עריכת הדף "מוזיקה"

'''מוזיקה''' הוא שם כולל למכלול האומנות הקשורה ביצירות המורכבות מצלילים שונים, המשתנים מאחד לשני באמצעות גובה צליל, קצב, דינמיקה, גוון ומרקם. המוזיקה נכתבת ומתועדת באמצעות תווים.

את היצירות המוזיקליות ניתן לחלק לסיווגים רבים, והן חלק בלתי נפרד מהתרבות האנושית ומלוות אותו בעיתות שמחה וכאב וכן בחיי היום יום, והן מבטאות מנעד רחב של משמעויות ותכנים.

חלק מהיצירות המוזיקליות כוללות מנגינה בלבד, וחלק מהן משלבות את הלחן עם מילות תוכן.

בחסידות חב"ד מושם דגש רב על עולם הנגינה כחלק מעבודת השם, ורבים מהיצירות המוזיקליות החב"דיות הן בעלות אופי חב"די מובהק, ובסך הכל יש שלוש מאות ארבעים וששה ניגוני חב"ד רשמיים, בנוסף לכשלוש מאות ניגונים נוספים, "בלתי-רשמיים".

ייחודיותם של הניגונים החב"דיים{{הערה|1=ראו [https://nichoach.blogspot.com/2017/08/blog-post_17.html התבלין הסודי שבניגוני חב"ד], הסבר מפי ר' לב לייבמן.}} באה לידי ביטוי גם על ידי חוקרים ומוזיקולוגים אובייקטיבים, שתיארו את "המצפן של סגנונות הניגון החסידי . . משקף את המאמץ האגדי של ה'ניצוץ האלקי' הכבול שבנשמה, לחלץ את עצמו, הרבה מעבר לביטוי רגשי מוגבל או רעיון מחשבתי{{הערה|1='אנציקלופדיה יודאיקה' (באנגלית) כרך 12 ערך מוזיקה. נעתק בתוך [https://nichoach.blogspot.com/2019/10/blog-post_25.html ניגון שעשה היסטוריה למעלה ולמטה].}}.
==היסטוריה==
התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר לשימוש בנגינה, הוא בדור השמיני ל[[בריאת העולם]], אודות יובל בנו של למך, אשר הוא היה ”אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב”{{הערה|בראשית, פרק ד', פסוקים כ'–כ"א.}}, וכפירוש הרס""ג: "והיא המוסיקה – חיבור כתבי הנגינה"{{הערה|ועל דרך זה באבן עזרא: "ואבי כל תופש – שם כלל לעושי כלי הנגון ולמנגן. וחכמת הנגינות מפוארת כי היא יוצאה מהערכים". ובפירוש הרד"ק: "ושם – אבי כל תפש כנור ועוגב – הוא היה הראשון בחכמת הנגון. ואמר בלשון תפישה לפי שהאמנות תהא היא בתפישת יתרי הכנור והעוגב ביד השמאלית כפי השעור שתורה החכמה ההיא".}}.

כבר מראשית ההיסטוריה היהודית, השימוש במנגינות ובמוזיקה היה חלק בלתי נפרד מההווי היהודי:

במשכן ובבית המקדש היו הלוויים ממונים על השירה, והם היו משוררים בעיקר בעת הקרבת קרבן התמיד, וכן בזמן בעת ניסוך היין וניסוך המים בשעת הבאת ביכורים, ועוד.  השירה לוותה בדרך כלל בשלושה כלי נגינה, נבל כינור וצלצל{{הערה|מלבד שנים עשר יום בשנה שבו היו לויים שרים את ההלל בליווי חלילים.}}, ולכל אחד מימי השבוע נתקן שיר מיוחד.

בלימוד, שימשו [[טעמי המקרא]] כהנחיות לפיסוק ולהבנה נכונה של הפסוקים{{הערה|כאשר את טעמי המקרא עצמם - ניגנו בקהילות יהודיות ברחבי העולם במנגינות שונות זו מזו.}}.

בספרי הנביאים מופיעים תיאורים שונים של נגינה, ובהם נגינתו של דוד בפני שאול כדי להסיר מעליו את העצבות, הנגינה על ידי 'בני הנביאים' במטרה שתשרה עליהם שכינה, וכן ההתעללות של השובים בבני ישראל כשיצאו לגלות, שהכריחו אותם לשיר "את שיר ה' על אדמת נכר".

לאחר החורבן, שימשה המוזיקה בעיקר בשעת התפילות, ובזמירות שבת וחג. כבר בתקופת הגאונים חוברו פיוטים שונים שהיו נאמרים בנעימה מיוחדת{{הערה|אם כי היו מגדולי ישראל שיצאו חוצץ נגד נוהג זה, דוגמת [[רבי יהודה החסיד]] שכתב: "חטא הוא, לפי שהן עושין כן כדי להשמיע קולם הנעים, ועוד שיש טורח ציבור שלא לצורך".}}.


===המוזיקה בצורה המוכרת לנו כיום===
לפי המחקר המקובל כיום, המינוח "מוזיקה" לתיאור תורת הנגינה, הגיע מהשפה היוונית מהמילה μουσική ("מוסיקי"), "(האמנות) של המוזות". כאשר המשמעות של "מוזה" דומה במשמעותו למונח "השראה". לעומת זאת במקורות היהודיים מובא הסבר נוסף, ש'מוזיקה' היא חכמת '''מיזוג''' הקולות יחדיו ליצירה אחת{{הערה|נפוצות יהודה לר' יהודה מוסקאטו מנטובה ה'שמ"ח, דרוש ראשון 'הגיון בכינור', קרוב לתחילתו: "שנקראת החכמה הזאת בשם 'מוסיקה', נגזר מלשון 'אל יחסר המזג' בחלוף אותיות המוצא, כמנהג חלופן במלת 'מסכה יינה' שהיא כמו 'מזגה', על שם התמזגות הקולות וערובם בהסכמה נערכת" ועל דרך זה בקונטרס בד קודש מאדמו"ר האמצעי: "כידוע בניגונים שבחכמת המוזיקע שהוא עיקר היופי והעריבות בקולות הממוזגים יחד . . וכן במזיגת הקולות בטוב נקרא קול נעים ומהודר".}}. במקורות היהודיים נקראה המוזיקה פעמים רבות בשם 'חכמת הניגון'.

אחד האתגרים המשמעותיים לשימור היצירות המוזיקליות לאורך השנים, הינו ההבדל בצורת הנגינה של אותה מוזיקה בין אנשים שונים, והקושי לתעד בכתב צלילים שכל מהותם הוא בשמיעה.

עיקר העיסוק בכתיבת מוזיקה, התפתח בעולם הנוצרי, כאשר בתחילה השתמשו בסימונים מעל הטקסט (בדומה לטעמי המקרא), ובהדרגה הלכה והתפתחה השיטה של כתיבת תווים על ''''חַמְשָׁה'''' - מערכת של חמישה קווים ישרים אופקיים ומקבילים, הרחוקים מרחק שווה זה מזה, שעליהם רושמים את סימוני צלילים (תווים) כאשר המרחק בין התווים והגובה שהם ממוקמים על פני ה'חמשה' מנחה כיצד יש להפיק את הצלילים. הרווח בין הקווים נקרא 'בֵּינָה'. כאשר מסמנים תו בגובה נמוך יותר מהקו התחתון של החמשה, או גבוה מהקו העליון של החמשה, ניתן להרחיב את החמשה לאותו תו ספציפי, על ידי תוספת של קווים צרים, באורך סימון התו, הנקראים "קווי עזר".

התחלת הסימון בתווי נגינה היה באזור שנת ד'תק"י (750), והיא קיבלה את צורת ה'חמשה' המקובלת בימינו, באזור שנת ד'תתס"א (1100).

התיעוד הראשון המצוי בידינו של מנגינה יהודית שנרשמה באמצעות תווים, מתוארך לסביבות שנת ד'תתצ"א (1131).

תלמידו של רבי סעדיה גאון, ר' דונש בן לברט ('אדונים הלוי') בספרו 'פירוש לספר יצירה' כותב על חכמה זו שמבין ארבע האומנויות הגבוהות, האמנות הרביעית בהיררכיית הקוּאַדְרִיוְיוּם: "זהו מדע המוזיקה, והוא הנכבד ביותר בארבעת המדעים המדויקים והאחרון בכולם", ובתקופה מאוחרת יותר כתב הרמב"ם שהמתפלל צריך להיות "מתענג בלבו ובשפתיו... ולא יסור מהנעים קולות ערבים".

==הנגינה החסידית==
{{ערך מורחב|ערך=[[ניגוני חב"ד]], [[פורטל ניגוני חב"ד]]}}
עם הקמתה של תנועת החסידות, הנותנת דגש רב לרגש המתלווה לעבודת השם ולקיום המצוות, העלו מנהיגי החסידות על נס את כוחה של המוזיקה והניגון, והחל להתפתח ענף שלם של מוזיקה חסידית.

הניגונים החסידיים לרוב הם ללא מילים ומבטאים מנעד רחב של רגשות וסגנונות, החל מצער ודאגה וכאב עמוק, עד לשמחה נלהבת.

בתוך תנועת החסידות עצמה, התייחדו ביחס לעולם המוזיקה חצרות ברסלב, מודז'יץ, ויז'ניץ וחב"ד.

אדמו"ר הזקן אמר על בואו למגיד ממעזריטש: "במזריטש נודעו לי שלושה דברים: מהו הקב"ה, מה הם יהודים, ומהו ניגון", ולאורך ההיסטוריה החב"דית חוברו והשתמרו כ-700 ניגונים, 347 מתוכם נדפסו ב[[ספר הניגונים]].

את הניגונים החסידיים עצמם חילקו רבותינו נשיאינו ל-3 קטגוריות:
*[[ניגון מכוון]]: ניגון שהוא פרי חיבורו של ה[[אדמו"ר]]. כל תנועה בניגון רומזת לענין גבוה ונשגב ותנועותיו מכוונות לעולמות עליונים. 
*[[ניגון מיוחס|ניגון מיוחס (ממולא)]]: ניגון שגדולי החסידים התפללו בו ולכן הוא "ממולא". כלומר, בעל תוכן החזיק בתוכו תמצית פנימית, בבטאו איזה רגש נפשי.
*[[ניגון שוטה]]: ניגון שהוא כמו 'הדס שוטה', שאינו אומר ולא כלום, הם ניגונים שונים שהתווספו אצל החסידים במשך הזמן, מהם ניתן ללמוד הוראות בעבודת השם וכיוצא בזה.

==בתורת החסידות==
[[אדמו"ר הזקן]] מגדיר את ההבדל בין סגנונות המוזיקה השונים: "אצל ישמעאל הנגינה היא בעצבות, וביון הנגינה היא בחדוה"{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמוד תלט. ובניסוח דומה להגדרתו של רבי מנחם די לונזאנו: "לחן הישמעאלים . . לחן לב נשבר ונדכה".}}, ועל דרך זה במקומות אחרים הוא כותב  שניגוני הישמעאלים הם 'יגון ומרירות' ו'מרה שחורה'{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ג חלק א' עמודים רח-רט.}}, ומלבד אופי הניגונים כך הם גם פועלים על הנפש: "הניגונים של אדו"ם הם רק לעורר השמחה והניגונים של הישמעאלים הן לעורר העצבון"{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן על פרשיות התורה ח"א ע' רנ.}}.

על אף ההגדרה המכלילה, גם אצל הישמעאלים ייתכן ויהיו ניגוני שמחה, וגם אצל היוונים ניגוני עצבות{{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי נ"ך עמוד מה שניגוני הישמעאלים הם "בעצבות, וכלול החדוה בהעלם", לעומתם ניגוני היוונים שהם "בחדוה וכלול בו מן העצבות". אור התורה בראשית כרך ד' (פ' חיי שרה) ע' תשצג.}}.

אדמו"ר הזקן מוסיף בפרטיות יותר, שיון הוא בטבעו גבורה שבחסד, ומנגן '''בגבורה''' בשמחה, וישמעאל הוא חסד שבגבורה מנגן מרורות למו (כלומר שהניגון עצמו מלבד שהוא מריר, גם התנועות שלו רכות ועדינות יותר לעומת הניגון של יוון שהנגינה עצמה מאופיינת ב'''גבורה'''){{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקע"ב ע' רפב.}}.

במאמרי החסידות מוסבר, שמכיון שישמעאל מגיע מ[[אברהם]] שטבעו היה 'איש החסד', הטבע של אומה זו וצאצאיה הוא שמחה ופתיחת הלב, ולכן מה שמעורר אצלם תענוג וחידוש, הוא דווקא סוג כזה של מוזיקה שמתאפיינת בגבורה ועצבות.

לעומת זאת יוון מזוהה במקורות חז"ל עם אדום ורומי, ששורשם מעשיו בנו של יצחק, שמידתו היא מידת ה[[גבורה]], ומכיון שהטבע שלהם נוטה לרצינות ועצבות, מה שמעורר אצלם חידוש ותענוג הוא דווקא סוג המוזיקה המתאפיין בשמחה{{הערה|בדומה לזה מבאר ר' [[ישראל מרוז'ין]]: "הקוזאק הוא בעל מרה שחורה, לפיכך מנגן ניגוני 'קוזאק' שמחים, כדי להתחזק. הוואלכי הוא עליז, לפיכך מנגן ניגוני תוגה, כדי שלא תצא נפשו מרוב שמחה". ('המסע האחרון' (מונדשיין) עמוד 99 הערה 31).}}.

באופן כללי ניתן לומר שכוונת אדמו"ר הזקן היא לחלק בין המוזיקה המערבית (בדגש על המוזיקה הקלאסית, שאחד המרכזים החשובים שלה היה באיטליה ועד היום רבים מהמושגים במוזיקה זו מקורם בשפה האיטלקית) ובין המוזיקה המזרחית.

אדמו"ר האמצעי מבאר, שהטבע של בני ישראל הפוך מטבע האומות ביניהם הם חיים, ולכן "נפשות בני ישראל הנולדים תחת ממשלת שר של אדום, שהן מבחינת אברהם . . טבעם להתפעל בנפשם מניגונים של עוצב ומרירות בתפילה"{{הערה|שערי תשובה צ, א.}}, וכן להיפך, שהנולדים תחת ממשלת שרו של ישמעאל טבעם להתפעל מניגונים של שמחה, אך התפקיד של בני ישראל הוא לברר את ניצוצות הקדושה שבניגוני האומות: "חושך דקליפת אדום מתברר בניגונים של שמחה דזרעא דאברהם . . חושך דקליפת ישמעאל מתברר בניגונים של עוצב ומרירות על ידי זרעא דיצחק"{{הערה|שערי תשובה צ, ד.}}.

בדורות אלו, שמתכוננים לביאת משיח, שאז יאמרו ליצחק 'כי אתה אבינו', כלומר שזו תהיה עיקר העבודה, עיקר הבירור של ניגוני האומות{{הערה|1=[https://nichoach.blogspot.com/2017/11/7.html ראו מאמר מיוחד על 'מלחמת שבע השנים'] הקשורה ל'בירור' של ניגון אחד].}} הוא בניגונים הדומים במאפיינים שלהם לניגוני ישמעאל{{הערה|שערי תשובה צא, א.}}, וזו ככל הנראה הסיבה שרובם ככולם של ניגוני חב"ד מתאפיינים בניגוני דביקות ורגש.

בדומה לזה מבאר אדמו"ר הזקן בנוגע לניגוני הלווים על הקרבן בבית המקדש, שהיו 'בדרך מרירות', וכך גם בכללות הטבע של בני ישראל שעיקר שורשם הוא מטבע החסד ("מזרוע ימין של הקדושה"), להיות נוטה להתענג מניגוני 'גבורה' של דבקות ורגש דווקא{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ג ח"א עמודים רח-רט.}}.

בנוגע לחכמת המוזיקה עצמה, מבואר בחסידות שהיופי והשלימות שבנגינה היא דווקא מהתכללות של קולות ומנגינות שונים, כאשר ניגון מונוטוני לא יגרום לתענוג, וככל שיהיה בניגון שילוב מוצלח יותר של הופכים שונים, הוא יביא לתענוג מיוחד יותר{{הערה|1=ראו בהרחבה מובאות מתורת החסידות במאמרו של ר' לב לייבמן, '''[https://nichoach.blogspot.com/2021/01/blog-post.html מיזוג והיפוך קולות במוזיקה]'''.}}.

השיר בא מעצם הנפש, ובאמצעות הניגון ניתן להגיע לכלות הנפש{{הערה|1=ספר המאמרים תרכ"ח עמוד ו' ואילך. שערי אורה שער החנוכה כה, א ואילך, ועוד. ראו הנלקט בזה במאמרו של ר' לב לייבמן: '''[https://nichoach.blogspot.com/2021/01/blog-post_23.html התעלפות ממוזיקה, בתוך מאמרי חסידות]'''.}}.

==מוזיקאים עם הרבי==
[[הרבי]] מייחס חשיבות רבה למוזיקה, ולשימוש בה להפצת היהדות{{מקור}}. מוזיקאים יהודיים רבים זכו לעידוד והכוונה מהרבי בעבודתם, כשהרבי מייחס חשיבות רבה לעצם פועלם [[שמחה|לשמח]] יהודים, וכמובן יכלתם להגיע לקהלים רבים ולהשפיע עליהם בקיום ה[[תורה]] וה[[מצוה|מצוות]]. כמה פעמים הזכיר הרבי לזמרים (ביניהם הזמר [[מרדכי בן דוד]]) את מאמרי חז"ל "כבד את ה' מגרונך", ודברי אליהו הנביא שהמשמחים יהודים הם בני [[העולם הבא]]{{הערה|ראו בערך [[מרדכי בן דוד]].}}. לזמר [[אברהם פריד]] הורה הרבי לתת צדקה לפני השירה ואחרי השירה, "כתודה לקב"ה שהשירה היתה בהצלחה"{{הערה|ראו בערך [[אברהם פריד]].}}. מוזיקאים נוספים שזכו לקירוב מיוחד: [[האחים פיאמנטה]]. [[אלי ליפסקר]]. [[ועלוועל פסח מרנץ]]. ר' [[בנציון שנקר]]. ר' [[שמואל קטן]].

==הוראות הרבי==
*יש להימנע משמיעת ניגונים אפילו של יהודים, אם אין וודאות שמקורו של הלחן מקדושה{{הערה|1=ראו הנלקט בזה ב[https://77012.blogspot.com/2019/12/blog-post_29.html אתר לחלוחית גאולתית: הבוחר בשירי זמרה].}}, וכל שכן בניגונים שייתכן ומקורו של הניגון בנגינת הגויים, ובמקרה של ספק - יש להחמיר{{הערה|שערי הלכה ומנהג יו"ד סו"ס טז. וראה מבוא לספר הניגונים חב"ד עמ' יז-יט.}}.
*הרבי הורה לנערה שסבלה ממיחושים שונים להפסיק להאזין למוזיקה לא יהודית, ולהאזין לניגוני חב"ד בלבד{{הערה|1=[https://nichoach.blogspot.com/2020/10/blog-post.html עצת הרבי למיגרנה: להחליף את התקליט].}}.
==ראו גם==
*[[שיר]]
*[[שירת הלויים]]
*[[ניגוני חב"ד]]
*[[:קטגוריה:מוזיקאים|קטגוריה:מוזיקאים חב"דים]]
*[[:קטגוריה:מוזיקאים|קטגוריה:זמרים]]

==לקריאה נוספת==
*הרב י.י. דוב גרינוואלד, '''שירי נכר והעלאתם אל הקדושה במשנת הבעל שם טוב ותלמידיו הקדושים''', בתוך גליון [[היכל הבעל שם טוב (גליון)|היכל הבעל שם טוב]] חלק א' - גליון לט עמוד נד {{*}} חלק ב' - גליון מ' עמוד מה

==קישורים חיצוניים==
*[[לב לייבמן]], '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2686727 מוזיקה ישמעאלית, מוזיקה אדומית, ומהי מוזיקה יהודית מקורית?]''' {{בית חבד}}
*'''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3620472 "יש לי נטיה למרדנות". מה השיב הרבי?]''', דיון על מוזיקה קלאסית ב[[יחידות]] עם הרבי {{בית חבד}}
*[[מרדכי ברוצקי]] (שכתוב מהרצאה), '''[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=131&article=1787 שפת המוזיקה]''' {{חבד בישראל}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ניגונים|*]]