר"י מונדשיין, מבוא לספר שארית ישראל, ואלה תולדות.. הערות 4, 87.}}, והיו גם [[חסידות צ'רנוביל|חסידי צ'רנוביל]]. רבי [[מרדכי מטשרנוביל]] בא לבקר בעיירה, אך הייתה להם דרך ארץ מרובה כלפי [[אדמו"ר הצמח צדק]] וה[[משפיע]] ר' מרדכי. מבין חסידי [[אדמו"ר האמצעי]] ידוע הנכבד המפורסם בערקא דובער הכהן רפופורט, שעסק בסיוע למגורשי הכפרים בשנת תקפ"ד. 

באגרות [[אדמו"ר האמצעי]] מצינו אגרת המופנית "לאהובי אחיי ורעיי כללות אנ"ש דטשאשניק", והוא שלח את החסיד ר' מרדכי מהורודוק להיות ה[[משפיע]] בצשניק{{הערה|רשימת הרבי חורף [[תרצ"ה]] סעיף ג, תורת מנחם רשימת היומן עמ' שסב.}}, ובפקודת האדמו"ר מינוהו למנהל עדת החסידים בעיירה{{הערה|אג"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ג}}.

אדמו"ר הצמח צדק ביקר בעיירה בשנת תקפ"ח ואמר [[דא"ח]] בפרשת אחרי. 

מחסידי הצמח צדק ידועים: 
*ר' חיים משה בן יעקב איש חביב (ליבערמאן) מחבר ספר פני משה - ביאור מאמר התיקונים "פתח אליהו" על פי דא"ח, וחיבור על ה[[מדרש רבה]] שנותר בכתב יד{{הערה|ווארשא תרמ"ב. מכון אהלי שם תשמ"ח.}}.
*ה[[מלמד]] ר' אבא מצאשניק שראה בילדותו את [[אדמו"ר האמצעי]] והיה מחסידי [[אדמו"ר הצמח צדק]] ובשנת תרל"ה עבר לגור בליובאוויטש{{הערה|יומן [[אדמו"ר הריי"צ]] כ' [[אייר]] תרנ"ו, ליקוטי דיבורים ליקוט ל.}}.
*ר' דוד דוידסון ובנו ר' זלמן (תרל"ח){{הערה|כתבי הרא"ח ביחובסקי ע' סז}}.
*ר' משה שערמאן אבי סבו של ר' יהודה חיטריק; הגביר ר' הלל רפפורט.

חלק מהתמימים בליובאוויטש היו מקבלים את הקמח לאפיית המצה שמורה מצשניק{{הערה|ליובאוויטש וחייליה ע' 55.}}.

==רבני העיירה==
בתקופת [[אדמו"ר הזקן]] ו[[אדמו"ר האמצעי]] היה הרב צבי הירש בהרב מהר"א, הוא כיהן ברבנות למעלה מחמישים שנה (מלפני תקנ"ב ולפחות עד תר"ב), והיה מחסידי [[אדמו"ר הזקן]] ולאחר מכן של רבי אהרן מסטראשעלע.

לצדו של הרב צבי הירש רוטנבערג שימש בנו הרב יוסף חיים שלאחר מכן מלא את מקומו. הוא עלה לארץ ישראל ונפטר בי"ט [[אלול]] תרנ"ה ומ"כ בהר הזיתים.

באותה תקופה היה המגיד מישרים ומורה צדק הרב שבתי בן רבי אהרן, חיבר את הספרים "בתים לבריחים" (תקס"ב) ו"תשבי יבשר" (תקע"ט).{{הערה|על השפעת החסידות עליו ראה מאמרו של הרב נח גרין, היכל הבעש"ט כה, עמ' קמט ואילך, והוספות הר"י מונדשיין בגליון כו.}} נפטר בשנת תקצ"ב.

בשנת [[תרס"ה]] התמנה לרב ר' שלמה זלמן זיסל בן הרב צבי שיינעש (נכדו של הרב אברהם שיינעש חתנו של אדמו"ר הזקן).{{הערה|אהלי שם עמ' 87.}} 

בשנת תרע"ג נתמנה הרב בנימין מנחם שוורצמן לכהן כרב העיירה, עד עלייתו לארץ ישראל בשנת [[תרפ"ב]].

{{הערות שוליים}}
{{תבנית:עיירות ברוסיה הלבנה}}