עריכת הדף "משתמש:דער חב"דסקער/מלחמת קוריאה"

==רקע==
בשנת [[תש"י]], ב[[י' תמוז]] פלשה קוריאה הצפונית בתמיכתם של סין וברית המועצות לקוריאה הדרומית. ב[[כ' תמוז]], לאחר כעשרה ימים , צבאות הקואליציה של אה"ב ובעלות הברית יצאו להגן על קוריאה הדרומית. גם סין הקומניסטית הצטרפה אז אחר כך למלחמה מול בעלות הברית עם יותר ממליון חיילים. 

אורך המלחמה היה כ3 שנים, משנת [[תש"י]]  עד שנת [[תשי"ג]] (1953-1950) וגבתה את חייהם של 5.2 מיליון איש בגלל התנגשות המעצמות (סין וקוריאה הצפונית קיבלו סיוע מברית המועצות) והנשק הגרעיני שכבר היה בשימוש, היה חשש כבד שהמלחמה תהפוך למלחמת עולם שלישית ותתפשט גם ל[[אירופה]] וארה"ב.

==נבואת הרבי==
אך הרבי ניבא אז,  שהמלחמה בקוריאה לא תגיע למערב.

כשבועיים לאחר שפרצה המלחמה בשבת פרשת [[פנחס]], ב[[כ"ג תמוז]] [[תש"י]]  אמר הרבי: 

{{ציטוט|תוכן="דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שהכוונה בהם היתה להבהיר ולהורות בנוגע לזמן שלאח"ז {{הערה|לאחרי הסתלקותו}}, לא נאמרו בפירוש, וטעם הדבר – כמ"ש במשה "בכל ביתי נאמן הוא", ומבואר בספרים (דלכאורה, מה שייך נאמנות כשלא שייך ליקח שם איזה דבר) שהנאמנות מתבטאת בכך שלא כל מה שרואים מגלים. ישנו סיפור אודות המגיד כמדומה [אף שלא ראיתי סיפור זה בספרי חב"ד, הרי, ידועה הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר בכגון-דא לתועלת לימוד ביראת-שמים], שפעם נכנס אליו א' התלמידים להיפרד ממנו קודם נסיעתו לביתו, והמגיד אמר להחברייא שיעכבוהו מנסיעתו, וניסו לעכבו, וכשלא הועיל, סיפרו לו שעושים זאת ע"פ הוראת המגיד עצמו. החסיד לא הי' יכול להאמין, כיון שהמגיד בעצמו נפרד ממנו. לשאול אצל המגיד לא רצה, ולכן החליט להכנס עוד הפעם כדי להיפרד מהמגיד. המגיד נפרד ממנו עוה"פ, ובצאתו, הוא דחה אותם בתור חסיד... באמרו, רואים אתם שהמגיד נפרד ממני פעם נוספת. בינתיים חזר המגיד ואמר להחברייא עוה"פ שיעכבוהו מנסיעתו, ונכנס שוב אל המגיד להיפרד ממנו, ושוב עיכבוהו, וכן הי' כמה פעמים, עד שבסופו של דבר לא שמע אליהם ויצא לדרכו, ובבואו לביתו נעדר. נכנסו אח"כ להמגיד ושאלוהו, כיון שידע כו', למה לא אמר לו בפירוש שלא יסע? והמענה לזה – "בכל ביתי נאמן הוא", לא כל דבר מותר לגלות. עניני עתידות פעם שאל מישהו על כך שב"הקריאה והקדושה" כתב הרבי עניני עתידות – למה כתב ברמז ולא בגלוי, ולמה לאחרי משך זמן הפסיק לומר עתידות".}}
{{הערות שוליים}}
@@ שורה 10: / שורה 10: @@
 {{ציטוט|תוכן="דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שהכוונה בהם היתה להבהיר ולהורות בנוגע לזמן שלאח"ז {{הערה|לאחרי הסתלקותו}}, לא נאמרו בפירוש, וטעם הדבר – כמ"ש במשה "בכל ביתי נאמן הוא", ומבואר בספרים (דלכאורה, מה שייך נאמנות כשלא שייך ליקח שם איזה דבר) שהנאמנות מתבטאת בכך שלא כל מה שרואים מגלים. ישנו סיפור אודות המגיד כמדומה [אף שלא ראיתי סיפור זה בספרי חב"ד, הרי, ידועה הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר בכגון-דא לתועלת לימוד ביראת-שמים], שפעם נכנס אליו א' התלמידים להיפרד ממנו קודם נסיעתו לביתו, והמגיד אמר להחברייא שיעכבוהו מנסיעתו, וניסו לעכבו, וכשלא הועיל, סיפרו לו שעושים זאת ע"פ הוראת המגיד עצמו. החסיד לא הי' יכול להאמין, כיון שהמגיד בעצמו נפרד ממנו. לשאול אצל המגיד לא רצה, ולכן החליט להכנס עוד הפעם כדי להיפרד מהמגיד. המגיד נפרד ממנו עוה"פ, ובצאתו, הוא דחה אותם בתור חסיד... באמרו, רואים אתם שהמגיד נפרד ממני פעם נוספת. בינתיים חזר המגיד ואמר להחברייא עוה"פ שיעכבוהו מנסיעתו, ונכנס שוב אל המגיד להיפרד ממנו, ושוב עיכבוהו, וכן הי' כמה פעמים, עד שבסופו של דבר לא שמע אליהם ויצא לדרכו, ובבואו לביתו נעדר. נכנסו אח"כ להמגיד ושאלוהו, כיון שידע כו', למה לא אמר לו בפירוש שלא יסע? והמענה לזה – "בכל ביתי נאמן הוא", לא כל דבר מותר לגלות. עניני עתידות פעם שאל מישהו על כך שב"הקריאה והקדושה" כתב הרבי עניני עתידות – למה כתב ברמז ולא בגלוי, ולמה לאחרי משך זמן הפסיק לומר עתידות".}}
-הרבה פניות מבוהלות הגיעו לרבי אז, והתייעצו עמו אם לעזוב את המקום שהם נמצאים, אך הרבי הרגיע אותם וביטל את החששוות.
-באגרת נוספת מיום [[י"ז אלול]] בשנת [[תש"י]] כותב הרבי{{הערה|אגרות קודש חלק ג' אגרת תשמה}}, שהוא כבר אמר לפני כמה חודשים, שלפי דעתו לא תהיה בחודשים הקרובים מלחמה ולכן לא יהיו מבוהלים ושיתעסקו בעניינים המתאימים לכל אחד, שעיקרם בעולם זה על ידי לימוד התורה וקיום המצוות. הרבי הוסיף באיגרת זו שמי שזכה ש[[הרבי הריי"צ]] שלח אותו לאזור שם, הרי בזה שהוא נשאר שם הוא ממלא את שליחות נשמתו בעולם הזה.
 {{הערות שוליים}}