עריכת הדף "כח ההיולי"

'''היולי''' הוא מושג שטבעו חכמי יוון, ומשמעותו: החומר הבסיסי המאפשר את קיומם של [[ארבעת היסודות]]. החומר ההיולי אינו יסוד בפני עצמו, כיוון שהוא מציאות מופשטת, והוא הממוצע בין אין ליש{{הערה|שם=רמב"ן}}.

בחסידות משמש המושג כדי להגדיר את הכח המופשט, ממנו באים פרטי המציאות (ועם זאת, פרטי המציאות אינם תופסים את הכח הזה).

==הסבר כללי==
"היולי" הוא מונח בשפה היוונית, ותרגומו ללשון הקודש '''תהו'''{{הערה|שם=רמב"ן}}. מושג זה מתייחס למציאות הבסיסית והראשונית של כל דבר, כמציאות מופשטת מכל ציור והגדרה.

לכל דרגת בריאה, ישנו הכח ההיולי שלה. כיוון שהיא מגיעה מדרגה פשוטה, ומאותה דרגה פשוטה נמשכים כוחות שונים. בשל כך, כל דרגה פשוטה נקראת גם כן '''כח היולי''' ביחס לכוחות הנמשכים ממנה (אף על פי שהיא דרגה מסויימת הנוגעת לעניין מסויים בלבד, ואינה פשוטה בתכלית הפשיטות).
כך הוא בכל צורת התהוות של [[עילה ועלול]]: הכח כפי שהוא כלול בשרשו באופן נעלם, מכונה '''כח היולי העצמי'''. דרגה זו של הכח היא היש הראשון בהשתלשלות זו, וממנה באים כל הפרטים. 

דוגמא לכח היולי הוא גרעין העץ: למרות שכל ה[[עץ]] צומח מה[[גרעין]], לא ניתן לומר שיש בגרעין [[שורש|שורשים]], גזע, עלים, פרחים ופירות. דוגמא נוספת הוא גולם פשוט של עץ: אפשר לעצב אותו באין סוף צורות, אך אף אחת מהצורות אינה נמצאת בעץ הגולמי.

==בבריאת העולם הגשמי==
חומר היולי הוא החומר הגשמי הבסיסי שנברא יש מאין בעולם הזה הגשמי. הוא מתורותיו של אריסטו שהתקבלו על חכמי ישראל{{הערה|ראה רמב"ן "נקרא ליונים היולי" וראה פירוש אברבנאל שהוא מדרכי הפילוסופים (להלן)}}, וכמה מה[[ראשונים]] עוסקים בביאור מושג זה.

עיקרה של תורת אריסטו זו, היא שתחילת בריאת הגשמי הייתה על ידי בריאת חומר פשוט, ורק לאחר מכן נוצרו בו ארבע צורות שונות שהם [[ארבעת היסודות]]{{הערה|1=[[רמב"ם]], [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=34 משנה תורה הלכות יסודי התורה פרק ג הלכה י].}}, ובחומר זה הייתה הבריאה [[יש מאין]]. חומר זה הוא המאפשר את החיבור בין [[ארבעת היסודות]], כיוון שהוא המקור המאחד אותם. בלשונו של הרמב"ן: {{ציטוט|הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל. והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותיקן אותן.}}

דבר זה רמוז בפסוק: {{ציטוטון|בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ}}{{הערה|בראשית א, א - ב.}}. כלומר, בתחילת התהוות העולם, הייתה הארץ "[[תוהו]]" (חומר פשוט בלבד){{הערה|תהו בלשון הקודש הוא היולי, "מפני שאם בא אדם לגזור בו שם תוהה ונמלך לקראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפס בה השם כלל" רמב"ן, שם. וביאור נוסף בתו"א הוספות ויקהל, דף קי"ד עמ' ג, שנקרא תוהו כיוון שהבריות תוהים על קיומו חומר זה, שאינו מציאות ואינו אין.}}. לאחר מכן נשתלשל ה"בוהו" {{הערה|מלשון בו הוא. שיש בו כבר דבר ממשי}}, שהוא יצירת הצורה בחומר ההיולי, והפרטים של "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (השמים וכל צבאיה, והארץ וכל צבאיה{{הערה|תלמוד בבלי פסחים כב, עמוד ב.}}).

===ביאורי הראשונים===
יצירת הצורות בחומר אינה דורשת פעולת בריאה ואלא רק תיקון של החומר{{הערה|שם=רמב"ן|רמב"ן בראשית א, א.}}{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38018&st=&pgnum=8 פירוש רבינו בחיי בראשית שם]}}. ולכן רק בבריאת היולי משתמשת התורה בלשון "ברא" ולא בשאר ה[[עשרה מאמרות]], שהם תיקון החומר שנוצר במאמר הראשון. לכמה מהמפרשים{{הערה|ראש השנה כב, א (ולמרות זאת מצינו ביאורים שונים במפרשי המשנה) ובמפרשי המשנה.}} בריאת ההיולי הוא ה"מאמר אחד" המובא במשנה ב[[אבות]]{{הערה|ראה אבות פרק ה' משנה א.}} (משום כך, למרות שמאמר זה הוא חלק מ[[עשרה מאמרות]], אין את הלשון "ויאמר אלוקים" היות ובחומר היולי שאינו מציאות ממשית לא שייכת עשיה כפי ששייכת בשאר המאמרות{{הערה|מהרש"א, חידושי אגדות ראש השנה כב, א. וראה אור תורה להמגיד ממזריטש, פרשת תרומה דף קב.}}).

ה[[ראשונים]] מבארים, כי הסיבה לצורת בריאה זו, היא מצד רצונו לברוא את העולם בדרך הטבע (ככל האפשר). אילו לא היה [[ממוצע]] כללי בין העדר המציאות לנבראים, היה צורך בפעולת הבריאה [[יש מאין]] בכל נברא בפני עצמו. ביאור נוסף הוא שכך יהיו הנבראים בעלי משותף כללי, וכך יהיה אפשרי שאחד ישמש מזון לזולתו{{הערה|שם=ר"ן|1=[http://www.daat.ac.il/daat/vl/drashotharan/drashotharan01.pdf דרשות הר"ן - דרוש א].}}.

בכמה מהראשונים מובא כי בהיולי עצמו, ישנן שתי דרגות. דרגת היולי האחד ממנו נברא השמים והיולי נוסף לבריאת הארץ. ראייה לדבר היא חלוקת תיאור הבריאה לשניים: בְּרֵאשִׁית בָּרָא .. אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ{{הערה|שם=רמב"ן}}. נימוק לשיטה זו היא שכל הפרטים היוצאים מהיולי אחד, הם בעלי גדר דומה, ואין גדר דומה בין השמיים והארץ. משום כך לא ייתכן לומר שהם באו מכח היולי משותף{{הערה|שם=ר"ן}}.
אולם אחרים חולקים על כך{{הערה|ראה בדרשות הר"ן שם "ואם '''קצתם סברו''' שהיו שני חמרים נבדלים,... כלם הסכימו שהפסוק השני כולל ד' יסודות..." ובאברבנאל דלהלן "יותר אבחר לומר שנברא חומר אחד...מהיותם שני חומרים..}}, ומסבירים כי ההיולי מופשט מכל ציור, ואם כן, גם כח ההיולי שיצר את השמיים, וגם הכח שיצר את הארץ - שניהם מופשטים מהגדרה ספציפית, וממילא הגדרתם זהה{{הערה|שם=אברבנאל|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14387&st=&pgnum=2 פירוש אברבנאל על התורה בראשית א]}}. כאשר לשני מושגים מופשטים ישנה הגדרה זהה - הרי שהם אותו מושג עצמו.

הרבי מקשר מחלוקת ראשונים זו למחלוקת התנאים במדרש רבה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49421&st=&pgnum=117 בראשית רבה פרשה יב סימן יא].}} אם הברואים שבשמים ושבארץ חלוקים בשרשם, נבראו כל אחד ממקומו או שכולם נבראו ממקום אחד, אם מהשמים או מהארץ{{הערה|[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/3/541.htm אגרות קודש כרך ג' אגרת תקמ"א].}}.

כמו כן, ישנם ראשונים החולקים באופן מוחלט על כל מושג ההיולי: "שכל זה ראוי שיורחק מבעלי האמונה התוריית שהם מדרכי הפילוסופים ומה לתבן את הבר..."{{הערה|שם=אברבנאל}}
{{להשלים|סיבה=דעת החולקים}}

==בתורת החסידות==
תורת הקבלה והחסידות הרחיבו את מושג היולי, כך שהוא משמש לא רק בנוגע לבריאת היש הגשמי, אלא גם לבריאת עולמות רוחניים, אלוקיים ומופשטים.
בעוד בתורת הראשונים ההיולי הוא המקור ל[[ארבעת היסודות]] והבסיס ל[[יש הגשמי]], תורת החסידות משתמשת במונח "היולי" ככינוי לשלב הביניים בין [[אין ואפס]] ו[[יש הנברא]]. הגדרה זו אינה קשורה (ישירות) להגדרת [[ארבעת היסודות]] הרוחניים. שלב זה קיים בכל המשכה ובכל התהוות של דבר מזולתו, המתחלק לשלשת השלבים הכלליים '''[[חומר וצורה|חומר צורה]] ותיקון'''{{מקור}}.

'''חומר''' הוא הכח ההיולי, והוא [[פשוט]] ומופשט מכל הצורות שיווצרו בו. הוא התחלת ה[[מציאות]] מ[[אין]]. למשל: המשכת ה[[כלים]] ו[[ספירות]] ד[[אצילות]] מהמאציל, המצאת היש ד[[בי"ע]] מ[[מלכות דאצילות]]. ובנבראים עצמם: בהמשכת הכוחות מ[[עצם הנפש]] שב[[אדם]], גרעין העץ וכדומה.

'''צורה''' הוא היש הממשי שנוצר בחומר הפשוט. בשלב זה החומר כבר מוגדר בצורתו ואיננו פשוט כמו בשלב הקודם. עם זאת, צורתו אינה מפורטת אלא כללית. למשל: [[נש"י]] לפני התחלקותן ל[[שישים ריבוא]], ולאחר התחלקותן. ובנבראים: המשכת הכוחות מכח כללי לכח פרטי, שתיל עץ (שעדיין אינו עץ גדול המוציא פירות).

'''תיקון''' הוא הנברא בשלימותו, על כל פרטיו. כך הם כל הנבראים הגלויים, לאחר יציאתם ממקורם לגמרי. בשלב זה הנברא נראה כדרגה או יצור נפרד בפני עצמו{{הערה|שאינו המקור}}. ניתן לראות זאת בכל דרגה גלויה, כמו היש ד[[בי"ע]]. בנבראים: כל נברא שלם, כמו עץ נושא פירות, נשמה בגוף, כח היוצא אל הפועל וכו'.{{הערה|תורה אור פרשת בראשית, דף ו' עמ' ד'.}}

החומר קיים בכל דרגה, ולכן ישנו כח היולי בכל דרגה פרטית, והוא תחילת קיומה. עם זאת, ישנו גם כח היולי כללי יותר, היוצר את התהוות העולמות מאין סוף הפשוט.
באופן כללי ב[[סדר ההשתלשלות]] ישנם שלושה מקומות עיקריים בהם מופיע הכח ההיולי באופן מיוחד{{הערה|3 מקומות אלה הם בהתאם ל3 הדרגות הכלליות של: בי"ע דכללות, בי"ע הפרטיים, ובי"ע של היש הגשמי.}}:
:א) תחילת התהוות של [[עולם האצילות]] מ[[אין סוף]].
:ב) תחילת התהוות של [[בי"ע]], והאפשרות לקיומו של [[יש נפרד]].
:ג) תחילת התהוות [[עולם העשיה הגשמי]]. כח היולי זה הוא המקור ל[[ארבעת היסודות]] הגשמיים.

===עשר ספירות הגנוזות===
{{ערך מורחב|עשר ספירות הגנוזות}}

[[עשר הספירות]] הינן כוחות מוגדרים ומוגבלים{{הערה|אף שמידותיו של הקב"ה אינן מוגבלות באמת, כלפי הפשיטות שלו ושל אורו הרי זה נחשב הגבלה ממש.}}. כדי ליצור [[ספירה]] מוגדרת, מ[[אין סוף]] ה[[בלתי מוגבל|בלי גבול]], יש צורך בשלבים רבים של [[צמצום]].

באופן כללי, ישנם שלשה שלבים בצמצום הספירות בהעלם, באור אין סוף, קודם להתגלותם באופן גלוי ב[[עולם האצילות]]:

לפני הצמצום הספירות, הן כלל אינן קיימות מצד עצמם ואור אין סוף פשוט בתכלית. בדרגה זו ישנה האפשריות בלבד, לקיומן של הגדרות (כלומר, ספירות). מצד שני, יכולות להיות אין סוף ספירות, כיוון שהרעיון של "הגדרה" אינו מפורט עדיין, ויכולים להתהוות מכך כל סוגי הקיום האפשריים. המשל לכך הוא: שמו של האדם אינו מציאות ממשית. רק כאשר קוראים לו בשמו - נוצרת מציאות מכך (אבל אין מקום שאדם יקרא לעצמו בשם, אשר רק הוא לבדו קיים).

דרגה זו בסדר ההשתלשלות היא בעולם ה[[עקודים]], והיא המקור לקיומן הגלוי של עולמות אבי"ע. עם זאת, בעולמות הנעלים יותר (כמו [[א"ק]]) ישנה גם מציאות הספירות הגנוזות, אך דבר זה הוא בהעלם יותר, בבחינת "מקור דמקור".{{הערה|בשעה שעלה משה תשכ"ה, אות ז'.}}

לאחר ה[[צמצום]], נעשתה מציאות הספירות למציאות ממשית. גם זה נעשה בשלבים רבים. תחילה נוצר כח היולי פרטי, ולאחר מכן השתלשלו ממנו צורה ותיקון פרטיים, עד שנוצרה הספירה בגלוי ממש (בדומה הכוחות הכלולים בנפש שהם כוחות היוליים עצמיים, שיש בהם השתלשלות כזו עד ליציאתו של הכח אל הפועל).
בדרגה זו, הספירות כלולות כמו אש הכלולה בצור חלמיש{{הערה|אבן שלאחר שפשוף רב יוצא ממנה ניצוץ אש.}}. כפי שלא ניתן לומר שהאבן עצמה היא אש, כך אין כאן כלל '''מציאות''' ספירות אלא רק כח לספירות.

ההבדל בין דרגה זו והדרגה הקודמת, היא שכאן הכח מגיע מצד הדרגה עצמה, ולא מצד [[העלאת מ"ן]].
{{להשלים}}
<!--
*ע"ח שער מ"א וכו'
*חכמה דאצילות (ספרי המגיד)
 -->

===עולם הבריאה===
<!-- :*פדה בשלום רנ"ט, תער"ב חלק א' שלב, חלק ג עמוד א'שפט, שובה פ"ו.
 -->
{{להשלים}}

===חומר היולי===
הדרגה השלישית בהיולי היא בתחילת התהוות היש הגשמי. עליו מבואר לעיל באריכות מדברי הראשונים.

דרגה זו היא היחידה שיש לה שייכות לגשמיות ממש.

==מאפיינים==
ביאורים רבים במאמרי החסידות מוקדשים לבאר את מאפייניו של ההיולי, הייסודים מבין המאפיינים מפורטים להלן:

;הפרטים כעין המקור
כאשר מדובר על כח היולי פרטי, גם לכח ישנה הגדרה מסויימת, וכל הפרטים שיצאו ממנו יהיו תחת ההגדרה הזו. זאת, למרות שמכח ההיולי אפשר להוציא אין סוף צורות. לדוגמא, כל הצורות שיעצבו מגוש זהב, יהיו עשויות זהב (ולא חומר אחר), כל מה שיצמח מהגרעין - יהיה עץ מאותו סוג וכן הלאה.
כך גם ברוחניות: כל השכלים שיצאו אי פעם ממקור השכל ההיולי (שאינו שכל כלל) - יהיו שכלים, ולא רגש או כל מציאות אחרת. כך גם כל מה שימשך מ[[אדם קדמון]], יהיה בתבנית עשר ספירות{{הערה|ספר המאמרים תרפ"ט, ד"ה ועבדתם את ה' אלוקכם.}}.

;פשיטות
אמנם ההיולי הינו [[עילה ועלול|עילה]] למגוון רחב של [[עילה ועלול|עלולים]], אך בעודו היולי הוא עדיין אינו מוגדר בהגדרת העלולים שמשתלשלים ממנו.

הגדרה זו באה לומר, שהוא אינו כח '''כללי''' הכולל ריבוי פרטים. כלומר, מגוון הצורות הכלולות בהיולי אינן באופן של [[כלל ופרט]], וההיולי אינו מכיל בתוכו את הפרטים כפי שהם לאחר המשכתם{{הערה|"וכמו ה[[מחשבה]] לגבי [[דיבור]]" או "כמו אות אחת ב[[תורה שבכתב]] לגבי [[תורה שבעל פה]]"(ראה ספר המאמרים תרס"ט עמוד סג). שהמקור הוא אמנם מקור ההמשכה, אך לא ניתן לומר שהוא כולל את פרטי ההמשכה באותה אות או מחשבה.}}, היולי לעומת זאת הינו פשוט. כלומר: כל הפרטים נמצאים בו לפני הגדרתם, כאשר רק ישנה האפשרות להגדירם לאחר גילויים{{הערה|ספר המאמרים תרס"ט עמוד סב.}}.

;אפשרי המציאות
מציאות ההיולי אינה מציאות ממשית{{הערה|ברמב"ן שם "יסוד דק מאד, '''אין בו ממש'''...כי התוהו אחר האפס, '''ואיננו דבר'''.."}}. מכיוון שלא תיתכן הימצאות של חומר ללא שתהיה לה צורה כל שהיא, ולהיולי אין צורה כלל{{הערה|רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ד' הלכה ז'.}}.

עם זאת מציאותו קיימת ברמה עדינה ודקה יותר. המשמעות לכך היא שהוא ה[[כח]] והבסיס לכל מיני ואופני הצורות שיצטיירו בחומר וכח זה, ולכשיצטייר יהיו מציאות גלויה וממשית{{הערה|ברמב"ן "..אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל.."}}. לא כ[[כח]] שעניינו לפעול, אלא כמו חומר, שבעצם עניינו - הוא יכול להישאר ללא צורה, אלא שלאחר שנוצרת בו צורה, מתגלה שהיא הייתה יכולה להיווצר בו גם בהיותו פשוט{{הערה|שם=ראב"ד|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14434&st=&pgnum=6&hilite= הקדמת הראב"ד לספר יצירה].}}. בדומה לכך, גם בכוחות הנמשכים ממקורם (למעלה באלקות או למטה בנפש האדם) מציאותם הממשית מתחילה רק כאשר הם מצויירים בציור מסוים ופרטי (וכל עוד אין הגדרה ברורה למהות הכח, לא ייתכן לומר כי ישנו כח){{הערה|כיוון שלא יתכן חומר בלי צורה. צורה רוחנית פירושו הגדרה פרטית.}}. עם זאת, במקור הכוחות ישנה האפשריות לקיומם של הכוחות (אף על פי שאי אפשר לומר שהאלוקות או הנפש היא כח).

מצב ביניים זה מעניק להיולי את התואר "אפשרי המציאות"{{הערה|אין הכוונה "אפשרי" בניגוד לתוארו של הקב"ה "מחוייב המציאות", כפי שהוא בספרי הראשונים. כאן מדובר כפי שמבואר במאמרי חסידות רבים (הגהות לפתח אליהו תרנ"ח עמוד לו, ספר המאמרים תרס"ב עמוד שנז, ספר המאמרים תש"ו עמוד 116 ועוד).}}. תואר זה גם מתייחס באופן פרטי להיולי וראשית ההתהוות, ובא לתארו כניגוד ל"אפיסת המציאות" וניגוד ל"מציאות ממש" {{הערה|(וראה בספר המאמרים תרנ"ט עמוד רי"ג (מהדורה חדשה): "'''וכמו שכתוב בספר החקירה''' שהוא רק אפשרי המציאות ואינו מציאות ממש כו").}}, היות ועדיין אינו מציאות ממש שהרי הוא מציאות ללא הגדרות{{הערה|וכל נמצא בהכרח שיהיו לו הגדרות בהם מוגדרת הימצאותו.}} ולכן לא ניכרת מציאותו. גדר המציאות שלו היא רק שניתנה בו האפשרות להימצאות מציאות חדשה, שהיא מציאות ממשית.

;יש מאין
מאידך גיסא, פעולת בריאה [[יש מאין]] נעשתה דווקא בהתהוות ההיולי, וכל המציאויות הנמשכות ממנו אינן אלא [[יש מיש]] - הלבשת צורה לחומר קיים.

היות ולפני היולי לא היה כלל אפשרי המציאות{{הערה|ברמב"ן שם "אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט.."}}, וממילא בהמצאת היולי התחדש כל מושג המציאות.
כלומר, למרות הפשיטות וההבדלה שיש בין היולי ובין מגוון המציאויות המוגדרות הנמשכות ממנו, סוף סוף הוא ראשיתם, ולכן אינו מובדל מהם בתכלית. ואילו הבדלת היולי מהעצם והמקור שממנו נמשך ונברא היולי (אם זה עצם הנפש או דרגות אלוקיות נעלות) הוא הבדלה ב[[אין ערוך]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15725&st=&pgnum=41&hilite= הגהות לדיבור המתחיל פתח אליהו תרנ"ח]: "..ויותר רחוק אפשרית המציאות מאפיסת המציאות, ממה שרחוק ענין המציאות מאפשרית המציאות כו'"}}.
לכן התהוות היולי הוא באופן יש מאין, שלהיותו באין ערוך למקורו אין בין היולי למקורו שום [[ממוצע]]{{הערה|ספר המאמרים תרס"ב עמוד שנז.}}

<!-- ;המשכת הכוחות מכח היולי
*תער"ב חלק ב' עמוד תרנו.
*באברבנאל שהוא בדרך יש מאין ג"כ. -->

;היולי - ראשית ההתהוות - קרוב אל האין

במאמרי החסידות מוסברת עניינו ותוכנו של מצב המציאות בהיותו היולי. היות ובראשית התהוות של כל דבר ממקורו עדיין קרוב הוא למקורו ולכן נרגש בו מקורו וממילא מציאותו בטלה למקורו. (והמשמעות לכך שנרגש בו מקורו הוא שלא נרגשת בהיולי כלל הגדרים הפרטיים שלו, אלא נרגש בה שכל מהותה היא התפשטות העצם ולכן אינה מציאות){{הערה|1=[[הרש"ב]] ספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15725&st=&pgnum=41&hilite= הגהות לדיבור המתחיל פתח אליהו תרנ"ח עמוד לו], פדה בשלום (עמוד קנא בחדש) צאינה וראינה (עמוד ריג בחדש) רנ"ט. ועוד.}}{{הערה|1=באריכות ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19802&hilite=86f92af8-6ee9-4b92-b28c-e57401e40609&st=אפשרי+המציאות&pgnum=125 ספר המאמרים תש"ו עמוד 117].}}.

בביאור האמור ישנו חידוש גדול המקבלת התייחסות במאמרים. כל מושג היולי קיים רק בהמשכה והתהוות של מציאות שרחוקה ממציאה בתכלית (כבריאת היש מהבורא) והתהוות מסוג זה היא התהוות יש מאין (כנ"ל) - התהוות שהכח הממציא הוא באין ערוך לנפעל ממנו, ואם כן לכאורה אין ביכולתו של ההיולי להרגיש את המקור שהרי אופן התהוותו אינו המשכה מדרגה לדרגה אלא באופן של אין ערוך...
{{להשלים|סיבה=תיאור החידוש שבו שהוא יש מאין ובטל}}
סוג מציאות זו - מחד התחלת ושורש למציאות עצמאית ומאידך היא מאוחדת ונרגשת בה מקורה עד שאינה מציאות ממשית - מוגדרת במאמרי החסידות כ[[מציאות נעלמת]] ובסוג העלם של [[העלם שאינו במציאות]]. להסברת מושג זה משתמשת תורת החסידות במשלים. המובא על זה הוא מ"[[אש הכלול בצור החלמיש]]"...(ראה רנ"ט ע' קצז ובמ"מ)
* אפילו אוא"ס מושלל מהיולי היות וסו"ס ההיולי הוא שורש לספירות -גדרים ומציאות (כי עמך ס"ו, שבועות רנ"ט, ועוד)

==בנפש האדם==
*כוחות הכלולים בנפש
עצם הנפש מכילה את כל מיני הכוחות שיתכנו באדם, אלו מכונים כוחות הילויים עצמיים.

כוחות אלו אינם מציאות כלל כשהם כלולים בנפש.
אילו היו הכוחות הכלולים בנפש מציאות היו כל הכוחות באים בהתגלות.
והיות ועצם הנפש היא מושלמת ויש בה את כל סוגי הכוחות והמידות היו כולם באים בגילוי,
היפך המציאות שישנם כוחות שלא באים לידי גילוי כלל{{הערה|המשך תרס"ו עמוד רמא (במהדורה ישנה סוף עמוד רפ).}}.

<!-- התכללות הכוחות בנפש - היולי - צאינה ראינה רנ"ט ע' קצז (חדש)
עצם הנפש נעלה מהיולי (שעצם הנפש נעלה מן הכוחות הכלולים בו).
*כח השכל -->

==לקריאה נוספת==
*עטר"ת שבועות המאמר הג' (ושם במאמר כמדומה לחג הפסח)
*שערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות פרק פ"ט
*מורה נבוכים פרק כ"ו
*עץ חיים שער מא פרק ג', שער קיצור אבי"ע פרק י

==ראו גם==
*[[ד' יסודות]]
*[[בריאה יצירה עשיה]]
{{הערות שוליים}}