עריכת הדף "מכת ברד"

'''מכת ברד''' הייתה המכה השביעית מבין [[עשר המכות]] מצרים, והיא נגרמה על ידי ה' בתגובה לסירובו של פרעה לשחרר את בני ישראל. בברד היו חבורות של ברד כבד מאוד יחד אם אש בתוך הברד, שפגעו במצרים ובאדם ובבהמה, והשמידו את תוצרת האדמה.

==בתורה==
{{ציטוט|תוכן=
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. 

כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ. 

כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ. טז וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ. 

עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם. 

הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה.

וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ.

הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יְהוָה מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. כא וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר יְהוָה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה.


וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. 

וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. 

וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. 

רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד. 

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם יְהוָה הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. 

הַעְתִּירוּ אֶל יְהוָה וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד. 

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְהוָה הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיהוָה הָאָרֶץ.

וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים. לא וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. 

וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה. 

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְהוָה וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה. 

וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו. 

וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה.|מקור= [[ספר שמות]] [[פרשת וארא]], פרק ט' פסוקים י"ג-ל"ה.}}

== ההתראה על המכה לפרעה ==
כשמושה רבינו בא והתרה לפרעה שיהיה בדר באם לא ישלח את כל בני ישאל ממצרים, אמר לו "כעת הזאת למחר" שרט לו שריטה בכותל למחר כשתגיע חמה לכאן ירד המטר{{הערה|רש"י שמות פרק ט, פסוק יח.}}. כלומר, משה ניבא בצורה מדויקת את הזמן שבו יתחיל ברד, במטרה להראות לפרעה כי המכה מגיעה ישירות מה' ולא מזמן או מצב טבעי. 

הטעם שמשה לא השתמש במכשירים כמו שעון מים כדי להצביע על הזמן המדויק, אלא בחר לשרוט "שריטה בכותל", היא, מפני שכן חרטומי מצרים היו יכולים לשנות את השעה המדויקת ולהטיל ספק בכך שמדובר במכה אלוקית. במקום זאת, משה עשה פעולה פיזית ברורה - שריטה בכותל - כך שתהיה הוכחה חזותית ומוחשית לכך שהמכה אכן תקרה בזמן המדויק שנאמר, וזה יוכיח לפרעה כי מדובר בהחלטה אלוקית שאינה תלויה בהשפעות חיצוניות. חרטומי מצרים לא יכלו לשנות את העובדה הזאת.

==== מיינה של תורה ====
המשכיל לדוד מבאר את העניין לפי סוד התורה ומסביר שבמכת ברד היה חיבור בין שני כוחות מנוגדים – אש ומים. אש מסמלת את הגבורה והכוח הרוחני הגדול, ומים מייצגים את החסד והרחמים. חיבור זה בין אש ומים משדר את הרעיון של תערובת של חסד וגבורה, שמתבטאת גם במילה "כעת", בה משה מודיע שזמן המכה הוא כעת – שילוב בין זמנים.

ה"שריטה בכותל" מייצגת את המקום שבו הזמן פוגש את המפגש הרוחני העליון של ה' ושכינתו. הסוד כאן הוא החיבור של כוחו של ה' – שמעל לזמן – עם הגילוי של זמן מוגדר ומדויק. במילים אחרות, משה היה צריך להדגיש את הזמן המדויק של המכה כדי להראות כיצד המכה, אף שהיא מתרחשת בזמן, היא בעצם פעולה של ה' שמעל לכל מסגרת זמן.

במכה זו, למרות שהיא נחשבת למכה קשה (ברד שגרם לנזקים רבים), ישנה גם הבחנה בין צדדים שונים של המכה – מהצד האחד, מדובר במכה שנשלחת מפי ה', אך מצד שני, אלה שהבינו את הדברים ומיהרו להימלט מהברד (היראים את דבר ה') ניצלו מהמכה. כך נוצר חיבור של חסד וגבורה: מחד, ישנה עונש קשה ומאידך, ישנה רחמים לחסידים שמפנים את עצמם מהעונש{{הערה|לקוטי שיחות חל"א ע' 41.}}.

== ברד - נס בתוך נס ==
ב"מכת ברד" ישנו נס בתוך נס, כאשר בתוך הברד, שהורכב ממים קפואים, הייתה אש מתלקחת. זהו דבר פלאי, שכן בדרך כלל אין אש יכולה להתלקח בתוך מים. למעשה, כל התופעה הזו מהווה נס נוסף בתוך המכה. הייחוד שבנס הזה טמון בכך שהקדוש ברוך הוא הראה שיש אפשרות של שיתוף פעולה בין שני אלמנטים טבעיים שנראה כי אין להם שום קשר, מים ואש – הנראה כשני כוחות מנוגדים.

הטעם שהקדוש ברוך הוא עשה את הנס הזה היה בעל מטרה מסוימת: הוא רצה להראות לפרעה שהכול תלוי ברצונו של ה' ולא בטבע. בכך שמיהר לאפשר לאש להתלקח בתוך המים, הראה ה' כי לא מדובר בטבע, אלא בכוח עליון שמעליו, אשר יכול לשנות את כללי המשחק. אותו כוח שמאפשר לאש להתלקח בתוך הברד יכול גם לשנות את "הטבע" של פרעה – את האופי הקשה שבו הוא עמד בסירוב לשלוח את בני ישראל.

הנס גם רמז לכך, שגם אם פרעה לא היה מתכוון לשלוח את בני ישראל ממצרים, עדיין היה עתיד להיווצר מצב שבו הוא יפעל בניגוד לטבעו הקשה ויבצע את מה שנדרש ממנו – לשלוח את העם לחופשי. כלומר, גם בנס זה יש מסר של שינוי וטוב – אותו שינוי שבו פרעה, למרות רצונו, יפעל כמצוות ה'.

הברד שהכיל את האש היה בעצם עדות לכך שבסופו של דבר הקדוש ברוך הוא יכול לשנות כל דבר – מים ואש, טבע ורצון, ולגרום לכך שיתקיימו הדברים על פי רצונו, גם אם זה נראה בלתי אפשרי או מנוגד לטבע{{הערה|משיחת ש"פ וארא תשמ"ב.}}.

==אופן הפסקת "מכת ברד"==
הפסוק מתאר את אופן הפסקת "מכת ברד" במילים "ומטר לא נתך ארצה".
[[רש"י]] מציין שני פירושים להסביר את העניין של הפסקת הגשם במכת הברד. הראשון מציין שהגשם "לא הגיע", כלומר שהגשם שהחל לרדת לא הגיע לארץ אלא נשאר תלוי בשמים. פירוש השני שהגשם "לא הוצק לארץ", כלומר שהגשם, לא נשאר במצב של נוזל (ובמליא לא ירד לארץ בכלל, אלא השתנה לכדי משהו שלא יוכל ליפול ולהפוך למכת ברד){{הערה|הקושי בפירוש הראשון, שהוא הסיבה שבגללה רש"י מביא גם את הפירוש השני, הוא שהקדוש ברוך הוא לא עושה ניסים "למגנא" (ללא שום צורך) – ואם כן, מהו הצורך שהקב"ה יעשה נס שבו הגשם יישאר תלוי באוויר זמן רב כל כך. לכן, רש"י מביא את הפירוש השני – שהגשם שונה והפך למצב שלא אפשר לו לרדת לארץ, שינוי "קטן" יותר, שבו הגשם לא נוזל כלל.}}.

בהבנת המשמעות של שני הפירושים, יש כאן הבדל בהבנת עוצמת הנס: בפירוש הראשון, ה"נס" אינו משנה את מציאות הגשם אלא רק את מיקומו – הוא נשאר בשמים מבלי להגיע לארץ. גם, נאמר בגמרא "גמירי משמים מיהב יהיב משקל לא שקלי", כלומר, יש לנו כלל שמן השמים נותנים אך לא לוקחים בחזרה. יוצא גם שהנס שהמטר נשאר במקומו הוא נס קטן יותר{{הערה|ראה בהשיחה שקו"ט אודות ענין זה.}}. 

לפי פירוש השני, ה"נס" היה נס יותר גדול, שכולל שינוי במציאות הגשם עצמו – הוא לא נשאר באוויר אלא פשוט "לא ירד". 

[[הרבי]] מסביר שבעצם שני הפירושים של רש"י משקפים גישות שונות לעקרונות התשובה של פרעה. כי בנוגע לבני ישראל, ברור שהתשובה מבטלת את העבירה מעיקרה - למפרע, כי בני ישראל הם טובים בעצם. לעומת זאת, כאשר מדובר ב(פרעה) בני נח לפני מתן תורה, התשובה אינה עוקרת את העבירה מעיקרה אלא היא מונעת את ביצוע העונש או את הופעתו. 

לפירוש הראשון, יש להשאיר את העבירה כמציאות, אלא שהפועל שלה לא מתממש, ואילו לפירוש השני, העבירה בעצם מתבטלת כאילו לא היתה, כך שהגשם לא רק שלא ירד, אלא כל מציאותו של העונש כאילו לא הייתה{{הערה|לקוטי שיחות ח"ו ע' 46.}}.
{{עשרת המכות}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:עשרת המכות]]