עריכת הדף "מלחמה"

'''מלחמה''' הוא קרב בין שני מדינות או גופים שונים. המלחמה יכולה להיות פיזית או גם במרחוק.

==מקורות בתורה==
בפרשת [[שופטים]] ישנם שלושה פרשיות העוסקות בענייני מלחמה ומקורות לכך.
{{ציטוט|תוכן="כי תצא למלחמה על אויבך, וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם וגו'"|מרכאות=לא|מקור=דברים כ, א}}
{{ציטוט|תוכן="כי תקרב אל עיר להלחם עלי', וקראת אלי' לשלום" |מרכאות=לא|מקור=דברים כ, י}}
{{ציטוט|תוכן="" כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עלי' לתפשה, לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן וגו'"|מרכאות=לא|מקור=דברים כ, יט}}

==מלחמות ביהדות==
===מלחמת המלכים===
{{ערך מורחב|מלחמת ארבעת המלכים את החמישה}}
====רקע====
מלחמה זו, היא המלחמה הראשונה המוזכרת [[תנ"ך]]{{הערה|בראשית יד א}}. 

המלחמה נגרמה, בשל מרידה (של אי תשלום מסים) של חמשה [[מלך|מלכים]], בארבעה מלכים אחרים, כשבראשם כדלעומר.

====משתתפים====
ארבעת המלכים: אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר, כדרלעומר מלך עילם, ותדעל מלך גויים. חמשת המלכים: ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צבויים, מלך בלע - צער.

====תוצאה====
המנצחים במלחמה היו, ארבעת המלכים. במהלך המלחמה, [[לוט]] - בן אחיו [[אברהם אבינו]], נפל בשבי. עוג מלך הבשן (או כפי שכונה בתורה "הפליט"), הודיע על כך לאברהם, אברהם לקח את 318 נעריו (ולפירוש ה[[מדרש]], את אליעזר שה[[גמטריא]] של שמו הוא - 318), ונלחם במלכים אלו.

השם עשה נס לאברהם, וצרורות עפר, שאברהם השליך על האויב נהפכו לחצים. ואילו החצים שהאויב השליך, נהפכו לעפר{{הערה|תענית כ"א א}}, וכך ניצח אברהם את המלחמה, ושחרר את לוט בן אחיו.

===מלחמת [[עמלק]]===
{{ערך מורחב|עמלק}}
עמלק היה העם הראשון שנלחם עם [[עם ישראל]], לאחר צאתם מ[[מצרים]]. [[חז"ל]] המשילו{{הערה|[[רש"י]] [[דברים]] כה יח}} זאת, לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה [=בני ישראל]. בא בן בליעל אחד [=עמלק] קפץ וירד לתוכה [=נלחם עם ישראל], אף על פי שנכוה הקרה אותה בפני אחרים [=ששאר העמים פחדו פחות מלהלחם עמהם].

====ההכנות למלחמה====
{{ציטוטון|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי׃}}{{הערה|שמות יז ט}}.

====מהלך המלחמה====
[[יהשוע]] נלחם יחד עם ישראל בעמלק. ו[[משה רבינו|משה]] היה בראש הגבעה. כשמשה הרים ידיו כלפי השמים, בני ישראל היו מסתכלים לשמים ולבם נכנע לה', ואז היו מנצחים. וכשהיה מוריד ידיו, היו מפסידים. ולכן אהרון וחור עלו לגבעה, ותמכו בידיו של משה עד בא ה[[שמש]], וכך נצחו בני ישראל.

===מלחמת מדין===
{{ערך מורחב|ערך=[[קליפת מדין]]}}
====רקע====
בשנת ה[[ארבעים]] ל[[יציאת מצרים]] - השנה האחרונה ב[[מדבר]], לאחר שניסה [[בלעם]] לקלל את ישראל וה' לא נתן בידו, יעץ למלכי מדין ומואב להחטיא את עם ישראל, וכך לגרום ל[[מגפה]]{{הערה|במדבר לא טז "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל ב-ה' על דבר פעור, ותהי המגפה בעדת ה'"}}. המדינים קיבלו את עצתו, ושלחו את בנותיהם ש[[חטא|החטיאו]] את ישראל ב[[גילוי עריות]], וב[[עבודה זרה]].

לאור זאת צווה ה' למשה להלחם במדין, ואחר כך [[פטירה|יפטר]]. כמו שכתוב{{הערה|במדבר לא א}}:{{ציטוטון|נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ}}. למרות שידע שאחר שילחם עם מדין יפטר, לא נמנע משה מלהלחם, ואף "סחב" את ישראל, שלא רצו להלחם ולהוביל למות משה, למלחמה.

====המלחמה====
משה ציווה את העם שיפרישו [[אלף (מספר)|אלף]] אנשים מכל שבט למלחמה, ומינה את [[פנחס]] ללכת בראשם. ה[[חייל|חיילים]] נלחמו במדין, והרגו את כל הזכרים, ואת חמשת מלכי מדין: אוי, רקם, צור, חור, רבע. ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב, שלפי המפרשים{{הערה|רש"י}}, הגיע לשם כדי לקבל את שכרו על עצתו. את כל רכושם של המדינים, וכן את נשיהם וטפם, לקחו בני ישראל כשלל מלחמה.

כשחזרו הלוחמים [[כעס]] עליהם משה על שהשאירו בחיים את ה[[נשים]], שהיו בעצם גורם החטא, וציווה עליהם להרוג כל אשה ראויה למשכב זכר וכן כל הזכרים שבטף. על פי ציווי מפורש של ה'.

לאחר מכן הרימו תרומת מכס של השלל לה' על פי ציווי מפורט.

===מלחמות שבעה עממים===
הם המלחמות שנלחמו ישראל, להוריש את יושבי הארץ, ולרשת את ארצם. מלחמות אלו ארכו [[שבע]] שנים.

מלחמות אלו היו מלחמות מצווה, ואליהם יוצא אפילו [[חתן]] מ[[חופה|חופתו]].

===הלכות במלחמה===
*'''במלחמת רשות''': מי שקנה [[בית]] ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו, או ארש [[אשה]] ולא נשא אותה. עליו חוזר מעורכי המלחמה, על פי דברי ה[[כהן]].
*הירא ורך ה[[לב]], שב מעורכי המלחמה. יש [[שתיים|שתי]] דעות מהו "הירא": [[רבי עקיבא]] אומר כפשוטו, שמפחד מלראות חרב שלופה. ו[[רבי יוסי]] הגלילי אומר, שזהו הירא מה[[עבירה|עבירות]] שבידו.
*'''במלחמת מצווה''': יוצאים למלחמה אפילו חתן מחופתו.
*ארבעה דברים פטרו במחנה צבא{{הערה|משנה [[עירובין]] א י}}: א. מביאין עצים מכל מקום, ולא חוששין מ[[גזל]]. ב. פטורים מ[[נטילת ידים]]. ומ{{מונחון|דמאי|לעשר מאכל, שספק הוציאו ממנו מעשר, ספק לא}} ומלערב עירוב חצרות.

===[[מצוות עשה]]{{הערה|שם=רמבם|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות}}===
להתקין "יד" [=מקום מיוחד] במחנה המלחמה, להפנות בו.
*להיות יתד עם כלי הזין של החיילים, לחפור בו.
*מצות עשה{{הערה|שם=רמבם}}, לשלוח שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ולדון בה כאשר מפורש בתורה, אם תשלים ואם לא תשלים.
*למשוח כהן לדבר באזני אנשי הצבא בשעת המלחמה. 
*להיות מארס, ובונה בנין, ונוטע כרם, שמחים בקנינם שנה תמימה, ומחזירין אותן מן המלחמה.

===[[מצוות לא תעשה]]{{הערה|שם=רמבם}}===
*מצות [[לא תעשה]], שלא להשחית [[עץ]] מאכל כשצרים על [[עיר]].
*מצות לא תעשה, שלא לפחד ולחזור לאחור בשעת מלחמה.

==מלחמת היצר==
בתוך כל אדם שוכנים שני יצרים: ה[[יצר הטוב]] וה[[יצר הרע]]. 

על האדם לכבוש את יצרו הרע; ונאמר ב[[משנה]]: {{ציטוטון|איזהו גיבור הכובש את יצרו}}{{הערה|משנה, אבות, ד}}.

ב[[ספר התניא]] מובא שיצר הטוב ויצר הרע מקורם בשתי [[נפש|נפשות]]. לבני ישראל, לפי מ[[אדמו"ר הזקן]], יש שתי נפשות, אחת [[נפש בהמית]] והשנייה היא ה[[נפש אלוקית]]. היצר הטוב מבוסס בעיקרו על ה[[מחשבה]] וה[[מוח]], ואילו היצר הרע מבטא את האמוציות והרגשות הספונטניים שעמם האדם נולד, שמטבעו נמשך האדם לתאוות גשמיות וגופניות. כהמשך לגישה זו, ב[[חסידות חב"ד]] ובתניא בפרט מודגשת השיטה של "מוח השליט על הלב", כלומר לשלוט על הלב ועל האישיות ולכוון אותם לפי מסקנת השכל{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/Concepts/Item.asp?ArticleID=56&CategoryID=200&SubjectID=8 מוח שליט על הלב], אתר חב"ד בישראל, מושגים בחסידות}}.

ב[[מסכת]] שבת נכתב: {{ציטוטון|כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד [[עבודה זרה]], והולך ועושה.|מסכת שבת, דף ק"ה}} גישה דומה ניתן למצוא ב[[מסכת סוכה]]:{{ציטוטון|אמר רבי אסי: יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא [=חוט דק] ולבסוף דומה כעבותות העגלה [=חבל עבה].|מסכת סוכה, דף נ"ב}}

אחת מדרכי התמודדות ולחימה עם היצר הרע היא: "רבי ישמעאל אומר: אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש".{{הערה|1=מסכת קידושין דף ל}}

==בחסידות==
בחסידות{{הערה|מאמר ב' ניסן תש"י}} מובא [[משל]] ממלחמה למדת ה[[נצח]]. כמו שכאשר [[מלך]] עושה מלחמה, הרי הוא מבזבז את כל אוצרותיו היקרים ביותר; וכל זה, בשביל לנצח בלחמה. למרות שאם יכנע יפסיד פחות [[כסף]], מאשר אם ילחם. וזאת מפני מדת הנצחון שבתוכו, שלכן לא משנה לו בכלל בזבוז האוצרות.

==בימות המשיח==
על [[ימות המשיח]] נאמר{{הערה|ישעיה ב ד}}: {{ציטוטון|וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה}}.

==מלחמות מלך המשיח==
{{ערך מורחב|ילחם מלחמות ה'}}
'''וילחם מלחמות ה'''' זהו הסימן ההלכתי האחרון על פיו נדע שאכן אותו מלך שיעמוד מבית דוד - "הרי זה בחזקת שהוא [[משיח]]".

מלחמות אלו הם ב[[אומות העולם]], שלא מניחות לבני ישראל, לקיים [[תורה]] ו[[מצוות]].

מלחמתו של [[מלך המשיח]] אינה בכלי נשק אלא בדברי שלום, ובלשונו של [[הרבי מלך המשיח]]: "דווקא מתוך מלחמה של שלום", "המלחמה על ידי לימוד ה[[תורה]] וקיום [[מצוות]]יה". 

[[הרבי]] קבע ש"רואים בפועל שכבר נעשה ה"ילחם מלחמות ה'", ובכמה וכמה עניינים כבר מנצח".

===מלחמות שעשה המשיח===
*[[שלימות הארץ]]
*[[מיהו יהודי]]
*[[שלושת השלמויות#שלמות העם|שלמות העם]]
==ראו גם==
*[[צבא]]
*[[צבא הגנה לישראל]] - לעוד מלחמות עכשויות
*[[מלחמה ושלום בארצנו הקדושה]]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:צבא]]