עריכת הדף "פסח שני"

{{חלונית 
|תוכן= {{ציטוט|תוכן='''פסח שני עניינו הוא - אין דבר "אבוד", תמיד ניתן לתקן. אפילו מי שהיה [[טמא]], מי שהיה בדרך רחוקה. ואפילו "לכם", שזה היה ברצונו, מכל מקום אפשר לתקן'''.}}
|מקור=[[תבנית:היום יום/י"ד באייר| היום יום י"ד באייר]]
|יישור= center }}
'''פסח שני''' הוא חג החל ביום [[י"ד באייר]]. בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים כל מי שנאנס ולא יכל להקריב את [[קרבן פסח]] במועדו - [[י"ד בניסן]], יכל להשלימו ולהקריבו ביום זה. גם כיום נוהגים לחגוג את היום לזכר הקרבת קרבן הפסח. 

בחסידות מבואר כי ביום זה מתגלים הגילויים של חג הפסח בדרגה נעלית יותר, ונותנים כח לעבודת ה' בדרגה גבוהה יותר בהתאם ל[[חודש אייר]] המסמל את עבודת ה[[אתהפכא]]. ונותן גם אפשרות לאחד שמצד דרגתו לא היה שייך לענייני החג בפסח ראשון שיוכל להשלים את החסר. ומכך למדים כי '''"אין דבר אבוד"''' תמיד אפשר לתקן.

==מקור המצווה==
היה זה בשנת ה'תמ"ט לבריאת העולם ב[[חודש ניסן]], כעבור שנה מאז [[יציאת מצרים|צאתם של בני ישראל]] מ[[מצרים]], צווה הקב"ה למשה רבנו על קיום מצוות הקרבת [[קרבן הפסח]] בפעם הראשונה לאחרי יציאתם. תיאור ההקרבה כתובה בתורה בספר במדבר (ט, א-יד.) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר. וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח, בְּמוֹעֲדוֹ. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר-יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמֹעֲדוֹ; כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשֹׂת הַפָּסַח. וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." 

אולם הייתה קבוצת אנשים שהיו [[טמאים]] (ישנם כמה דעות בדבר {{הערה|מסכת סוכה כה, א ואילך. ילקוט שמעוני בהעלותך רמז תשכא.}}, לדעה א' מדובר באלו שהתעסקו בקבורת [[נדב ואביהו]], ולדעה אחרת מדובר בנושאי ארונו של [[יוסף]], ולדעה אחרת נטמאו למת מצווה) ונמנעה מהם הקרבת הקרבן, ואודות לדרישתם כי ברצונם גם הם לקיים את המצווה ניתנה מצוות פסח שני:
{{ציטוט|תוכן=וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֹשֶׁה: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם. {פ}
וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ; כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ: כִּי קָרְבַּן ה', לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא, הָאִישׁ הַהוּא. וְכִי-יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לה' כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה: חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ.|מקור=ספר במדבר ט, פרק ט פסוקים ו-יד.}}

חז"ל בפרק התשיעי במסכת פסחים דנו בפרטי הדינים שבמצווה זו, מי הם החייבים בה ומה דין העוברים עליה ובחילוקים שבינה לפסח ראשון.

==עניינו ומהותו==
בעניינו של פסח שני שני עניינים כלליים:

א. כלשונו של הרבי [[הריי"צ]]: "פסח שני ענינו שאף פעם לא אבוד, יכולים תמיד לתקן, אפילו מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, ואפילו "לכם", שהי' ברצונו, אף על פי כן יכולים לתקן"{{הערה|[[תבנית:היום יום/י"ד באייר| היום יום י"ד באייר]].}}.

ב. פסח שני הוא המשך ועליה בעניינו של '[[פסח|פסח ראשון]]'. פסח ראשון עניינו קפיצה ודילוג "וּפָסַח ה'עַל הַפֶּתַח"{{הערה|שם=שמות כב, יג.|שמות כב, יג.}}, פסח שני עניינו דילוג וקפיצה נעלים יותר באין ערוך לדילוג והקפיצה של פסח ראשון.

שני עניינים אלו אינם סותרים זה לזה (על אף שביאור הא' פסח שני הוא '''תשלומין''' למי שלא קיים הפסח, לביאור הב' עניינו עליה דווקא '''לאחרי''' קיום פסח ראשון) היות ואף מי שלא הקריב [[קרבן פסח]] בראשון מקיים וחוגג את חג הפסח וממילא העבודה הרוחנית של חג הפסח ישנו אלא שההקרבה בפועל חסרה לו ותשלומין ל'הקרבה' הוא בפסח שני. ואדרבה מכך שקבעה התורה שהתשלומין של קרבן פסח יהיה 30 יום אחרי זמן ההקרבה (בשונה מתשלומין של קרבנות החג בחגים פסח [[שבועות]] ו[[סוכות]] שהם שבוע לאחרי היום הראשון) מוכח כי פסח שני נקבע בדווקא ב[[חודש אייר]] ובזמן מיוחד לפי שעניינו מיוחד. (אמנם לאידך גיסא מי שהקריב הפסח בראשון שוב אינו מקריב, משום שההקרבה בפסח ראשון משפיעה בכחה לחגוג על ידה את פסח שני){{הערה|לקוטי שיחות חלק לג עמוד 59 ואילך.}} ואדרבה, פסח שני להיותו בדרגה גבוהה מאוד (ובאה לאחרי ההמשכה והגילוי של פסח ראשון) עד שאפילו ביחס לדילוג של פסח ראשון הוא נחשב לדילוג נעלה יותר אין מצדו שום הגבלה ולכן גם האדם שלא הקריב את הפסח להשלים בפסח שני.{{הערה|מאמר להבין עניין פסח שני תשל"ח סוף פרק ב. (ספר המאמרים מלוקט ג מהדורה חדשה ע' 265.).}}

====עס איז ניטא קיין "פארפאלען"====
{{להשלים|יש בזה הרבה בשיחות של הרבי}}
יום זה מסמל את כוחה של התשובה, כל מצב בו יהודי נמצא, יכול לשוב.

העניין האמור אשר גם במצב שאדם איבד כביכול עניין בתורה בכוחו לשוב ולהשלימו, מודגש יותר באופן בו נקבעה וניתנה המצווה מהקב"ה.
בני ישראל דרשו ותבעו "למה נגרע?" למרות ידיעתם שמצד גדרי המצווה הנם פטורים ואילו רוצה הקב"ה במצוותם וודאי היה מצווה.
רצונם ותשוקתם לקיים את המצווה גדלה עד כדי שלא התחשבו בשום טענה ודרשו ובקשו "למה נגרע?"
מפרט זה למדים אנו כי על השייכות של האדם לענייני התורה להיות לא רק כ'מקבל' (שייכות פסיבית) אלא כמשפיע (אקטיבית). ויש בכוחו של כל אחד לדרוש ולבקש בענייני יראת שמים. כן על האדם לדעת שלא מספיקה הדרגה בה הוא נמצא ובכל דרגה עליו לדרוש ולשאוף להתעלות ולהגיע לדרגה נעלית יותר.
וכשם שמצוות פסח שני המתין הקב"ה עד שבני ישראל בעצמם יבקשו וידרשו כך גם דווקא על ידי העבודה האמורה ממלא הקב"ה בקשתו, כעניין שנאמר{{הערה|מסכת מגילה ו, ב.}}: "יגעתי ומצאתי". 
והדגשה מיוחד בעניין זה הוא בקשר לגאולה, אין מקום לטענה שתפקידנו "להשען על אבינו שבשמים"{{הערה|מסכת סוטה מט, ב.}} ולסמוך על הקב"ה שיביאו בזמנו. כשם שמצוות פסח שני ניתנה דווקא על ידי תשוקתם ובקשתם של בני ישראל. כך הוא גם בגאולה השלימה שאין ישראל נגאלין אלא בתשובה ומתוך [[ציפייה לגאולה|דרישה ובקשה]] שיבוא תכף ומיד.{{הערה|התוועדויות תשמ"ד חלק ג עמוד 1679 (פסח שני תשמ"ד שיחה א).}}
====דילוג שני====
הגילויים והנתינת כח וההוראות של פסח שני תוכנם ועניינם הוא "דילוג". הדילוג בניגוד להליכה הוא קפיצה ללא סדר, ההליכה היא התקדמות במדידה והגבלה, כשלפחות אחד מרגלי האדם ניצב על הקרקע, בעוד הדילוג הוא קפיצה וניתוק של שני הרגליים מהקרקע ועניינו ברוחניות קפיצה ומעבר ללא התחשבות במדידות וההגבלות וללא סדר והדרגה.

עניינם של חגי הפסח הוא גילוי אלוקי נעלה באופן של דילוג. כלומר, התגלות אלוקית בעולם ללא התחשבות בסדר וטבע העולם (כמו גם למצבם של בני ישראל ועבודתם). וכמו שאכן בפסח מצרים היתה התגלות על טבעית בניסים ונפלאות שהראה ה' במצריים. אלא, שבפסח ראשון התגלות זו היא בדרגה 'ראשונה' ועל ידיה מתגלה בעולם. אמנם בפסח שני מתגלה הדילוג בדרגה השנייה והיא נעלית יותר.
וכמבואר בחסידות שפסח ראשון ההתגלות האלוקית היא בספירת ה[[מלכות]] שהיא הספירה הראשונה בחישוב הספירות מלמטה למעלה. דרגה זו מכונה "פֶּתַח" וכלשון הפסוק:"וּפָסַח ה'עַל הַפֶּתַח"{{הערה|שם=שמות כב, יג.}} שההתגלות של ופסח ה' היא בדרגת "פתח"{{הערה|ספר הזוהר חלק ב' לו, א.}}. שדרגה זו היא שייכת לעולמות לפי שהיא המקור של [[בי"ע]] והשורש לעולמות. לעומת ההתגלות בפסח שני שהיא בדרגה השניה בספירות [[ספירת היסוד]] ובכללות בדרגה של [[ז"א]] (המשפיע למלכות) שהיא מרוממת מהעולמות.

כשם שהוא בספירות כן הוא ב[[עבודת האדם]]. פסח ראשון הוא בחודש [[ניסן]] שעניינו בעבודה הוא [[יציאת מצריים]] - ביטול וכפיית הרע בעודה בכל תוקפה, סור מרע - עבודת [[אתכפייא]]. ועניין זה שייך לכך שהגילוי של פסח הוא במלכות לפי שעניינה של מלכות בעבודת האדם הוא ההתעוררות של ה[[יראת שמים]] המביא את האדם שלא לחטוא - סור מרע.
לעומת העבדה של חודש [[אייר]] שעניינה [[ספירת העומר]] הפיכת ה[[מדות הטבעיים]] לקדושה עניינה בעבודה עבודת ה[[אתהפכא]] ששוללים את עצם מציאות הרע. וגם עניין זה שייך לגילוי האלוקי של חודש זה בספירת היסוד שעניינה בעבודת האדם היא ההתקשרות וה[[אהבת ה'|אהבה]] שיש לו לה', שדווקא על ידי עבודה זו פועלים בנפש הבהמית '''להפוך '''את מידותיה.
(גם בפעולת הבירור בעולם ישנו הבדל בין הגילוי של מלכות שפועל ביטול היש לפעולת הגילוי של ספירת היסוד שפועל ביטול במציאות), אמנם לאמיתתו של דבר ספירת היסוד בעצמותה נעלית לגמרי מהעולם ואין עניינה "לפעול" בעולם ואמיתת עניינו של [[חודש אייר]] ופסח שני הוא עבודה בקדושה עצמה עליה מדרגה לדרגה ב"ועשה טוב".

בשני הדרגות הן ב"סור מרע" (פסח ראשון) והן ב"ועשה טוב" (פסח שני) ישנו עניין הדילוג בעבודת האדם. תנועת הנפש בעבודת האדם בסור מרע היא באופן של בריחה וחיפזון מהרע ובתוקף גדול. לעומת העבודה של עליה בקדושה שבדרך כלל היא בסדר והדרגה מדרגה לדרגה. אמנם היות והקב"ה הוא אין סופי וכן לתורתו ומצוותיו אין סוף, מצד האמת כשנרגשת באדם האין סופיות שבקדושה הליכתו בקדושה עצמה היא בדילוג ובקפיצה ואין דבר שיכול להגבילו. וזו היא העבודה של פסח שני שבעבודה של קדושה עצמה להמשיך את עניין הדילוג (ודילוג זה נעלה יותר מהדילוג של "סור מרע" לפי שבסור מרע המניע לדילוג והחיפזון הוא הרע בעוד שבדילוג שבקדושה טעם הדילוג הוא האין סוף שבקדושה עצמה.)

ומצד דרגה זו שבפסח שני שבה מאיר הדילוג והאין סוף כפי שהוא בקדושה (הדילוג הוא בדרגת [[ז"א]] שלמעלה מהעולם), ולא רק מצד העולם כבפסח ראשון (במלכות). הרי הוא מעין הגילויים של [[ימות המשיח]], שעליהם נאמר{{הערה|מיכה ז, טו.}}:"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". שלעתיד הנפלאות (-הדילוג) יהיו נפלאות נעלים בערך מהנפלאות של יציאת מצריים וכמבואר בחסידות שסיבת הדבר הוא משום שביציאת מצרים הנפלאות עברו דרך ספירת המלכות משאין כן לעתיד.{{הערה|ספר המאמרים מלוקט ג (מהדורה החדשה - עמוד 264) מאמר להבין עניין פסח שני.}}

==מנהגי פסח שני==
* '''אי אמירת תחנון''' - כתב האדמו"ר הזקן בסידורו{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/piskey/10.htm סיום סדר תפילת שחרית לפני "למנצח.. יענך"].}} שביום זה י"ד באייר אין אומרים תחנון. מנהג זה לא הוזכר בשולחן ערוך אמנם הובא על ידי רבים מגדולי האחרונים.{{הערה|1= ראה דברי נחמיה סימן קלא סעיף ט.[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46449&st=&pgnum=325 וראה נטעי גבריאל הלכות פסח חלק ג עמוד שכה].}} הרבי מדייק שבדבריו מחדש האדמו"ר הזקן שגם בשחרית אין לומר תחנון על אף שמצוות אכילת הקרבן היא בלילה וההקרבה עצמה היתה לאחרי התמיד של בין הערביים (מנחה).{{הערה|1=[http://www.otzar770.com/cgi-bin/ImageService.exe/convert?ilFN=c:\projects\otzar770\ocr_files\main\tora\44\2\B1056.tif&ilIF=G&ilSC=30 בשיחה] עם רבי [[פנחס מנחם אלתר]] (התוועדויות תשמ"ד עמוד 1056 בשולי הגליון).}} עם זאת במנחה של [[י"ג אייר]] וב[[ט"ו אייר]] אומרים תחנון, אמנם בליל ט"ו הסתפק הרבי אם אומרים ב[[קריאת שמע שעל המיטה]] תחנון{{הערה|התוועדות פסח שני ושבת פרשת בהר בחוקתי תשמ"ג (התוועדויות פסח שני תשמ"ג חלק ג עמוד 1414 ו-1475).}}.

* '''אכילת מצה''' - נוהגים לאכול מצה בפסח שני לזכר קרבן פסח (בין גדולי ישראל היו שהוסיפו לאכול גם מרור או ביצה). בזמן האכילה ישנם חילוקי מנהגים. הרבי כותב כי מנהג חב"ד לאכול ב'''סעודת היום''' מצה, למרות כי אכילת הקרבן הייתה בליל ט"ו, תחילת ההקרבה - והיא העיקר - הייתה ביום.{{הערה|אגרות קודש חלק ב' עמוד שנ"ב ([http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/371.htm מכ' שע"א]).}} עם זאת לפי עדותו של הרב [[לייבל גרונר]] הרבי נהג לאכול מצה בליל [[ט"ו באייר]].{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=9520&CategoryID=1734 התקשרות גל' 978 הלכות ומנהגי חב"ד הערה 9].}}


מתקנות [[הרבי]] ליום זה:

א. יש לעורר ולהרעיש אצל כל בני ישראל שבכל מקום ומקום, שינצלו הנתינת-כח דפסח שני - שמורה ונותן כח לתקן כל עניני העבודה בתורה ומצות.

ב. בשנת [[תנש"א]] אמר [[הרבי]]: יעשה כל אחד ואחת חשבון צדק בנפשו מכל הענינים שהיה יכול להשלים מפסח שני בשנת [[תש"נ]] עד לערב פסח שני בשנה זו, וישלים זאת בהקדם האפשרי.

ג. הנתינת-כח דפסח שני לתקן ולהשלים העבר, היא נוסף על הנוגע לעבר בסמיכות זמן, ימים, שבועות וחדשים האחרונים, שנה האחרונה, וכיוצא בזה, היא גם בנוגע לכל העבר, מאז שנעשה בר-מצוה, ואפילו לפני בר-מצוה.

ה. צריך להשתדל לתקן ולהשלים גם חסרון לגבי שלימות נעלית יותר, אשר, גם בהתבוננות קלה ושטחית בודאי יגיע כל אחד ואחת למסקנא שהיה יכול לעשות כמה וכמה ענינים בשלימות נעלית יותר. ההתבוננות צריכה להיות הן בנוגע לעבודתו בעצמו, והן בנוגע לפעולה עם הזולת, החל מבני ביתו, ואפילו לאחרי כמה וכמה שנים, שבניו ובנותיו הם לאחרי הגיל ד"חנוך לנער" עד כ"ד שנה, ויש להם בעצמם בנים ובנות. זה שייך גם לטף, שגם להם קל להסביר שכמה וכמה ענינים היו יכולים לעשות בשלימות נעלית יותר, עד שיתעוררו מעצמם לתקן ולהשלים באופן נעלה יותר.

ח. זה כולל ובמיוחד מורים ומדריכים, [[משפיע|משפיעים]], רבנים, וכו', בנוגע תלמידים שכבר גדלו ונעשו בעצמם מחנכים ומדריכים - יוכל למצוא דרכים להוסיף ולהשלים בהשפעתו שהיתה צריך להיות בשנים שלפני זה.

ט. ההוראה על דבר תיקון ושלימות עניני העבר צריכה להיות גם ובעיקר בהענין של [[אהבת ישראל]] - הן בנוגע לתיקון הענינים הבלתי-רצויים, ולהוסיף עוד יותר ב[[אהבת ישראל]] ו[[אחדות ישראל]], בהנהגה יומית במעשה בפועל.

י. כדאי ונכון שההתעוררות בכל הנ"ל תהיה בתחילה במעמד הציבור, "ברוב עם הדרת מלך", אשר, "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", מתוך [[אהבת ישראל]] ו[[אחדות ישראל]].

יב. בכל מקום יערכו [[התוועדות]] מיוחדת בימי סגולה שבין פסח שני ל[[ל"ג בעומר]], ובימים הסמוכים שבה יעוררו אודות תיקון ושלימות כל עניני העבודה, מתוך שמחה וטוב לבב - בהתוועדות של שמחה.

== קישורים חיצוניים ==
*[[צמח צדק]] - '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31693&st=&pgnum=62 אור התורה בהעלותך עמוד שסז]''' "להבין עניין פסח שני", הוצאת קה"ת, תשנ"ו, ברוקלין נ"י.
*[[הרבי]] - '''[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/40/index.htm ספר המאמרים מלוקט חלק ג' עמוד 264]''' "להבין עניין פסח שני" תשל"ח, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ"י.
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=75648 התוועדות עם הרבי], פסח שני תשמ"ז, בליווי כיתוביות בלשון הקודש {{וידאו}} {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=75687 הוראות הרבי לפסח שני] באתר [[חב"ד אינפו]].
{{הערות שוליים}}
{{פסח}}
{{חגים ומועדים}}
[[קטגוריה:פסח]][[קטגוריה:מנהגים לחגי השנה]]