עריכת הדף "מנהגי ח"י אלול"

מעת אשר נתפרסם אשר יום השמונה עשר ב[[חודש אלול]] הוא יום ההולדת של הבעש"ט ושל רבינו הזקן - נהגו, בכמה מקומות ובפרט בבתי כנסיות חב"ד, לעשות אותו יום-[[התוועדות]] בסיפור מעשי צדיקים, חיזוק בדרכי החסידים בכלל ו[[אהבת ישראל]] בפרט וקבלת החלטות בקביעות עתים ללימוד התורה - הנגלה והנסתר. בהתעוררות מיוחדה חוגגים יום הולדת זה בבית הרב, והאדמו"ר אומר דברי התעוררות בתורה ועבודה, ולפעמים - גם מאמר חסידות{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר מה"מ א, עמ' רל}}.

רבי [[הלל מפאריטש]] העיד בשם מורו רבי [[מרדכי מטשערנאביל]] ששמע מאביו ה[[מאור עינים]] כי בי"ח אלול נולד [[הבעל שם טוב|הבעש"ט]] בגופו רוחו ונשמתו. בגופו - בלידתו. בנפשו - התגלות מורו הקדוש אליו. ברוחו - בהתגלותו הכללית לעם ישראל{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ]] ע' 106}}.
==בעבודת ה'==

בחודש אלול הוא הגילוי של "אני לדודי" באתערותא-דלתתא, ומהות וענין ההכנה לכך היא בענין של תשובה ולב נשבר, בשנים-עשר הימים שבין ח"י אלול עד ראש-השנה.. בשנים-עשר יום אלו ההכנה היא בעריכת חשבון הנפש של שנים עשר ירחי השנה, יום לחודש יום לחודש. ח"י אלול הוא יום חשבון הנפש של [[חודש תשרי]] שעבר, ובשעת עריכת חשבון זה יש לזכור את כל ההחלטות שקיבל על עצמו בחודש תשרי, הן ב'סור-מרע' והן ב'ועשה טוב', וכמה מההחלטות הללו אכן קויימו. באופן כזה צריך להיות חשבון-הנפש גם בשאר שנים-עשר ימי ההכנה, בכל יום לפי חודשי השנה{{הערה|ספר השיחות תש"ג עמ' 177}}. 

בנוגע לעבודת הימים מן ח"י אלול ואילך, ביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר שנים עשר ימים אלו הם ימי חשבון הנפש של כל שנים עשר חדשי השנה העוברת - יום לחודש יום לחודש. ח"י אלול - הוא יום החשבון של [[חודש תשרי]] העבר, ערב ר"ה - הוא יום הקבוע לחשבון הנפש של חודש אלול, אשר זהו הכשרה האחרונה לעבודה של ראש השנה, לקבל את הכתיבה וחתימה טובה על לימוד התורה, קיום המצות ועבודה שבלב - ביחד עם שנה טובה ומתוקה בגשמיות{{הערה|ספר המנהגים}}. 

ובשנה מעוברת, צריכים לומר דחשבון הנפש דשני חדשי אדר [הוא] ביום אחד, שהרי שמם אחד - וכמה מענייניהם{{הערה|לקוטי-שיחות, כד, עמ' 642}}.

עד שנת [[תשל"א]] היה הרבי מתוועד בח"י אלול כשהיה חל ביום השבת. ומשנת [[תשל"א]] ואילך התוועד ביום זה בכל שנה ושנה. בהתוועדויות אלו היה הרבי אומר שיחות ומאמר דא"ח.

==אמירת תחנון==

בספר השיחות תש"ג{{הערה|עמ' 140}} נאמר: ביום השלישי י"ז אלול תרנ"ג, אחר הלימוד, אומר לי אבי [מוהרש"ב]: מחר - ביום רביעי [ח"י אלול] - בהשכמה, טבול ב[[מקוה]], ואל תאמר [[תחנון]].

בס' ימי-בראשית{{הערה|עמ'235}} מסופר, שבתפילת המנחה של [[ח"י אלול]] [[תש"י]], קודם [[חזרת הש"ץ]], פנה [[הרבי]] (שהתפלל אז לפני התיבה) אל הנוכחים, ושאל ברמיזה אם אומרים תחנון. והשיבוהו שאין אומרים, ולא אמר תחנון.

ברשימות יומן משנת [[תשכ"ד]] מסופר, שבח"י אלול הכה הרבי בחזהו ב"סלח לנו" (כנהוג בתפילה שאומרים בה תחנון), אחר-כך שאל אם יש חתן, ובשל כך לא אמרו תחנון.

בשנת [[תשמ"ט]] נשאל הרבי בדבר אמירת תחנון בח"י אלול, והשיב בכתב: בעניינים התלויים ברגש - אין לשאול, כיון שזוהי הוכחה שאין רגש.

{{הערות שוליים}}
{{אוצר מנהגי חב"ד}}
[[קטגוריה:מנהגים בשנה החסידית]]