עריכת הדף "מרגלי יהושע"

'''מרגלי יהושע''' הם שני אנשים שיהושע שלח אותם לרגל את יריחו לפני שבני ישראל עברו את הירדן.

==המאורע==
בסופם של 30 ימי האבל על [[משה רבינו]], שלח [[יהושע בן נון]] שני אנשים בכדי לרגל את יריחו - "מנעולה של ארץ ישראל"{{הערה|שם=יר|ראה במדב"ר פט"ו, טו. תנחומא בהעלותך יו"ד.}}, (שהייתה המקום הקשה ביותר בארץ) - לדעת כיצד אפשר לכובשה, וכן מהו מצב רוחם של אנשי העיר. שליחות זו נעשתה באופן חשאי, בכדי לא להפחיד את בני ישראל מתוצאות הריגול, שלא יארע כמו שארע ב[[חטא המרגלים]]{{הערה|רד"ק.}}.

המרגלים, אשר חז"ל{{הערה|שם=א|רש"י כאן (ב, ד) בשם מדרש אגדת תנחומא.}} מזהים אותם עם פנחס בן אלעזר הכהן וכלב בן יפונה, יצאו לדרך מחופשים כמוכרי קדרות חרס, ועשו את עצמם כחרשים. בהגיעם לעיר הם פנו לביתה של רחב, אשר הסכימה לארחם.

למלך יריחו נודע שהם הגיעו, והוא שלח אנשים לחפשם בביתה, היא העלתה אותם לגג והטמינה את כלב תחת "פשתי העץ", אבל את פנחס שהוא מלאך (פנחס זה {{קס|אליהו|הנביא}}), היא לא הייתה צריכה להחביא. הם לא מצאו אותם, והיא אמרה להם שהם יצאו מהעיר עם החשכה, והם יצאו לרדוף אחריהם לכיוון מעברות הירדן.

לבינתיים היא עלתה לגג, ואמרה להם שהיא יודעת שבני ישראל הולכים לכבוש את הארץ, ושכל יושבי הארץ מפחדים מהם בגלל [[קריעת ים סוף]], ובעיקר בגלל הנצחון ב[[מלחמת סיחון ועוג]]. וכעת הוסיפה, "לֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם"{{הערה|[[ספר יהושע]] ב, יא.}}, אפילו לא לשכב עם אשה. רחב ידעה זאת, מכיוון שהיא הייתה ידועה ביופיה, "ואין לך שר ונגיד שלא בא אליה", ובזמן [[יציאת מצרים]] היא הייתה בת 10, והיא זינתה כל ה-40 שנה{{הערה|[[רש"י]].}}{{הערה|מאוחר יותר הכתוב קורא לפנחס וכלב "מלאכים" (ו, כה), ו[[רש"י]] (שם, כג) מסביר שהם נקראו כך, כיוון שהם נשמרו מעבירה עמה בלילה זה.}}.

לאחר מכן היא ביקשה מהם להשבע לה בה', שיעשו איתה ועם בית אביה חסד, ולא יהרגו אותם. ושכעת היא תשלשל אותם מהחלון עם חבל{{הערה|[[רש"י]] (ב, טו) כותב, ש"באותו חבל וחלון היו הנואפים עולין אליה, אמרה: רבונו של עולם, באלו חטאתי באלו תמחול לי.}} ושיברחו להר וימתינו שם 3 ימים, עד שיפסיקו לחפש אותם.

המרגלים הודיעו לה שהם מוכנים לקבל זאת על עצמם בתנאי ש: (1) היא תקשור את החבל הזה (העשוי בצבע {{מונחון|שני|אדום}}) על החלון של ביתה, (2) כאשר כל משפחתה נמצאים בתוכו, וללא לקיחת אחריות על אלו שבחוץ. ו(3) שהיא לא תספר על כך לאיש (על הסימן, או על האפשרות להכנס לביתה{{הערה|ראה רלב"ג ומצודות.}}).

היא הורידה אותם מהחלון, ולאחר שלושת הימים הם עברו את הירדן והגיעו ליהושע ובשרו לו את דברי רחב, וסיימו: ש"נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ וְגַם־נָמֹגוּ כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ"{{הערה|[[ספר יהושע]] ב, כד.}}.

==הפטרה==
{{ערך מורחב|ערך=[[חטא המרגלים]]}}
על פי מנהג ישראל, כאשר קוראים בתורה את [[פרשת שלח]], מפטירים ב"מרגלי יהושע". ולכאורה לא מובן, כיצד ייתכן שלאחרי שמשה שלח מרגלים שנכשלו בשליחות, יכל יהושע לשלוח מרגלים? וכן שהם כלל לא הסתובבו בכל הארץ, אלא רק ביריחו?

ונקודת הביאור בזה: כאשר שולחים אנשים לבדוק עיר קודם כיבושה, הם בודקים 2 דברים: 1. האם העיר כדאית מבחינה פיזית להתיישבות. 2. כיצד אפשר לכובשה בקלות. והמרגלים של משה ושל יהושע השלימו זה את זה.

המרגלים של משה נשלחו בכדי לבדוק את אופי הארץ ואופי פירותיה, כיוון שאם היו זוכים אז, [[משה רבינו]] היה מכניסם לארץ, ולא היה צורך בדרכי הטבע. ולכן הם היו צריכים להיות 12 נשיאים (לכל השבטים), בכדי לבדוק האם טיב הארץ ראוי לאנשיהם. ואכן הם שבו ואמרו שהארץ טובה וכו'; ובזה הם קיימו את שליחותם, באופן כזה - שבני ישראל לא היו צריכים לבקש שוב שרצונם לידע את טיב הארץ. אך הם גם החטיאו את מטרתם בכך שהם החלו לומר שאי אפשר לכובשה.

לעומת זאת המרגלים ששלח יהושע, מכיוון שבזמנו היו צריכים לכיבוש בדרך הטבע, אזי היו צריכים למרגלים בכדי לידע את הדרכים וכו' כיצד להכנס, ובשביל זה אין צורך (וזה אף יזיק) אם זה יהיה נשיאים או אם זה יהיה ברבים ובפרסום. ולכן הם גם הסתפקו בדברי רחב ש"נמוגו '''כל יושבי הארץ''' מפניכם", כי בזה נתמלאה שליחותם.

בנוסף לכך, המעלה במרגלים של יהושע על המרגלים של משה הוא: מכיוון שעניין הריגול הוא עניין הבירור, לכן הבירור שעל ידי 12 אנשים הוא לכל שבט אשר במסילתו יעלה. אבל אצל יהושע היה זה על ידי שני אנשים שזה מראה על הבירור שלמעלה מהתחלקות, באופן של [[קבלת עול]] וביטול הנשמה שלמעלה מהתחלקות, בכל ישראל בשווה.

דבר זה מרומז בלשון הפסוק: '''שנים''' - כי בעבודה זו לא נוגע ההתחלקות של [[עשר הכוחות]], אלא רק ב' הקווים של חיוב ושלילה, עשה ולא־תעשה. '''אנשים''' - סתם אנשים, ולא נשיאים, כי הביטול הזה הוא בכל ישראל בשווה. '''מרגלים חרש''' – שהעבודה היא מתוך [[קב"ע]] וביטול, וממילא לא באופן של רעש.

==ההוראה מהסיפור==
שילוח המרגלים של יהושע היה על פי ציווי ה' (שהרי לאחרי כשלון המרגלים של משה לא מסתבר שישלח מעצמו), והיה רק ליריחו שהייתה "מנעולה של ארץ ישראל"{{הערה|שם=יר}}, וכך הם תרו את כל הארץ.

בפנימיות העניינים, הכוונה בשילוח המרגלים (גם של משה) היא - לכבוש את הכוחות והעניינים של הגוף וה[[נפש הבהמית]], ולעשות אותם כלים לאלקות ('[[ארץ ישראל]]'). והחילוק בין שבעת האומות שחיו בארץ לבין יריחו הוא: ששבעת האומות הם כנגד שבעת המידות שבאדם, ועליהן לא שייך ציווי לכובשן, כיוון שזה שייך לצדיקים, כי "לבם (דווקא) ברשותם"{{הערה|ב"ר פל"ד, י. ועוד. וראה תניא פי"ז.}}.

אבל עניינה של 'יריחו' הוא [[לבושי הנפש]], (כי שמה הוא מלשון 'ריח' שהוא קשור עם הלבושים, כמו שכתוב ב[[זהר]]{{הערה|ח"ג קפו, א – הובא [http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/18/51d.htm בלקו"ת שלח נא, ד].}} "בריחא דלבושייכו", והשייכות של הריח הוא לכל הלבושים - מחשבה, דיבור ומעשה{{הערה|הערת [[הרבי]] בד"ה וישלח יהושע, תשל"ו הע' 10.}}). ומכיוון שבירור הלבושים הוא דבר ששייך לעבודת כל אדם - שהרי זוהי עיקר עבודת ה[[בינוני]], לכן היה ציווי ונתינת כח מה' לבירור זה.

וההוראה מזה היא: להתמקד ב[[עבודת ה'|עבודה]] על בירורם של לבושי הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה, וזוהי הדרך לכבוש את שאר ארץ ישראל - הפיכת המידות לקדושה.

==הכנה לגאולה==
זהותם של המרגלים הייתה, כאמור{{הערה|שם=א}}, כלב בן יפונה ופנחס בן אלעזר הכהן.

הסיבה שפנחס היה שם, אף על פי ששבט לוי הוזהרו שלא לנחול נחלה בארץ, וכן הם לא יוצאים למלחמות כשאר שבטי ישראל {{הערה|שם=ר|רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ' יג, הל' יב.}}, היא כהכנה לגאולה העתידה:

מכיוון שלעתיד לבוא [[ארץ ישראל]] [[חלוקת הארץ לעתיד לבוא|תתחלק]] ל-13 חלקים, באופן שגם שבט לוי יקבל חלק בארץ, כמו שכתוב "שער לוי אחד"{{הערה|[[ספר יחזקאל]] מח, לא. {{קח|מסכת|בבא בתרא}} קכב, א.}}. וטעם הדבר הוא: הסיבה ששבט לוי אינם נוחלים היא - מפני שהם עסוקים בעבודת ה' בקרבנות ובשירה, ולכן אין זה ראוי שיתעסקו בעבודת האדמה{{הערה|שם=ר}}. אבל לעתיד לבוא ש"לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. . שנאמר{{הערה|{{קח|ספר|ישעיה}} יא, ט.}} 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'"{{הערה|רמב"ם בסוף הלכות מלכים.}}, הרי אז לא יצטרכו להבדלה זו שבין שבט לוי לענייני העולם, כיוון שהעולם אז יהיה בתכלית השלימות, ולכן הם גם יקבלו חלק בארץ.

עניין זה קשור גם באופן הפעולה של המרגלים שהיה באופן של "אחדות", וכן גם לעתיד לבוא חלוקת הארץ תתבצע באופן של אחדות, כיוון ש(1) לכל אחד יהיה חלק בהר, בשפלה ובנגב{{הערה|שם=בב|{{קח|מסכת|בבא בתרא}} קכב, א.}}. (2) החלוקה תתבצע על ידי הקב"ה בעצמו{{הערה|שם=בב}}. ו(3) כל זה ביחד עם הגילוי של האלקות שלמעלה מהתחלקות של גדרי העולם (באופן של כמים לים מכסים - ללא הבדלים).

==לקריאה נוספת==
*[[ספר יהושע]] פרק א.
*[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/18/51c.htm ד"ה וישלח יהושע - לקוטי תורה שלח (עמ' נא, ג ואילך)].
*[http://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/56/index.htm ד"ה וישלח יהושע, תשל"ו].
*[http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/3138752 שיחת שבת פרשת שלח, תנש"א].

==ראו גם==
*[[חטא המרגלים]]

{{הערות שוליים}}
{{יהושע|}}
[[קטגוריה:ספר יהושע]]