עריכת הדף "נח"

'''נֹחַ''' הוא הדמות הראשית בסיפור [[המבול]] ב[[ספר בראשית]]. קורותיו מסופרים בסיום [[פרשת בראשית]] ובפרשה הקרויה על שמו, [[פרשת נח]].

נח היה בנו של למך בן מתושלח והוא היה דור עשירי ל[[אדם הראשון]]. לנח היו שלשה בנים: שֵׁם, חם ויפת. הוא חי 950 שנה, שהחלו בשנת א'נ"ו והסתיימו בשנת ב'ו'.

לאחר המבול, נח ובניו הפכו לאבות האנושות כולה, ונצטוו ב[[שבע מצוות בני נח]].

==אודותיו==
===לידתו===
{{ציטוט|תוכן=וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן.
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'.|מקור=
בראשית ה, כ"ז-כ"ח|מרכאות=כן}}
מפרש [[רש"י]], שעד שבא נח לעולם, הארץ הייתה מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים בה חיטים, משום הקללה שקולל [[אדם הראשון]] לאחר [[חטא עץ הדעת]]. כשבא נח, הכין להם את כלי המחרישה ונחה הארץ. אמרו אנשי דורו "זה ינחמנו", יניח ממנו, את קללת הארץ{{הערה|גם בהמשך הפרשה מתואר נח כ"איש האדמה" כחלק מעיסוקו זה. אבן עזרא}}.

מובא במדרש{{הערה|מדרש תנחומא, בראשית יא, ה}} שנח נולד מהול, ובשעה שהקב"ה ארר את האדמה, אמר לאדם שהדבר יימשך עד שתוליד אדם מהול, וזו הסיבה שלמך אמר זה ינחמנו.

עוד כתבו המפרשים{{הערה|פירוש הרא"ש בשם רבי יהודה החסיד}}, שעד ימי נח לא היה לבני האדם פיסוק אצבעות והיו יכולים לחרוש האדמה בידיהם. כשראה למך שנולד נח עם פיסוק אצבעות ולא יוכל לחרוש בידיו, הבין שעתיד הוא לתקן כלי מחרישה.

כשמלאו לנח חמש מאות שנה, נולדו לנח ולאשתו נעמה{{הערה|על הפסוק "ואחות תובל קין נעמה" (בראשית ד, כב) נאמר במדרש: א"ר אבא בר כהנא נעמה אשתו של נח הייתה, למה היו קורין אותה נעמה שהיו מעשיה נעימים.}}, הבנים שֵׁם חם ויפת. התורה מונה אותם בסדר זה, אף שיפת היה הגדול, כדי לציין תחילה את שם שהיה צדיק ונולד מהול וש[[אברהם אבינו]] יצא מזרעו{{הערה|בראשית רבה, הובא ברש"י}}.

===צדקותו===
דורו של נח השחיתו את דרכם ב[[עבודה זרה|עבודת אלילים]], גילוי עריות ומילאו ידיהם חמס וגזל. נח לעומתם נזהר משלשת עבירות אלו, לא פנה אל אלילים, נזהר מעריות כי נולד מהול והיה תמים{{הערה|וכן ב[[ילקוט שמעוני]]: נח איש צדיק תמים. מלמד שנולד מהול.}}, ולא גזל משל אחרים{{הערה|כלי יקר. ומקשר זאת לשלושת המעלות האמורות בנח איש צדיק, תמים היה, את האלוקים התהלך נח.}}. ומשום צדקותו "מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'"{{הערה|בראשית ו, ח}}.

התורה מתארת את נח כ"צדיק בדורותיו":
{{ציטוט|תוכן=אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ|מקור=בראשית ו' ט'|מרכאות=כן}}
יש מחכמי ישראל{{הערה|ריש לקיש בגמרא סנהדרין קח, א, הובא ברש"י}} שפירשו זאת לשבח, שאילו היה חי בדור צדיקים היה צדיק יותר. אך יש שפירשו זאת לגנאי, שלפי דורו הנפשע היה נחשב לצדיק, אך אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום{{הערה|דעת רבי יוחנן שם. ב[[ספר הזוהר]] מפרט שלושה דורות של צדיקים שלעומתם נח אינו נחשב לכלום: דורו של אברהם, דורו של משה ודורו של דוד. ראה לקוטי שיחות חלק לה, עמ' 15}}.

המפרשים מדגישים את ההבדל בין הכתוב על נח "את האלוקים התהלך נח", לבין הכתוב על אברהם "אשר התהלכתי לפניו"{{הערה|בראשית כד, מ}}. ומבארים שנח היה צריך סיוע מה' בעבודתו, לא כן אברהם שהתהלך בדרך ה' בכוחותיו שלו.

המדרש גם מדגיש את השוני בין השניים בכל הנוגע להשפעה על בני דורם. כאשר נח מקבל את הידיעה על המבול, לא נכתב על ניסיון להציל אחרים או להזהירם. אברהם, לעומתו, יוצא מגדרו כדי לנסות ולהציל אחרים, ודוגמה קיצונית לכך היא סיפור סדום ועמורה.

רש"י מביא מהמדרש{{הערה|בראשית רבה לב, ו}} שנח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול. זו הסיבה שלא נכנס אל התיבה עד שדחקוהו המים להיכנס, ככתוב בפסוק{{הערה|בראשית ז, ז}} "ויבוא נח.. אל התיבה מפני מי המבול".

==נח והמבול==
{{ערך מורחב|המבול}}
המבול היה האירוע העיקרי בחייו של נח. ב[[פרשת נח]] מספרת התורה על התנהגותם הבלתי מוסרית של אנשי הדור, כאשר "מלאה הארץ חמס". ה' החליט להשמיד אותם במבול, ולהשאיר את נח ואת בני משפחתו בחיים, בגלל צדקותו של נח, יחד עם חיות, בהמות ועופות מכל מין (שבעה זכרים ושבע נקבות מן המינים הטהורים, וזוגות מן המינים הטמאים). לשם כך, ה' ציוה על נח לבנות את התיבה.

===תיבת נח===
{{ערך מורחב|תיבת נח}}
חז"ל מסבירים שצורת ההצלה של נח, על פי ציווי ה', על ידי תיבה שבנייתה ארכה 120 שנה{{הערה|מדרש לקח טוב ריש פרשת נח הובא ברש"י. נתבאר בלקוטי שיחות חלק ט"ו עמ' 34}}, הייתה על מנת להזהיר את יושבי הארץ מפני העונש הצפוי אם לא יחזרו ב[[תשובה]].

ה' ציווה לנח פרטים מדוייקים במרכיבי ובמידות התיבה, נח אכן קיים את הציווי בדיוק מושלם, ועסק בבניה במסירות. התיבה כללה שלוש קומות; הקומה העליונה עבור בני האדם, הקומה האמצעית עבור בהמות חיות ועופות, וקומה התחתונה עבור המזון כשבמהלך המבול שימשה לאכסון האשפה.

לאחר שנות בניית התיבה, נכנס נח וכל אשר איתו אל התיבה בבוא המועד הנקוב. וכעבור שנה - עם תום המבול - יצא אל הארץ החריבה.

==לאחר המבול==
הרבי מביא בנוגע לנח שהיה "אדם הראשון" אחר המבול.

לאחר שיבשה הארץ, ציווה ה' לנח ולבניו לצאת מן התיבה, הם ושאר החיות שבתיבה, ולשוב לעסוק בפריה ורביה. נח בנה [[מזבח]] לה' והקריב עליו [[קרבנות]] לה'. ה' נשבע שלא ישוב להשמיד את העולם כפי שהשמיד את דור המבול. הקב"ה בירך את נח ובניו - שם חם ויפת, בברכת "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" והחל לצוותם ב[[שבע מצוות בני נח]].

לאחר מכן מספרת התורה על פרשת שיכרותו של נח. נח נטע כרם, שתה [[יין]] והשתכר, ובנו חם גילה את ערוותו ושם ויפת עמדו וכיסוה כשפניהם אחורנית. לאחר שנח התפכח מיינו, הוא קילל את כנען, בנו של חם, כי "עבד עבדים יהיה לאחיו", ובירך את שם ויפת.

נח חי לאחר המבול, שהיה בשנת ה-600 לחייו, עוד 350 שנה ונפטר בגיל 950 שנה.

==בתורת החסידות==
===נשמתו של נח===
מבחינה רוחנית נח שייך לנשמות ישראל, שהם צאצאיו. ולכן אומרים בפסוקי [[זכרונות]] ב[[ראש השנה]] "וגם את נח באהבה זכרת", כדי להזכיר את אהבת ה' העצמית שהייתה לנח מצד עצמו - "מצד עצם מעלת נשמות ישראל"{{הערה|המשך תער"ב ח"א ע' תח. הדברים מצוטטים פעמים רבות בשיחותיו של הרבי}}.

===שמו של נח===
[[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/2/8c.htm תורה אור ריש פרשת נח]}} מדגיש בשמו של נח את דברי רש"י שהשם נח הוא מלשון מנוחה, וכלשון המדרש{{הערה|בראשית רבה פרשה ל, ה (ובמתנות כהונה שם)}} "נייחא דרוחא", שהוא בחינת שביתה כאדם השובת ממלאכתו. ומביא אודות כך את הפסוק האמור לגבי [[שבת]] "וישבות ביום השביעי" ותרגומו של הפסוק הוא, ונח ביומא שביעאה. ומה שהתורה אומרת נח נח, פעמיים, הם "נייחא דעילאי" ו"נייחא דתתאי" שהם שני הבחינות שישנם בשבת, שבת תתאה ושבת עילאה. מי המבול מכונים בהפטרת פרשת נח{{הערה|ישעיה נד, ט}} "מי נח", משום שמי המבול טיהרו את הארץ ופעלו "נייחא דרוחא", מנוחה ורגיעה.

כך מבחינה רוחנית, טרדות הפרנסה וענייני גשמיות העולם הטורדים את מנוחתו של כל יהודי הם כמו המבול ונקראים "מי נח", כי הם צופנים בתוכם כוונה טובה. דווקא בזכות הקשיים והמכשולים, כאשר האדם עומד מולם ומתגבר עליהם, הוא מצליח לחשוף את ניצוצות הקדושה הטמונים בהם, עד שהם עצמם נהפכים לטוב ולקדושה, ואף מסייעים לו בעבודת ה' ונעשה "נייחא דרוחא", מנוחה ורגיעה, בעליונים ובתחתונים.

===מעשיו של נח{{הערה|פעולת נח על דור המבול ועל העולם כולו, בכמה רבדים (4), וההוראה מזה, ראה ש"פ נח תשמ"ה התוועדויות ע' 508 ואילך.}}===
נאמר בספר הזוהר{{הערה|זהר פרשת נח סז, ב ואילך}} שנח לא התפלל על אנשי דורו, ולכן נקרא המבול על שמו{{הערה|ויש דורשים אותו לגנאי משום כך. ראה לקוטי שיחות חלק כ"ה עמ' 19}}. מבואר שנח לא התפלל על בני דורו ולא לימד עליהם זכות משום שקודם המבול עדיין לא הייתה קיימת אפשרות ה[[תשובה]] בעולם. באותה תקופה היו שני מצבים קיצוניים בלבד: מצד אחד הצדיקים שבכל דור, שקיימו את המצוות שניתנו לאדם הראשון ולמדו תורה, ובצד השני החוטאים, שעליהם נאמר "מלאה הארץ חמס". לא היה מצב של בעלי תשובה.

היוצאים מן הכלל, שאצלם היה עניין התשובה, היו אדם וקין. הם הצליחו לשוב בתשובה משום שהיו זמן מה ב[[גן עדן]]: אדם נברא בגן העדן וגם קין נולד בו. זיקתם לגן העדן נתנה להם אפשרות לשוב בתשובה ולבטל את הגזֵרה, כי גן העדן הוא למעלה מהעולם. אולם העולם באותם ימים לא היה מוכשר לתשובה.

לכן נאמר בגמרא שנח הוכיח את בני דורו ונענה בתגובה לעגנית – "היו מבזים אותו". כלומר, תוכחתו לא הצליחה להשפיע על בני דורו לשוב בתשובה, משום שקודם המבול הייתה חומריות העולם תקיפה כל כך, שלא אפשרה את התשובה, שכל עניינה הזדככות.

התשובה נתחדשה על ידי המבול, שטיהר את העולם מחומריותו וזיכך אותו, ובכך אִפשֵר את התשובה. לכן נאמר שכאשר נח יצא מן התיבה – "ראה עולם חדש". העולם שלאחר המבול הוא אכן "עולם חדש" – עולם שיש בו האפשרות לשוב בתשובה.

עניין זה הוא אכן חידוש עצום, שאין כמותו אפילו בעולמות העליונים. רק כאן, בעולם הזה, יכול להתקיים מצב שבו האדם עלול לחטוא ובכל זאת לשוב בתשובה. הדבר הזה נוצר על ידי המבול, שיצר מציאות אחרת של עולם, עולם שיש בו אפשרות של תשובה. המבול גילה את הכוח האין סופי של אלוקים, הכול יכול, שרק ממנו ניתן הכוח לשוב בתשובה ולהפוך זדונות לזכויות.

דבר זה מסביר את ההתייחסויות המנוגדות לנח: מצד אחד קריאת המבול על שמו היא עניין שלילי, שלא התפלל על אנשי דורו; ומצד שני המבול נקרא "מי נח" במשמעות חיובית, כמו שנאמר: "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצוף עלייך ומגעור בך", נבואה חיובית האמורה על זמן הגאולה.

שני הקטבים הללו מייצגים את שתי התקופות בחייו של נח – קודם המבול ואחר המבול. קודם המבול חי נח בעולם שאין בו אפשרות של תשובה, ולכן לא התפלל על אנשי דורו. לעומת זאת, לאחר המבול נפתחה תקופה חדשה, תקופה שבה ניתנה האפשרות לשוב בתשובה ואפילו להפוך את הרע לטוב, עד הטוב הנשגב של הגאולה.

==ראו גם==
*[[דבר מלכות נח]]

==קישורים חיצוניים==
*הרב [[שניאור אשכנזי]], '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4529428 למה נח הוא דמות מעוררת השראה?] ''' - באתר בית חב"ד {{בית חבד}}
*הרב [[שניאור אשכנזי]], '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3481533 קצת לא נוח לנו עם הסיפור של נח...]''' - באתר בית חב"ד {{וידיאו}}{{בית חבד}}
*[http://www.chabad.org.il/ParashotArticles/Item.asp?ArticleID=369&CategoryID=78 נח, אברהם, משה ודוד] שיחה של הרבי מעובדת, מתוך הספר [[שולחן שבת (ספר)|שולחן שבת]]
 
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פרשת נח]]
[[קטגוריה:אישים בתנ"ך]]
[[קטגוריה:אישים שהגיעו לגיל 120]]