עריכת הדף "משתמש:חב"ד בדרך לגאולה/יצחק מאיר"

בשנת [[תשכ"ח]], בתחילת תקופת מגורו ב[[ניו יורק]] חש ריקנות ומשום כך התלבט האם לחזור ל[[ארץ ישראל]]. בחור שפגשו ב[[מבצע תפילין]] ראה שמשהו מעיק עליו ואמר לו: "סע לרבי". הוא החליט להיענות לבקשתו. ביום המיועד הגיע ל-[[770]] ואחד מהבחורים הדריך אותו כיצד כותבים [[פ"נ]] לרבי. כשנכנס לחדרו של הרבי, לא יכל לפצות את פיו מרוב הלם ותדהמה. הוא הרגיש שכל החדר מואר באור בהיר כפי שלא ראה מימיו. הרבי בירכו בהברה אידישאית מודגשת. ר' יצחק לא הבין מאום ממה שאמר הרבי, וכשיצא בחורים אמרו לו שאחרי הברכות הכל יהיה בסדר. מאז הפך להיות אורך קבוע במסדרונות בית המדרש של 770, והתחזק מיום ליום בשמירת תומ"צ. אח"כ התחיל לשים כיפה ציצית והתחיל גם לגדל זקן, ואל אף שלא הבין את דברי הרבי בהתוועדויות הרבות , הוקסם מעצם המעמד. בגיל שלושים וחמש ניסה את מזלו במציאת זיוג אך ללא הצלחה. הצעות עלו וירדו. הוא אמר: "אני יסע לרבי". כשבא לרבי לשונו נעתקה והוא לא היה יכול להוציא הגה. הרבי בירכו "ברכה והצלחה" ובלי שאמר כלום הוסיף ברכה לזיווג. בחלוף שבועיים כבר 'סגר שידוך'! מאז הרגיש קשר מיוחד לרבי. בחג שבועות בשנה שהשתדך היה אצל הרבי, והמתינו שורות של חסידים לכניסת הרבי, ועמד עמהם גם ר' יצחק , והיה לחישה בקהל כי הרבי נכנס. ואז פתאום הרבי שינה ממסלולו פנה אל ר' יצחק ואמר לו כמה מילים ור' יצחק ממש רעד ברגליו מהתרגשות, והרבי המשיך בהילוכו. אחרי זה הרבה חסידים הצטופפו לשמוע מה הרבי אמר לר' יצחק ומרוב התרגשות ליד הרבי הוא לא הבין מה אמר הרבי.