עריכת הדף "פייביש זיסמן"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתן לבטל את העריכה. נא לבדוק את השוואת הגרסאות שלהלן כדי לוודא שזה אכן מה שאתם רוצים לעשות, ולאחר מכן לפרסם את השינויים למטה כדי לסיים את ביטול העריכה.
| גרסה אחרונה | הטקסט שלך | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
==== ב[[גטו קובנה]] ==== | ==== ב[[גטו קובנה]] ==== | ||
{{ציטוט צף|עם הקמת ה[[גטו קובנה|גטו]] נפתחו [[מניין|מניינים]].. מניין שני היה אצל ה[[חסיד]] הרב פייביש זיסמאן, שם היה מניין של [[חסידי חב"ד|אנשי חב"ד]] בגטו. ביום שישי לפני [[קבלת שבת]], היו לומדים שם [[תניא]]. ב[[שבת]] היו עורכים [[שבת#סעודת שבת|שלוש סעודות]] ואומרים [[חסידות]]|אלחנן פרסון, '''יהדות ליטא'''}} | {{ציטוט צף|עם הקמת ה[[גטו קובנה|גטו]] נפתחו [[מניין|מניינים]].. מניין שני היה אצל ה[[חסיד]] הרב פייביש זיסמאן, שם היה מניין של [[חסידי חב"ד|אנשי חב"ד]] בגטו. ביום שישי לפני [[קבלת שבת]], היו לומדים שם [[תניא]]. ב[[שבת]] היו עורכים [[שבת#סעודת שבת|שלוש סעודות]] ואומרים [[חסידות]]|אלחנן פרסון, '''יהדות ליטא'''}} | ||
בקיץ [[תש"א]] פרצו ה[[נאצים]] לקובנה והקימו [[גטו]] ב[[עיירה]] [[סלבודקה]], ומשפחת זיסמן יחד עם שאר [[יהודי]] קובנה נכלאו בגטו. למרות התנאים הקשים לא וויתר על קיום [[קוצו של יו"ד]] ובביתם התקיים מניין חסידי. ב[[סוכות]] היה ביתם מהבודדים בגטו שהקימו [[סוכה]]. בסוכות [[תש"ד]] נעשה ר' לייבל ל[[בר מצווה]], ואת [[סעודת מצווה|סעודת המצווה]] חגגו בסוכה הביתית עם מספר מועט של משתתפים. | בקיץ [[תש"א]] פרצו ה[[נאצים]] לקובנה והקימו [[גטו]] ב[[[[עיירה]]]] [[סלבודקה]], ומשפחת זיסמן יחד עם שאר [[יהודי]] קובנה נכלאו בגטו. למרות התנאים הקשים לא וויתר על קיום [[קוצו של יו"ד]] ובביתם התקיים מניין חסידי. ב[[סוכות]] היה ביתם מהבודדים בגטו שהקימו [[סוכה]]. בסוכות [[תש"ד]] נעשה ר' לייבל ל[[בר מצווה]], ואת [[סעודת מצווה|סעודת המצווה]] חגגו בסוכה הביתית עם מספר מועט של משתתפים. | ||
בגטו התעללו ה{{קישור אם קיים|נאצים}} במיוחד ביהודים בעלי [[זקן]] והדרת פנים מיוחדת, מה שגרם לכמעט כל יהודי הגטו להוריד את זקנם. היחידים שנותרו עם זקן מלא היו ר' פייביש והרב אברהם דובער שפירא, רבה של קובנה, שהיה מרותק למיטת חוליו. | בגטו התעללו ה{{קישור אם קיים|נאצים}} במיוחד ביהודים בעלי [[זקן]] והדרת פנים מיוחדת, מה שגרם לכמעט כל יהודי הגטו להוריד את זקנם. היחידים שנותרו עם זקן מלא היו ר' פייביש והרב אברהם דובער שפירא, רבה של קובנה, שהיה מרותק למיטת חוליו. | ||