עריכת הדף "עטרין דדעת"

'''עטרין דדעת''' הוא ביטוי לכך שספירת ה[[דעת]] היא ה[[ממוצע]] בין בין החכמה והבינה, לחסד והגבורה המשתלשלים מהן, וביכולתה להכריע את הסברה השכלית לחסד או לגבורה.

==מקור המושג==
מקור המושג הוא ב[[אדרא זוטא]] שבסיום [[ספר הזוהר]] פרשת האזינו{{הערה|עמוד רצא: וְהַאי אָב וָאֵם וּבֵן, אִקְרוּן חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת. בְּגִין דְּהַאי בֵּן נָטִיל סִימָנִין דַּאֲבוֹי וְאִמֵּיהּ, אִקְרֵי דַּעַת . . יְרוּתָא דְּאָבוֹי וְאִמֵּיהּ יָרִית. מַאי יְרוּתָא דָּא. אַחֲסַנְתָּא דַּאֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, וּתְרֵין עִטְרִין דַּהֲווֹ גְּנִיזִין בְּגַוַּויְיהוּ, וְאַחֲסִינוּ לְבֵן דָּא. מִסִּטְרָא דַּאֲבוֹי, הֲוָה גָּנִיז בְּגַוֵויהּ חַד עִטְרָא, דְּאִקְרֵי חֶסֶד. וּמִסִּטְרָא דְּאִימָּא, חַד עִטְרָא דְּאִקְרֵי גְּבוּרָה. וְכֻלְּהוּ מִתְעַטְּרִין בְּרֵישֵׁיהּ, וְאָחִיד לוֹן.}}, המבאר שספירת הדעת{{הערה|בזוהר שם מקשר זאת עם כך שהדעת היא כביכול הבן ה'בכור' שעל פי תורה יורש פי שניים משאר אחיו, ולכן גם בירושה של הדעת שהיא ה'בחור' מה'ילדים' של ה'אבא והאמא' החכמה והבינה, הוא יורש 2 עטרות, עטרא דחסד ועטרא דגבורה.}} כוללת בתוכה את שתי העטרות שהיו גנוזים בחכמה ובבינה - עטרת החסד היתה כלולה בחכמה, ועטרת הגבורה היתה כלולה בבינה.

כיון שכח הדעת עצמו כלול מב' ענינים, ב[[תפילין של ראש]] יש 4 בתים: אחד כנגד החכמה, אחד כנגד הבינה, ושניים כנגד כח הדעת{{הערה|אדרא זוטא שם סוף עמוד רצב: "וְאִלֵּין מִתְחַבְּרִין בִּתְרֵי מוֹחֵי. וּמוֹחָא תְּלִיתָאָה כָּלִיל לוֹן, וְאָחִיד (ואינון תפלין דרישא. ואלין מתחברין בתרי מוחי. ומוחא תליתאה כליל לון, ונהרין ועאלין בתלת חללי דגולגלתא. לבתר נפקין כל חד בסטרוי, ומתפשטין בכל גופא. והאי מוחא תליתאה אחיד) בְּהַאי סִטְרָא וּבְהַאי סִטְרָא, וּמִתְפָּשַּׁט בְּכָל גּוּפָא, וְאִתְעָבִיד מִנֵּיהּ תְּרֵי גְּוָונֵי כְּלִילָן כַּחֲדָא. וּמֵהַאי נָהִיר אַנְפּוֹי, וְאַסְהִיד בְּאַבָּא וְאִימָּא גְּוָונֵי דְּאַנְפּוֹי. וְהוּא אִקְרֵי דַּעַת, בְּדַעַת (ס''א בדא) כְּתִיב, (שמואל א ב) כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְגוֹ', בְּגִין דְּאִיהוּ בִּתְרֵי גְּוָונֵי לוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת. אֲבָל לְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא סְתִימָאָה, לָא נִתְכְּנוּ. מַאי טַעְמָא נִתְכְּנוּ לְהַאי. בְּגִין דְּיָרִית תְּרֵין חוּלְקֵי, וּכְתִיב (שמואל ב כב) עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד וְגוֹ'.".}}.

הסיבה שנקראים בשם 'עטרות', הוא מכיון שאלו מידות שלמעלה מהשכל (כמו הכתר - שהוא מעל הראש), שבאמצעות כח הדעת ממתלבשים במידות שלמטה מהשכל{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/2/5a.htm לקוטי תורה פרשת פקודי ה, א]. וראו גם [https://chabadlibrary.org/books/adhaam/pirush/17/40a.htm פירוש המילות לאדמו"ר האמצעי, 'לדוד בשנותו' מ, א].}}.

==מקור כח ההכרעה שבדעת==
כאשר הרעיון השכלי נמצא בחכמה ובינה הוא עדיין אינו החלטי, ואפשר לשנות אותו על ידי סברות לכאן ולכאן - שזו למעשה כל מטרתו של הדיון השכלי והפלפול, להטות את השכל מצד לצד, ולחפש לכל סברא סברא נגדית. גם כאשר ישנה נטייה בחכמה ובינה לסברא מסויימת, אין זו '''הכרעה''' ברורה והחלטית כאחד הצדדים, אלא רק '''התגברות''' של צד אחד על הצד השני. אמנם כאשר הענין מגיע למוח הדעת וישנה הכרה ברורה בענין, אז לא שייכים סברות לכאן ולכאן, וההכרעה היא מוחצת כך שלא נותרת מקום לשקלא וטריא{{הערה|שם=הכרעה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31643&st=&pgnum=121 סה"מ שם, ע' קיג]. [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31643&st=&pgnum=125 ע' קיז] ואילך.}}.

זו הסיבה לכך שמוח הדעת כולל חסד וגבורה, ולכן הוא נחלק לשנים - חסד וגבורה{{הערה|כמרומז ב[[מצוות תפילין]] שיש בה ארבע פרשיות, כנגד ארבעת המוחין - חכמה, בינה, והדעת שנחלק לשתים - חסד וגבורה (סה"מ שם ע' קיב).}}: כאשר הסברא נמצאת עדיין בחכמה ובינה, החכמה והבינה נוטות או לחסד או לגבורה, אך הן אינן יכולות לכלול את שתיהן. רק הדעת, המכריעה, כוללת את שני הצדדים בשווה ומתוך שניהם מגיעה להכרעה{{הערה|שם=הכרעה}}.

הכח שיש בדעת להכריע בענין שבחכמה ובבינה עדיין היו שייכות בו נטיות לכאן ולכאן - נובע מכך שלדעת ישנו שורש גבוה ועמוק יותר מאשר לחכמה ולבינה. הדעת מושרשת ב[[רצון]], שעמוק יותר מהשכל, וממנו נמשך הכח לחלק את המידות לחסד וגבורה ולהכריע ביניהן (ובמושגי הקבלה - נמשכת בדעת הארה מ[[ספירת הכתר]], "[[קוצי דשערי]] ד[[אריך אנפין]]"){{הערה|1=דרך מצותיך, [http://chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/3/13b.htm מצות גיד הנשה יג, ב]. [http://chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/5/17b.htm מצות תפילין יז, ב]. [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31643&st=&pgnum=130 סה"מ שם, ע' קכב] ואילך.}}.

מקור הכח הזה הוא ה'תרין עטרין', שבגלל שהיא כוללת את שני העטרות, יכולה היא להטות את אור השכל הן לחסד והן לגבורה{{הערה|שם=רכח|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/maamarei/ku/5/228.htm ספר המאמרים קונטרסים אדמו"ר האמצעי, להבין שרש ענין חבלי משיח, רכח].}}.

===נשים דעתן קלה===
חז"ל אמרו{{הערה|שבת לג, ב. קידושין פ, ב. ישנם הגורסים "'''קלות'''" - ראה לקוטי שיחות חלק י"ז ע' 149 הערה 14.}} "[[אשה|נשים]] דעתן קלה" - דהיינו שהכח הדומיננטי אצלן הוא רק מוח החכמה והבינה, ולא מוח הדעת{{הערה|שם=עח|עץ חיים שער מח פרק ב.}}. במקומות אחרים מבואר שה[[מידות]] אצל האישה נמשכות רק מספירת הבינה שהיא ב[[קו השמאל]] - קו הגבורות ([[ה' גבורות]] דאימא), ולא מספירת החכמה שהיא ב[[קו הימין]] - קו החסדים (ה' גבורות דאבא), ולכן חלש אצלה כח הדעת, שהוא הכח לכלול שני קוים סותרים של חסד וגבורה{{הערה|1=עץ חיים שער הכללים פרק ז. [https://chabadlibrary.org/books/adhaam/imrei/3/64d.htm אמרי בינה שער הק"ש סד, ד] ואילך.}}.

ובחסידות מבואר, שכיון שאצל נשים יש רק את עטרת הגבורה שמצד הבינה, הקרויה 'אם', חסר אצלן את [[ה' חסדים]] שמצד החכמה, ולכן דעת '''קלה''', [[נוטריקון]] 'קל ה"א', שענין זה חסר אצלם ולכן כח הדעת שלהן נוטה לגבורה{{הערה|שם=רכח}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]