עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק כ"א"

{{תניא}}
'''פרק כ"א''' של [[ספר התניא]] ממשיך לבאר את ענין [[אחדות ה'|אחדותו של הקב"ה]]. בפרק זה מבואר החילוק שבין דבר ה', שבו נבראו כל העולמות, לבין דיבור התחתון של האדם, שדבר ה' אינו מובדל ממנו, אלא מאוחדות אצלו בתכלית היחוד, שכל הצמצומים והעלמות הם רק לגבי הנבראים ולא לפני הקב"ה.

==מבוא לפרק==
ב[[תניא - פרק כ'|פרק הקודם]] התחיל [[אדמו"ר הזקן]] לבאר את ענין [[אחדות ה']]. שם בואר ש[[כולא קמיה כלא חשיב]], שכל התהוות העולמות הם רק מבחינת דבר ה', שהוא דיבור אחד הנמשך ממנו. בפרק זה יבואר החילוק בין דבר ה' לבין דיבורו של האדם. שדבר ה' אינו נפרד ח"ו מן הקב"ה, וכל הצמצומים הם רק לגבי הנבראים בלבד.

{{פרק תניא|פרק=כ"א|טקסט הפרק="והנה מדת הקב"ה שלא כמדת בשר ודם שהאדם כשמדבר [[דבור]] הרי הבל הדבור שבפיו הוא מורגש ונראה דבר בפני עצמו מובדל משרשו שהן עשר בחינות הנפש עצמה אבל הקב"ה אין דבורו מובדל ממנו יתברך ח"ו כי אין דבר חוץ ממנו ו[[לית אתר פנוי מיניה]] ולכן אין דבורו יתברך כדבורינו ח"ו [כמו שאין מחשבתו כמחשבתינו כדכתיב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" וכתיב "כן גבהו דרכי מדרכיכם" וגו'] ולא נקרא דבורו יתברך בשם [[דבור]] רק על דרך משל כמו שדבור התחתון שבאדם הוא מגלה לשומעים מה שהיה צפון ונעלם במחשבתו כך למעלה ב[[אין סוף ב"ה]] יציאת האור והחיות ממנו יתברך מההעלם אל הגילוי לברוא [[עולמות]] ולהחיותם נקרא בשם [[דבור]] והן הן [[עשרה מאמרות]] שבהן נברא העולם וכן שאר כל התורה נביאים וכתובים שהשיגו ה[[נביאים]] במראה נבואתם. והרי דבורו ומחשבתו כביכול מיוחדות עמו בתכלית היחוד דרך משל כמו דבורו ומחשבתו של אדם בעודן בכח חכמתו ושכלו או בתשוקה וחמדה שבלבו קודם שעלתה מהלב למוח להרהר בה בבחינת אותיות שאז היו אותיות המחשבה והדבור הזה הנמשכות מחמדה ותשוקה זו בכח בלב ומיוחדות שם בתכלית היחוד בשרשן שהן החכמה ושכל שבמוח וחמדה ותשוקה שבלב. וככה ממש דרך משל מיוחדות דבורו ומחשבתו של הקב"ה בתכלית היחוד במהותו ועצמותו יתברך גם אחר שיצא דבורו יתברך אל הפועל בבריאות העולמות כמו שהיה מיוחד עמו קודם בריאת העולמות ואין שום שינוי כלל לפניו יתברך אלא אל הברואים המקבלים חיותם מבחינת דבורו יתברך בבחינת יציאתו כבר אל הפועל בבריאת העולמות שמתלבש בהם להחיותם על ידי השתלשלות מעלה לעלול וירידת המדרגות בצמצומים רבים ושונים עד שיוכלו הברואים לקבל חיותם והתהוותם ממנו ולא יתבטלו במציאות וכל הצמצומים הם בחינת הסתר פנים להסתיר ולהעלים האור והחיות הנמשך מדבורו יתברך שלא יתגלה בבחינת גילוי רב שלא יוכלו התחתונים לקבל ולכן גם כן נדמה להם אור וחיות הדבור של מקום ב"ה המלובש בהם כאלו הוא דבר מובדל מ[[מהותו ועצמותו]] יתברך רק שנמשך ממנו יתברך כמו דבור של אדם מנפשו. אך לגבי הקב"ה אין שום [[צמצום]] והסתר והעלם מסתיר ומעלים לפניו וכחשכה כאורה כדכתיב "גם חשך לא יחשיך ממך" וגו' משום שאין הצמצומים והלבושים דבר נפרד ממנו ית' ח"ו אלא כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה כמ"ש כי ה' הוא האלהים וכמו שמבואר במקום אחר ולכן קמיה כולא כלא חשיב ממש:"}}

==סיכום הפרק==

==צילום דפוס התניא==

==מושגים יסודיים בפרק==
*[[כולא קמיה כלא חשיב]]
*[[אחדות ה']]

{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ'|פרק כ']]|הבא=[[תניא - פרק כ"ב|פרק כ"ב]]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]
@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{ניווט
- |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג-כ"ה)
- |הסתרה=כן
- |מוסתר=כן
- |תמונה=
- |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים יג-כה}}}}
 {{תניא}}
-'''פרק כ"א - העולמות אינם מציאות נפרדת'''
+'''פרק כ"א''' של [[ספר התניא]] ממשיך לבאר את ענין [[אחדות ה'|אחדותו של הקב"ה]]. בפרק זה מבואר החילוק שבין דבר ה', שבו נבראו כל העולמות, לבין דיבור התחתון של האדם, שדבר ה' אינו מובדל ממנו, אלא מאוחדות אצלו בתכלית היחוד, שכל הצמצומים והעלמות הם רק לגבי הנבראים ולא לפני הקב"ה.
 ==מבוא לפרק==
-התבאר ב[[תניא - פרק כ'|פרק הקודם]], שמאחר ולעומת הבורא אין לבריאה שום חשיבות הוא יחיד אחרי הבריאה כמו לפניה. אבל לכאורה, הבריאה בפני עצמה (אם לא נשווה אותה לבורא) היא כן מציאות - וחוזרת הקושיא למקומה?
+ב[[תניא - פרק כ'|פרק הקודם]] התחיל [[אדמו"ר הזקן]] לבאר את ענין [[אחדות ה']]. שם בואר ש[[כולא קמיה כלא חשיב]], שכל התהוות העולמות הם רק מבחינת דבר ה', שהוא דיבור אחד הנמשך ממנו. בפרק זה יבואר החילוק בין דבר ה' לבין דיבורו של האדם. שדבר ה' אינו נפרד ח"ו מן הקב"ה, וכל הצמצומים הם רק לגבי הנבראים בלבד.
-מסביר הרבי על פי משל נוסף מ[[דיבור]], שלא רק שאין לבריאה חשיבות אלא שגם מציאות נפרדת אין לה.
+{{פרק תניא|פרק=כ"א|טקסט הפרק="והנה מדת הקב"ה שלא כמדת בשר ודם שהאדם כשמדבר [[דבור]] הרי הבל הדבור שבפיו הוא מורגש ונראה דבר בפני עצמו מובדל משרשו שהן עשר בחינות הנפש עצמה אבל הקב"ה אין דבורו מובדל ממנו יתברך ח"ו כי אין דבר חוץ ממנו ו[[לית אתר פנוי מיניה]] ולכן אין דבורו יתברך כדבורינו ח"ו [כמו שאין מחשבתו כמחשבתינו כדכתיב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" וכתיב "כן גבהו דרכי מדרכיכם" וגו'] ולא נקרא דבורו יתברך בשם [[דבור]] רק על דרך משל כמו שדבור התחתון שבאדם הוא מגלה לשומעים מה שהיה צפון ונעלם במחשבתו כך למעלה ב[[אין סוף ב"ה]] יציאת האור והחיות ממנו יתברך מההעלם אל הגילוי לברוא [[עולמות]] ולהחיותם נקרא בשם [[דבור]] והן הן [[עשרה מאמרות]] שבהן נברא העולם וכן שאר כל התורה נביאים וכתובים שהשיגו ה[[נביאים]] במראה נבואתם. והרי דבורו ומחשבתו כביכול מיוחדות עמו בתכלית היחוד דרך משל כמו דבורו ומחשבתו של אדם בעודן בכח חכמתו ושכלו או בתשוקה וחמדה שבלבו קודם שעלתה מהלב למוח להרהר בה בבחינת אותיות שאז היו אותיות המחשבה והדבור הזה הנמשכות מחמדה ותשוקה זו בכח בלב ומיוחדות שם בתכלית היחוד בשרשן שהן החכמה ושכל שבמוח וחמדה ותשוקה שבלב. וככה ממש דרך משל מיוחדות דבורו ומחשבתו של הקב"ה בתכלית היחוד במהותו ועצמותו יתברך גם אחר שיצא דבורו יתברך אל הפועל בבריאות העולמות כמו שהיה מיוחד עמו קודם בריאת העולמות ואין שום שינוי כלל לפניו יתברך אלא אל הברואים המקבלים חיותם מבחינת דבורו יתברך בבחינת יציאתו כבר אל הפועל בבריאת העולמות שמתלבש בהם להחיותם על ידי השתלשלות מעלה לעלול וירידת המדרגות בצמצומים רבים ושונים עד שיוכלו הברואים לקבל חיותם והתהוותם ממנו ולא יתבטלו במציאות וכל הצמצומים הם בחינת הסתר פנים להסתיר ולהעלים האור והחיות הנמשך מדבורו יתברך שלא יתגלה בבחינת גילוי רב שלא יוכלו התחתונים לקבל ולכן גם כן נדמה להם אור וחיות הדבור של מקום ב"ה המלובש בהם כאלו הוא דבר מובדל מ[[מהותו ועצמותו]] יתברך רק שנמשך ממנו יתברך כמו דבור של אדם מנפשו. אך לגבי הקב"ה אין שום [[צמצום]] והסתר והעלם מסתיר ומעלים לפניו וכחשכה כאורה כדכתיב "גם חשך לא יחשיך ממך" וגו' משום שאין הצמצומים והלבושים דבר נפרד ממנו ית' ח"ו אלא כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה כמ"ש כי ה' הוא האלהים וכמו שמבואר במקום אחר ולכן קמיה כולא כלא חשיב ממש:"}}
-==גוף הפרק==
-{{פרק תניא|פרק=כא|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק כ"א}}}}
 ==סיכום הפרק==
-בפרק זה מבואר שלבריאה לא רק שאין חשיבות, אלא שאין לה גם שום מציאות:
-בשונה מדיבור האדם, "דבר השם" גם אחרי שנאמר (ונבראו העולמות) - אינו נפרד ח"ו (כדיבור האדם){{הערה|וכל הצמצומים הם רק לגבי הנבראים בלבד - אך לא לגבי הקב"ה, וראה הערה הבאה.}}, אלא כמציאות הדיבור בעודו כלול בשורשו שב[[עצם הנפש]]. על פי משל זה מובן, שלא רק שלעולמות אין ערך וחשיבות לגבי הבורא - אלא שאינן מציאות נפרדת כלל.
-אך אין זה סותר, שהרגשת הנבראים את עצמם אינה דמיון אלא אמיתית{{הערה|לביאור '''כיצד''' אין זה סתירה, ראה ב[[ספר הערכים]], חלק ד', עמוד צ' ואילך.}}, שהרי אם הרגשת הנבראים את עצמם הייתה רק דמיון - לא היה מקום לצוות על האדם ולא לתת לו [[שכר ועונש]].
-ושני המשלים{{הערה|א) שבריאת העולם היא כמילה אחת לעומת עצם הנפש ו-ב) שלא מדובר במילה אחת היוצאת מהפה בדיבור, אלא כפי שהיא עדיין כלולה במקורה ושורשה שבעצם הנפש.}} משלימים זה את זה{{הערה|כמבואר ב[[חסידות מבוארת]] על התניא, חלק ג, בעיונים אות מ"ה.}}:
-אם היינו יודעים רק שלנבראים אין ערך - היינו חושבים שאין להם ערך לעומת הבורא, אך יש להם "מציאות" כלשהי.
-ואם היינו יודעים רק שאין להם מציאות - אבל אולי יש לתוכן שלהם "חשיבות" כלשהי.
-'''ונמצא, שהקב"ה נשאר יחיד אחרי בריאת העולמות כמו לפני שנבראו.'''
+==צילום דפוס התניא==
 ==מושגים יסודיים בפרק==
@@ שורה 35: / שורה 15: @@
 *[[אחדות ה']]
-{{הערות שוליים}}
+{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ'|פרק כ']]|הבא=[[תניא - פרק כ"ב|פרק כ"ב]]}}
-{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ'|פרק כ']]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק כ"ב|פרק כ"ב]]}}
 [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]