עריכת הדף "ים"

'''יָם ''' הוא [[מקום (גדר המקום)|מקום]] מצבור גדול של מים{{הערה|ראה שיחת לך תנש"א, התוועדויות ע' 263-264.}}. במקורות היהדות, המילה ים מתייחסת גם למה שמכונה בעברית המודרנית אוקיינוסים, וגם לימות קטנות כמו ים כינרת.

== היסטוריה ==
ב[[יום שני|יום השני]] של [[בריאת העולם]] [[הקדוש ברוך הוא|הקב"ה]] אמר שכל ה[[מים]] "יקוו" - יתאספו למקום אחד, ושיכלו לראות את היבשה, וכך היה.
{{ציטוט|תוכן=וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא [[ים|יַמִּים]]|מקור=[[בראשית]] א, י}}

== גדרו ==
הים נקרא בהלכה{{הערה|יבמות קכא, א. רמב"ם הל' גירושין פי"ג הט"ז וה"כ.}} "מים שאין להם סוף", ובחסידות הוא נשתמש לפעמים כמשל על בלי גבול. ועם זאת מביאים על זה שאין זה בלי גבול אמיתי{{הערה|שם=אור|למשל אור התורה במדבר כרך ג, הנה הטעם שאצילות דוקא נק' אדם, ע' תתקפד.}}, כמו שמובא בגמרא{{הערה|מסופר שם על רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, הוריות י, א.}} שיכולין לשאר כמה טיפות יש בים.

מי הים הם מים מלוחים, ואינם ראויין לשתיה, אך לאחרי שהמים עוברים בגידי הארץ - במעיינות, נהיים מים ראויין לשתיה{{הערה|תורת מנחם חלק כח (תש"כ) חלק שני, ע' 173. וש"נ. ומבואר שם הענין בעבודת האדם שם.}}.

== בחסידות ==
{{הפניה לערך מורחב|עלמא דאתכסיא}}
הים בחסידות הוא משל ל[[עלמא דאתכסיא]], שזה מורה על הנבראים שמרגישים את מקורם, שזה מאלקות, ולא מרגישים את עמצמם כדבר נפרד. כמו שהנבראים בים ([[דג|דגים]]) הם לא יכולים לחיות לבד, הם צריכים להיות כל הזמן במים, וברגע שפורשים מהמים מיד הם מתים.

== ראו גם ==
*[[עלמא דאתגלייא]]
*[[קריעת ים סוף]]
*[[מעין|מעין - ספירת החכמה]] 
*[[נהר|נהר - ספירת הבינה]]

== לקריאה נוספת ==
* [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58828&pgnum=220 ספר הליקוטים להצ"צ ערך ים] {{הב}} {{הערה|בספר המצולם בהיברו בוקס חסר מעמוד תשכא עד עמוד תשנז.}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:טבע הבריאה]]
[[קטגוריה:מים]]
[[en:Sea]]