עריכת הדף "לב"

{{איברים}}
ה'''לב''' הינו אחד האברים המרכזיים שחיות [[גוף]] האדם תלויה בהם. בחסידות נתבאר כי בלב מתגלים [[ל"ב נתיבות חכמה]] כפי שמאירים ב[[ספירת הבינה]] שהתגלותה הוא כידוע בלב כמו שנאמר בזוהר הקדוש "בינה - ליבא".
==מוח שליט על הלב==
{{ערך מורחב|ערך=[[מוח שליט על הלב]]}}
[[קובץ:מח שליט על הלב.jpg|שמאל|ממוזער|'מח שליט על הלב'. איור מאת יחיאל אופנר]]
[[קובץ:תפילין - מח - לב.jpg|ממוזער|מח, לב ותפילין. איור: שלום פייגין]]
מח שליט על הלב פירושו שה[[שכל]] שולט על ה[[מידות]] כלומר שדחף לעשיית מעשיו של האדם אינם המידות, אלא השכל הקר. פעולה זו הינה טבעית מצד [[נפש]] האדם, אשר אצלו השכל הוא השולט, (ולא כמו [[בהמה]] אשר אצלה שולטות המידות).

ה[[מוח]] הוא מקום ומשכן הנפש האלקית{{הערה|1=תניא פרק י"א.}}. ב[[תורת החסידות]] מהווה הלב מרכז ה[[מידות]] שב[[נפש]] האדם, ומכיון שתכלית האדם הוא להיות [[מוח שליט על הלב]], ישנם בחסידות מאמרים רבים הסובבים סביב נקודה זו.

==פנימיות וחיצוניות==
===מקורן ועניינן===
בלב ישנם שני רבדים: פנימיות הלב וחיצוניות הלב.
* '''חיצוניות הלב''' היא רגש [[אהבה ויראה]] '''שנולד''' מהתבוננות{{הערה|היינו, שהוא '''תוצאה''' של התבוננות והתקשרות (בינה ודעת), וממילא דרגתו היא '''למטה''' מהשכל.}}, אך לא עד כדי שישנה את מהות האדם. הראיה (שרגש זה הוא חיצוני) היא שכשמפסיק להתבונן חולפת האהבה.
* '''פנימיות הלב''' כשמה כן היא, נקודת עומק פנימיות הלב, שבה נרגשת הארת החכמה '''שלמעלה''' מתבונה ודעת{{הערה|[[אגרת הקודש - סימן ד'|תניא, אגה"ק ד']]}}. והיא רגש אהבת ה' ה'תופס' את כל מהות האדם (על דרך משל כמו בענייני העולם: שלפעמים יש עניין גדול מאד מאד שכל חיות האדם תלוי בו ונוגע עד נקודת פנימיות הלב ועד בכלל, וגורם לו לפעמים לעשות מעשים ולדבר דברים שלא בדעת כלל), עד שמהותו הפנימית משתנה: הוא מתעב את כל ענייני העולם (גם המותרים) וכל תשוקתו ומאוויו הם להתחבר ולהתקשר ולהתכלל באלוקות.

בכמה מקומות בחסידות{{הערה|ראה לדוגמא ד"ה ויושט המלך לאסתר תו"א דף צג ואילך.}} מוסבר שהארת החכמה בפנימיות הלב הוא עניינה של [[נקודה בהיכלא]] כפי שהיא בעבודת ה'. היינו, דוקא '''פנימיות''' הלב היא ה'היכל' (מקומו הפרטי של המלך בארמונו{{הערה|בארמון יש חדרים רבים למשרתים, לאורחים וכל צרכי המלוכה, אבל 'היכל המלך' הוא חדרו הפרטי של המלך עצמו.}}), בו יכולה לשרות ולהתגלות 'הארת החכמה' (שבתוכה נמצאת עצם הנפש ממש{{הערה|כי כשם שבספירות פנימיות אבא היא דבר אחד ממש עם פנימיות עתיק, כך פנימיות חכמה שבנפש היא דבר אחד ממש עם עצם הנפש.}}.

===בכל אחד מהן שייך שיהיה [[טמטום הלב]]===
אלא שיש הבדל בין טמטום הלב שבין שתי הדרגות{{הערה|לקוטי תורה פרשת דברים ד"ה ציון במשפט תפדה.}}:
* טמטום הלב שבחיצוניות הלב עניינו שההתבוננות לא מגיעה ללב להוליד בו רגש.
* אבל פנימיות הלב היא טבעה של עצם הנשמה '''והיא נצחית''' ולכן כלל אין שייך בה הולדה. עניין הטמטום שבה הוא רק מה ששקיעתו של האדם בענייני ותאוות העולם '''מסתירים''' עליה. וזהו עניין ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה: חיצוניות הלב יכולה להיות 'בשבי' ממש של הנפש הבהמית - ותיקון עניין זה הוא ע"י צדקה (כללות המצוות), ואילו פנימיות הלב לא יכולה להיות בשבי אלא בגלות בלבד - ותיקון עניין זה הוא ע"י משפט (לימוד הלכות).

===מביאות זו לזו===
שתי בחינות אלו{{הערה|הנקראות לעיתים 'מדת יום' ו'מדת לילה', וכן 'כל' ו'כלה', ובמקומות אחרים 'מזבח החיצון' ומזבח הפנימי'.}} '''אינן''' נפרדות, אלא הראשונה מביאה את השניה, והשניה 'מתלבשת' בראשונה. דהיינו - לא תתכן אהבה פנימית בלא שתקדום לה אהבה חיצונית המביאה אותה{{הערה|אוה"ת דברים (הוספות) א'תתק"מ, שמות נח, לקו"ת דלהג, לקו"ת דנוד, לקו"ת דעחד, תו"א זב ובמקומות רבים נוספים.}}.

[[עבודת האדם]] היא לעורר את המידות שבלב לאהוב ולירא את הקדוש ברוך הוא, וזאת על ידי [[התבוננות]] ב[[מוחין]] ובאמצעות זאת שליטה על הלב על ידי ה[[מוח]]. אם הולכים בדרך המל"ך (דהיינו: [[מוח]], [[לב]], [[כבד]]) - אזי אצל האדם זה עובד כמו אדם, תחילה ב[[מוחין]] ואז זה מוליד [[מידות]]. אבל אם האדם בוחר להתנהג כפי [[בהמה]] - אזי הוא למ"ך (דהיינו: [[לב]], [[מוח]], כבד) שמה שהלב מחליט זה מה שהמוח מסכים{{הערה|מאמרי אדמו"ר הצמח צדק תרי"ד הוספות ע' רט}}.

==חללי הלב==
הלב מורכב משני חללים:

*חלל שמאלי

*חלל ימני.

בחלל השמאלי מרוכז רוב הדם בלב והוא מסמל את מיקום ה[[נפש הבהמית]] של האדם{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק ט']]}}. מחלל זה מתפשטים כל חשקות ה[[יצר הרע]] למוח ומשם לכל הגוף.

בחלל הימני שוכן ה[[יצר הטוב]] של האדם. החלל הזה הוא כלי לקבל את ה[[נפש האלוקית]] שעיקר משכנה הוא במוח. משם תתפשט הארת הנפש האלוקית לחלל השמאלי ומשם לכל הגוף.

==רעותא דלבא==
{{ערך מורחב|ערך=[[רעותא דליבא]]}}

===אהבת רעותא דליבא===
סוג [[אהבת ה']] המכונה רעותא דליבא הינו אהבה שמקורה ב[[התבוננות]] היוצרת [[אהבה ויראה]] שכליים, פירושם המילולי של צמד המילים 'רעותא דליבא' הוא רצון הלב, הטעם לשם זה הוא כדי להורות על התשוקה והרצון הפנימי של הלב בטמונים באהבה זו{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15712&st=&pgnum=8 קונטרס העבודה פרק א' עמ' 7].}} ועל המשכת האהבה מההתבוננות השכלית ללב ולמעשה (דוקא דרך הלב ניתן לפעול על המעשה משום שהלב הינו אבר חומרי אך נחשב פנימי למעשים{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק ט"ז]]}}){{הערה|ספר הערכים חלק א ע' תר"ט ואילך ובמילואים.}}.

===פנימיות וחיצוניות באהבה ויראה שכליים===
באהבת רעותא דליבא קיימים מספר דרגות המחולקות בכללות ל[[פנימיות]] ול[[חיצוניות]]{{הערה|כך משמע מלקוטי תורה בלק ד"ה מי מנה רס"ב "יש בחינת רעותא דלבא שהוא בחינת רצון הלב. ויש בזה ב' בחינות, פנימיות וחיצוניות". ובלקוטי תורה ר"ה נח, ד "חיצוניות הלב, ונקרא רצון התחתון, שהוא בחינת רעותא דלבא", הרבי מבאר זאת בארוכה ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25447&st=&pgnum=51 קובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 51].}}. 
===אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת===
הדרגה הנעלית ברעותא דליבא היא אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת, מקורה של האהבה נובע מהקשר העצמי של הנשמה עם הקב"ה, קשר זה מכונה [[עצם הנשמה]]. המעלה שבדרגה זו היא השגה עצמית המושגת על ידה, בשונה מהדרגה הנמוכה ברעותא דליבא ובשונה משאר סוגי האהבות המוסברים בחסידות, כלל סוגי האהבות מגיעות רק בדרגות של גילויים, אהבה זו מגיעה ב[[עצמות]], כך מסבירים בחסידות את דברי ה[[זוהר]] שרק באהבת רעותא דליבא ניתן לתפוס את עצמות{{הערה|ראו בזוהר המובא בספר המאמרים קונטרסים חלק א' כט, סע"א ואילך. תרפ"ט ע' 105 ואילך, ספר המאמרים מלוקט חלק ב' ע' נט. חלק ה' ע' צד ועוד. וראו גם זח"ג רפט, ב באד"ז. דלא אתידע ולא אשתמודע כו' אלא ברעותא דלבא. ותיקוני זוהר בהקדמה ("פתח אליהו") יז, א: לית מחשבה תפיסא בך כלל.}}.

==עניינים נוספים בלב==
לגבי אופן שהלב מחיה את האיברים, טעם שנקרא הקב"ה "לב", ראה בערך [[דם]]
לגבי גידי הדם וגידי הרוח המביאים את רוח החיים מהלב לאיברים ראה בערך [[גידים]]

{{הערות שוליים}}
{{אדם}}
[[קטגוריה:אברי הגוף]]
[[קטגוריה:נפש]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]