עריכת הדף "כח הכלל וכח הפרט"

'''כח הכלל''' הוא דין הלכתי הנוגע להלכות רבות, כגון קדושת [[בית הכנסת]], דין [[עיר הנדחת]], ונידון רבות בדברי רבותינו נשיאינו. בדין זה אנו מוצאים בעיקר את שני האמוראים שחיו בדורות הראשונים, [[רבי יאשיה]] ו[[רבי יונתן]].

==בית הכנסת של כרכים==
[[קובץ:הכותל פנורמה.jpg|שמאל|ממוזער|400px|[[הכותל המערבי]] - בית כנסת ציבורי שדינו כבית כנסת של כרכים]]
{{ערך מורחב|ערך=[[בית כנסת של כרכים]]}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אמר [[רבי שמואל בר נחמני]] אמר [[רבי יונתן]], לא שנו [=במשנה, שמותר למכור בית הכנסת], אלא בית הכנסת של כפרים, אבל בית הכנסת של כרכין כיון דמעלמא אתו ליה לא מצו מזבני ליה דהוה ליה דרבים, אמר [[רב אשי]] האי בי כנישתא דמתא מחסיא אף על גב דמעלמא אתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו אי בעינא מזבנינא לה|מקור=מגילה כו, ב}}

אדמו"ר הצמח צדק בחידושיו למסכת מגילה מוכיח בפלפול עצום ממקומות רבים בש"ס שגדרו של "כרך" הוא גדר מיוחד ונדיר של מקום שיש בו קהל גדול כ"כ כגון "רובו של שבט" (כלומר רבבות או מאות אלפי אנשים), וגדרו של כרך גדול אפילו מגדרו של "עיר גדולה" שהיא עיר שיש בה אנשים רבים, אך עדיין האנשים נחשבים כקבוצה סגורה שיכולים להחליט בנוגע לעירם. לעומת זאת כרך הוא מקום מרכזי כ"כ עד שבכית הכנסת שברך אינו שייך לאנשי העיר אלא לאנשים מכל העולם שבאים לשם מדי יום ביומו, (כדגומת העיר ירושלים שחלק גדול מהבאים שם אינם מתושבי העיר כלל), וכדוגמת דין רשות הרבים שהוא דין מיוחד של שישים ריבוא, שלמקום כזה יש דין מיוחד.

==עיר הנדחת==
ב[[מסכת סנהדרין]]{{הערה|דף ט"ו ע"ב.}}שם ישנה מחלוקת של רבי יאשיה עם רבי יונתן בדיני עיר הנדחת, לדעת רבי יאשיה כאשר יש קבוצה מעשרה עד מאה אנשים העובדים עבודה זרה, דינם של אנשים אלו הוא כדין עיר הנדחת, ועונשם כדין יחיד שעבד עבודה זרה, אך פחות מעשרה דינם כיחידים, וממאה ומעלה דינם כציבור. ואילו לרבי יונתן, דווקא ממאה ומעלה עד רובו של שבט דינם כעיר הנדחת, אך פחות מכך דינם כדין יחידים.

הרבי מבאר כי מחלוקת זאת זו היא מחלוקת כללית של רבי יאשיה ורבי יונתן בכל הש"ס, כאשר רבי יאשיה מעדיף את כח הכלל, ולכן כבר מעשרה ומעלה הוא מחשיב ככלל - "עיר", וממאה הם ציבור, ואילו רבי יונתן דוגל בכוחו של היחיד, ולכן עד מאה אנשים, דינם של עובדי העבודה זרה הוא כיחידים. מחלוקת זו הינה בכל הש"ס.

יש לציין כי מחלוקתו של רבי יאשיה ורבי יונתן היא רק בכוח של כלל המורכב מפרטים דהיינו עד מאה אנשים, אבל ממאה אנשים ומעלה שיש כח מיוחד של כח הכלל מצד עצמו, ולכן בנידון כזה אין מחלוקת בין רבי יאשיה לרבי יונתן, וכמו שאנו מוצאים לענין בית כנסת של כרכים.
==מכה אביו ואמו==
הרבי מחדש כי המחלוקת בנוגע כח הפרט וכח הכלל אינו רק בנוגע כח הציבור, אלא גם בנוגע כל קבוצה שיש להם כוח משותף. שלדברי רבי יאשיה, ישנם שני מיני כח הכלל, וכאשר מדובר בכח הכלל שואב את כוחו מכח הפרט, כלומר שהוא מורכב מפרטים בודדים שלכל אחד מהם יש חשיבות מיוחדת, אזי כוחו של הפרט הוא ככח הכלל.

דוגמאות לכך הינם במחלוקת [[רבי יאשיה]] ורבי יונתן במכה אביו ואמו, אם משמעות הכתוב היא דווקא מי שמכה את שניהם, - וזו היא דעת רבי יאשיה שסובר כי אביו ואמו הינם מציאות של "מולידיו", לעומת רבי יונתן שסובר כי כל אחד מהם הינו מציאות לעצמו בענין זה, ולכן משמעות הפסוק היא מי שמכה אחד מהם, שגם עונשיו הוא במיתה.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חקירות תלמודיות]]