עריכת הדף "כף הקלע"

'''כף הקלע''' הוא אחד העונשים שמקבלת הנשמה על מה שעשתה בעולם הזה{{הערה|במאמר ד"ה לפיכך תשט"ז, ביאר [[הרבי]], ומשם עיקרי הדברים.}}.

==סיבת העונש ופעולתו==
שיקוע ב[[תאוות היתר]], [[דיבור]] [[דברים בטלים]] וכן כל דבר שאינו איסור.

פעולתו היא כמו ניעור [[בגד]] מאבק, שרק לכלוכים שאינם דבוקים בבגד יורדים, אבל על איסורים - לכלוכים הדבוקים צריכה הנשמה לרדת ל[[גהינום]].

==אופנו==
ישנם כמה אופנים בקליעת ה[[נפש]], והכל תלוי במצב ה[[אדם]] בחייו, אך היא כמו זריקת אבן ממקום למקום:

*קליעה מתענוגים אלקיים לתענוגים גשמיים, וחוזר חלילה. והוא צער גדול לנפש.

לאנשים שהיה להם בחייהם מושג ב[[תענוג]] אלקי.

*קליעה מ[[ארץ ישראל]] ל[[חוץ לארץ]]. דהיינו, ארץ ישראל היא מקום קיום [[תורה]] ו[[מצוות]] (ארץ "שרצתה לעשות רצון קונה"), והיינו הביטול לאלקות. ומשם לחו"ל, שהוא ה[[קליפת נוגה]] שהיא התאוות היתר.

לאנשים שהיו שייכים לקיום תורה ומצוות במהלך חייהם ב[[עולם הזה]].

*קליעה מסוף העולם לסופו - מצפון לדרום. כלומר, דרום הוא ענין המרחב וצפון הוא ענין הצמצום{{הערה|ראה בספר הליקוטים בערכיהם.}}, וקולעים את הנשמה מצמצום למרחב וכו'.

לאנשים שלא שייכים לכלום אך זהו רק מתאוות היתר.

==אפשרות להינצל==
זכות לזיכוך הנפש להפטר מכף הקלע הוא, על ידי חזרה כל היום, כמה שיש ביכולתו, [[משנה|משניות]] [[תניא]] [[תהלים]] בעל פה{{הערה|היום יום ז טבת.}}.

"א מענטש דארף מרבה זיין אין זאגען [[אותיות]] (זאגען תהלים, חזר'ן משניות) ווען און וואו ער קען, בכדי צו שטארקען דעם קיום העולם, בכדי מציל צו זיין זיך פון חיבוט הקבר און כף הקלע, און זוכה זיין צו אלע העכסטע גילוי".
[- "אדם צריך להרבות באמירת [[אותיות]] תורה (אמירת [[תהלים]] וחזרת משניות) מתי שהוא רק יכול, בכדי לקיים את העולם, ובכדי להציל את עצמו מחיבוט הקבר וכף הקלע, ולזכות בגילויים הכי נעלים"]{{הערה|היום יום ה שבט.}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:עונש]]