עריכת הדף "עגונה"

{{לעריכה|בדחיפות, לטפל בסלט הזה!}}
'''עגונה''' הוא כינוי לאישה שבעלה נעדר, ולא ידוע אם הוא חי או מת. כל זמן שלא תגיע עדות על גורלו, לא תוכל האישה להתחתן עם אדם אחר. דיני התרת עגונות נחשבים למסובכים מאוד, כיון שהם נוגעים להתרת אשת איש, ולרוב דנים בהם רק גדולי דור. לפעמים משתמשים חז"ל עם הכינוי "עגונה" גם לאישה גרושה{{הערה|גיטין דף כו: ובגליון הש"ס שם, וכן בתוספות גיטין דף לג. ד"ה ושמעה.}}, או לאישה שבעלה הלך ממנה והשאיר אותה לבדה.

==היתר עגונה==
תמיד חיפשו [[חז"ל]] ואחריהם רבותינו הראשונים והאחרונים כל פתח היתר להתיר עגונות, מחמת החשיבות הגדולה שהתורה רואה לקידושין ונישואין{{הערה|ראה גיטין ג, א: "משום עיגונא אקילו בה רבנן" [משום עיגון הקלו בה חכמים]. ועוד.}}. מסיבה זו התירו אפילו [[עדות|עד]] אחד בלבד שמעיד על מות הבעל, והסתמכו על כך ש"מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילתה"{{הערה|גיטין פב, ב.}}, דהיינו שמכיון שהאשה יודעת שאם תנשא באיסור ובעלה יגיע ויתברר שהוא חי יהיו בניה ממזרים ותאסר לבעלה הראשון וגם לאחרון - לכן סמכו על כך שבוודאי האשה תברר היטב את וודאות הנושא ולא תנשא ללא וודאות מוחלטת.

==אצל רבותינו נשיאנו==
===אדמו"ר הזקן===

אשה עגונה ש[[אדמו"ר הזקן]] באה אל אדמו"ר הזקן. [[אדמו"ר הזקן]] שלחה לר' [[מאיר רפאל'ס]] על מנת שיעזור לה למצוא את הבעל האובד. ר' מאיר לא הבין את פשר השליחות, אך הסכים לה להישאר בביתו. מתוקף תפקידו כפרנס העיר נדרש לגשת למשטרה לזהות אסירים יהודיים בלתי מוכרים, וראה ביניהם את בעלה האובד של ה[[עגונה]] (על-פי סימנים שנתנה לו) ונתפעל ובעקבות מעשה זה ומעשה נוסף נהפך להיות חסיד{{הערה|סיפורי חסידים ע' 144}}.

בשו"ת אדמו"ר הזקן{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/shut/11&search=עירוב יורה דעה סימן כח]}}. ישנה תשובה ששלח רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] לאדמו"ר הזקן בנוגע להיתר עגונה שהייתה עדות למיתת בעלה המת, כשהסימן היחיד לכך שהגופה היא של בעלה היא צפורן עבה. אדה"ז מצטרף להיתרו של הרה"ק מברדיטשוב, וקובע כי אם ישנה עדות באיזו אצבע הציפורן העבה, הרי זה דומה למה שאמרו חז"ל כי עדות אודות נקב מסויים במקום מסויים של גט מהוה סימן מספק לבעלות הגט.

===הרבי===
במכתבו אל הרב [[הלל מדליה]], רב קהילת 'שומרי הדת' ב[[אנטוורפן]] כתב הרבי
{{ציטוט|תוכן=בההצעה לתקנת עגונות - '''בכלל''' נכונה היא לדעתי, כמובן לאחר עיון מעמיק על-ידי כמה מגדולי הוראה בהנוסחא, זמן כתיבתה וכו', וככתבו - שלעת עתה דן רק על דבר כללות הענין.

אלא ש{{מונחון|צע"ג|צריך עיון גדול}} איך לשלול '''בהחלט''' שלא יתוסף על-ידי-זה סיוע כלשהוא להלוחצים "לחדש" ההלכה ולהתאימה להמציאות שבימינו וכו' וכו' (היפך מפסק-דין [[הרמב"ם]] '''שכל''' המציאות היא אך מאמיתת המצאו), והרי, בעוונותינו הרבים, בין הלוחצים ישנם גם כאלו שבחייהם הפרטיים הם יראי שמים וכו' ומהפכים הם סניגור זה לקטגור על התורה, שיסודה שלא תהא מוחלפת וכו'. ודי למבין.

והרי בדורנו שבולמוס שלו פרסומת - בודאי סוף-סוף תתפרסם ה{{מונחון|שקלא וטריא|דיון}} וכל אחד ואחד מראשיכם עד שואב מימיך יפסוק דין שמזה כל-שכן וקל וחומר להצעות שלו בשאר תרי"ב המצות וכו'. וכל המתיר לישראל (עלול ש)נעשה ראש. ודי למבין.

ובאם אי אפשר לשלול - מסופקני אם כדאי כל הענין, כי ברי ושמא (בתועלת) - ברי עדיף.|מקור=[[תמוז]] [[תשכ"ז]], [[אגרות קודש]] חלק כ"ד עמוד תג}}

==אדמו"ר הצמח צדק==
במיוחד אנו מוצאים בספרי הצמח צדק כי עסק רבות בהיתר עגונות.

מסופר{{מקור}}, כי פעם כאשר רבי [[חיים הלברשטאם]] מ[[צאנז]] עבר בסקירה על המכתבים שהגיעו אליו, נטל אחד מהמכתבים והניחו בצד. וביקש מבנו רבי יחזקאל שיזכיר לו להשיב על המכתב לאחר ארוחת הצהרים. לאחר הצהרים נטל את המכתב ואז פסע אנא ואנא ב[[דביקות]] עילאית כשפניו בוערות כגחלי אש ולאחר שהות קצרה התיישב לערוך תשובה בדחילו ורחימו. כששאל אותו בנו לפשר הדבר הסבירו לו כי מכתב זה ערוך אליו מאת [[אדמו"ר הצמח צדק|הרבי מליובאוויטש]] בעל ה"צמח צדק" בענין היתר עגונה ולאשר ידוע לו כי הוא חכם הרזים, לכן טרח ביגיעה רבה להשיב לו מכתב שיהיה מכון גם על פי [[תורת הסוד]].

בשו"ת צמח צדק{{הערה|חלק א' אבן העזר סימן פו}} יש תשובה אודות עגונה שהתירוה ונשאת, ושוב בא אחד שטען שהוא בעלה ונתן סימנים מובהקים. ונאמר בה כי המכתב הגיע יחד עם דעת "הרה"ג החסיד מצאנז" להתיר, ולאחר [[פלפול]] דוחה הצמח צדק את דעת רבי [[שלמה קלוגר]] שאסר והכריע כדברי הרבי מצאנז להיתר{{הערה|רבינו הקדוש מצאנז (ירושלים תשלו), ע' קסח}}. הרבי ה"צמח צדק" אמר שמדובר במתחזה וביקש לתפוס את האיש שטען שהוא הבעל ולהכותו עד שיודה. האיש אכן הודה שהוא חבירו של הבעל המת אשר שיתפו בסימנים המובהקים הידועים לו על אשתו. המתחזה גם הראה לחסידים את קברו של הבעל האמיתי.

כמו כן ידוע על [[עגונה]] אשר שאלתה התפרסמה בכל בתי הדין והרבנים שבאותו מחוז. רבי [[אהרן מצ'רנוביל]] חכך בדעתו לאסור, ו[[אדמו"ר הצמח צדק]] מ[[ליובאוויטש]] נטה להתיר. [[אדמו"ר הצמח צדק]] שלח מכתב לרבי אהרן מצ'רנוביל בנושא, ושם תיארו "שר העליונים ותחתונים" (בגירסא אחרת "שר התורה"){{הערה|נדפס בשיחות קודש מהאדמו"ר מטשרנוביל בני ברק}}.

==בהשאלה==
על הפסוק{{הערה|איכה א, א.}} "הייתה כאלמנה" - המתאר את מצבם של [[בני ישראל]] בזמן ה[[גלות]] - אמרו חז"ל{{הערה|תענית כ, א. הובא ברש"י איכה שם.}} "'''כאלמנה''', ולא אלמנה ממש - אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור עליה".

[[הרבי]] מלמד מכאן, שאם לגבי כל אישה עגונה יש למצוא כל דרך להתיר אותה, על אחת כמה וכמה שיש למהר ולהוציא את בני ישראל מן הגלות רגע אחד קודם, ולשחרר אותם מ"עגינותם"{{הערה|דבר מלכות שיחת ש"פ ויגש תשנ"ב הערה 80.}}.

==לקריאה נוספת==
*מנחם מענדל ברונפמן, '''מושיע עגונות''', [[שבועון כפר חב"ד]], גליון 2041 עמוד 44

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אבן העזר]]