עריכת הדף "פאריטש"

העיירה '''פַּארִיטְשׁ''' (Паричи, Parychy) היא עיירה במחוז גומל שב[[בלרוס]] - רוסיה הלבנה. לעיירה עבר יהודי וחסידי, והיא מפורסמת בזכות רב העיירה החסיד המפורסם [[רבי הלל מפאריטש]].

==יהודי פאריטש==
בעיירה פאריטש התגוררו יהודים ונכרים. בשנים שלפני המהפכה הקומוניסטית התפרנסו רבים מיהודי העיירה על ידי סוחרי יערות עשירים בחטיבת עצים, עשיית חבלים טעינה ופריקה של אוניות משא עשיית רפסודות וכיוצא בזה.

בשנת תרפ"ה רוב התושבים בעיירה היו יהודים (כ-70 אחוזים). אחרי המהפכה הקומוניסטית, בשנת תרפ"ט התארגנה בעיירה חווה קיבוצית (קולחוז) "אוקטובר" שכלל בית דפוס, מפעל קיטור, מנסרה, עיבוד מתכת, סריגה, חייטות, נעליים וריהוט, בתי מלאכה ומפעלים תעשייתיים.

באותם שנים היו בעיירה חמשה בתי מדרש, שלושה בתי כנסיות וכעשרה "חדרים" ותלמודי תורה.

[[אדמו"ר האמצעי]] כתב בקיץ תקפ"ג אל אנ"ש בפאריטש{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/6602220056 אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת מג].}}: "היות שהגיעני מכתב בבקשתם על ידי הנוכחי מוהר"ז כ"ץ שד"ר, לבוא למחוזם על איזה שבועות בחורף הבא. הגם שקשה עלי הדבר מאד, לפי העת והזמן שאיני בתכלית הבריאה כידוע לכל, אעפ"כ אראה למלאות בקשתם". בחודש טבת תקפ"ד ביקר אדמו"ר האמצעי ב[[באברויסק]] הסמוכה לפאריטש, ומסתבר שהוא הוא הביקור האמור, שכתב אודותיו לאנ"ש בפאריטש "לבוא למחוזם על איזה שבועות".

בתקופת נשיאותו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] הרבי נסע בין ערים ועיירות שונות בהם חזר מאמרי דא"ח כשביניהם נמנית פאריטש בחורף תקצ"א, ובקיץ תקצ"ו.

הרב [[חיים ישעיה שניאורסון]] (נין אדמו"ר הצמח צדק), היה רב ומו"צ של עדת החסידים בעיר פאריטש החל משנת [[תרנ"ד]]{{הערה|אוצר הרבנים 136.}} עד שנת [[תרס"א]], אז עבר לכהן ברבנות בעיר [[ראמען]]{{הערה|היכל הבעש"ט - ל. עמוד קפ.}}.

בשנת [[תרל"ח]] הרב אהרן גלוסקין התמנה לכהן ברבנות בעיירה פאריטש. לאחר פטירתו התמנה בנו הרב [[מנחם מענדל גלוסקין]] לרשת את מקומו וכיהן כרב בעיירה עד שנת [[תרפ"ד]].

==שואת יהודי פאריטש==
בתחילת שנת [[תש"ב]] (1941) כבשו הגרמנים את פאריץ'. את כניסתם לעיר ציינו בראש ובראשונה בעשיית שפטים באוכלוסייה היהודית. הם חייבו את יהודי העיירה לענוד טלאי צהוב לבגדיהם ואספו אותם ברובע מגודר בגדרות תיל. 

בחודש חשוון [[תש"ב]] (אוקטובר 1941) הוציאו להורג מחוץ לעיר בבורות ירי כ-1700 מיהודי העיירה. יהודי העיירה מסרו את נפשם על קידוש ה' בגאווה יהודית.

בכדי להסתיר את עקבות פשעיהם הוציאו הגרמנים בחודש אדר [[תש"ד]] (מארס 1944) את גופות היהודים מבורות ההריגה והעלום באש שנראתה היטב בעיר.

==לקריאה נוספת==
*'''העיירה פאריץ''', ספר זכרון לקהילת בוברויסק ובנותיה, עמ' 803

{{הערות שוליים}}
{{עיירות ברוסיה הלבנה|}}
[[קטגוריה:בלארוס]]
@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 בשנת תרפ"ה רוב התושבים בעיירה היו יהודים (כ-70 אחוזים). אחרי המהפכה הקומוניסטית, בשנת תרפ"ט התארגנה בעיירה חווה קיבוצית (קולחוז) "אוקטובר" שכלל בית דפוס, מפעל קיטור, מנסרה, עיבוד מתכת, סריגה, חייטות, נעליים וריהוט, בתי מלאכה ומפעלים תעשייתיים.
-באותן שנים היו בעיירה חמשה בתי מדרש, שלושה בתי כנסיות וכעשרה "חדרים" ותלמודי תורה.
+באותם שנים היו בעיירה חמשה בתי מדרש, שלושה בתי כנסיות וכעשרה "חדרים" ותלמודי תורה.
 [[אדמו"ר האמצעי]] כתב בקיץ תקפ"ג אל אנ"ש בפאריטש{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/6602220056 אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת מג].}}: "היות שהגיעני מכתב בבקשתם על ידי הנוכחי מוהר"ז כ"ץ שד"ר, לבוא למחוזם על איזה שבועות בחורף הבא. הגם שקשה עלי הדבר מאד, לפי העת והזמן שאיני בתכלית הבריאה כידוע לכל, אעפ"כ אראה למלאות בקשתם". בחודש טבת תקפ"ד ביקר אדמו"ר האמצעי ב[[באברויסק]] הסמוכה לפאריטש, ומסתבר שהוא הוא הביקור האמור, שכתב אודותיו לאנ"ש בפאריטש "לבוא למחוזם על איזה שבועות".
@@ שורה 22: / שורה 22: @@
 בכדי להסתיר את עקבות פשעיהם הוציאו הגרמנים בחודש אדר [[תש"ד]] (מארס 1944) את גופות היהודים מבורות ההריגה והעלום באש שנראתה היטב בעיר.
-==חסידים ילידי העיירה==
-*[[שלמה זלמן הבלין]]
-*[[חיים אלעזר גורליק]]
-*[[יחיאל מיכל פיקרסקי]]
-*[[שמואל לייב לוין]]
-*[[מנחם מענדל גלוסקין]]
 ==לקריאה נוספת==