עריכת הדף "ידיעת השם"

'''ידיעת השם''' היא הידיעה אודות מציאותו של [[ה']], ידיעה שהיא הבסיס ל[[יהדות]] - ל[[עיקרי האמונה|יסודות האמונה]] ול[[תורה]] וה[[מצוות]] - ובלשון הרמב"ם{{הערה|הלכות יסודי התורה פרק א, הלכה א.}}: "יסוד היסודות ועמוד החכמות". לדעת חלק מה[[ראשונים]] זו המצוה הראשונה ב[[מניין המצוות|מניין]] [[מצוות עשה]], ולדעת חלקם זו ידיעה בסיסית כל כך עד שאין למנותה במניין המצוות, מפני שהיא הקדמה הכרחית עוד לפני המצוות.

==עניינה==
ידיעת ה' כוללת כמה ענינים ודרגות{{הערה|הדרן על הרמב"ם תשמ"ו סעיף ד ואילך, ובפרט בסעיף ח.}}:

א. עצם הידיעה אודות מציאותו של ה'.

ב. הידיעה וההתבוננות השכלית במציאותו של ה', ובשלימותו - כלומר, שממנו נמצאו כל הנמצאים, וכולם תלויים בו, והוא אינו תלוי בהם.

ג. הידיעה וההכרה בהיותו של הקב"ה למעלה מהשכל, ולכן גדרי השכל אינם מחייבים אותו.

השלב הראשון בידיעת ה' - הידיעה בעצם מציאותו - הוא הקדמה הכרחית שבלעדיה לא ייתכנו התורה והמצוות, שהרי התנאי למצוות הוא שישנו מי שמצווה. מסיבה זו, בפנימיות ישנה מעלה לידיעת ה' זו על השלבים הנעלים יותר בידיעת ה' - שהרי היא הסיבה והמקור להן. ידיעת ה' בשלבים הבאים קשורה להתבוננותו של האדם, ואילו ידיעת עצם מציאותו של ה' בשלב הראשון באה מכך ש[[עצמות|עצמותו]] של ה' היא בגילוי{{הערה|הדרן שם סעיף ה, ובהערה 13.}}.

השלב השני - ההתבוננות השכלית - כולל את כל הפרטים אודות שלימותו של ה': הן אותם המפורטים בדברי הרמב"ם בהלכות הראשונות בספרו: {{ציטוטון|יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו . . ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים - הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכין לו, והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם, לפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם . . המצוי הזה הוא אלוקי העולם אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית}}{{הערה|הדרן על הרמב"ם תשמ"ח סעיף ב, והנערות 20 ו-22 שם, ובשולי הגליון.}}; והן כל עניני [[מעשה מרכבה]] ו[[מעשה בראשית]], המפורטים בכל ארבעת הפרקים הראשונים בספר{{הערה|לקוטי שיחות חלק כו, שיחת יתרו א (ע' 114 ואילך).}}.

השלב השלישי - ההכרה באלוקות שלמעלה מהשכל - הוא המפורט בדברי הרמב"ם{{הערה|שם, הלכה ב.}}: {{ציטוטון|ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי - אין דבר אחר יכול להמצאות}}. בדברים אלו נרמזת ידיעה בקב"ה כפי שהוא למעלה מגדר "מצוי", כלומר, כזה ששייך להמציא עוד נמצאים ולהוות עולם. ידיעה זו היא נעלית יותר מהידיעה בה' כ"מצוי" ומהווה העולם, כנרמז בלשון הרמב"ם "ואם '''יעלה''' על הדעת". ומצד דרגה זו שבה "אינו מצוי", אין מקום למציאות העולם - "אין דבר אחר יכול להמצאות"{{הערה|הדרן על הרמב"ם תשל"ה סעיף ח-ט (לקוטי שיחות חלק מ' ע' 38-9). הדרן על הרמב"ם תשמ"ו סעיף ז, ובהערה 22.}}. בלשון החסידות, זו הידיעה ב[[סובב כל עלמין]] (בשונה מהידיעה וההתבוננות השכלית, התופסת רק ב[[ממלא כל עלמין]]){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/24/46b.htm דרך מצותיך מצות האמנת אלקות, סוף פרק ב]. ראה בהדרן תשמ"ו הנ"ל בהערה 23 המקשר בין דברי הצמח צדק והרמב"ם. וראה גם הדרן תשל"ה הנ"ל הערה 109.}}.

ידיעת ה' כיום - גם הידיעה המוכרחת על פי שכל שהיא מוחשית כמו ראיה (ועליה נאמר "מבשרי אחזה אלוקה" - כשם שהרואה את הבשר משוכנע בקיומה של הנפש המחיה אותו בוודאות כמו ראיה, כך ראיית העולמות משכנעת בקיומו של ה' בוודאות כמו ראיה) - היא רק [[ידיעת המציאות]]. רק לעתיד נוכל להגיע ל[[ידיעת המהות]] כ[[ראיה]] ממש.

===האם נמנית במניין המצוות===
בעל הלכות גדולות לא מנה את מצות ידיעת ה' במניין המצוות. [[הרמב"ן]] הסביר את דעתו{{הערה|השגותיו לספר המצוות, מצות עשה א.}}, שכיון שהאמונה היא בסיס הכרחי שבלעדיו לא ייתכן קיום המצוות, לכן לא שייך למנותה במניין המצוות. [[הצמח צדק]] הוסיף להעמיק בזה, שכיון שהידיעה בעצם מציאות ה' מוחשית וברורה כל כך, שאין סיבה שלא להאמין בה, ולכן אין טעם לצוות עליה. אמנם, לדעתו הוא מתייחס אך ורק לשלב הראשון בידיעה - עצם מציאות ה'.

[[הרמב"ם]] ו[[ספר החינוך]] מנו את מצות ידיעת ה' במניין המצוות. לשיטתם, מדובר לא רק על עצם האמונה, אלא על הידיעה וההתבוננות בשלימותו של ה' - השלב השני. כמו כן, כלולה במצוה זו גם האמונה שלמעלה מהשכל - השלב השלישי{{הערה|ראה להלן בפיסקה [[#ידיעה או אמונה|ידיעה או אמונה]].}}. שני ענינים אלו נמנים כמצוה אחת.

שיטה נוספת היא שיטת רבינו יונה{{הערה|שערי תשובה שער שלישי, יז.}}, שמנה כשתי מצוות את הידיעה ואת האמונה - השלב השני והשלב השלישי{{הערה|דרך מצותיך שם.}}.

==ידיעה או אמונה==
בספרו [[משנה תורה לרמב"ם|משנה תורה]] כתב הרמב"ם אודות מצות ידיעת השם: "יסוד היסודות וכמוד החכמות '''לידע''' שיש שם מצוי ראשון". וב[[ספר המצוות]]{{הערה|מצוות עשה א, בתרגום אבן תיבון.}} כתב: "הצווי אשר צונו . . '''שנאמין''' שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים". ודנו גדולי ישראל בשאלה על מה הצטווינו - על ה[[אמונה]] שלמעלה מהשכל, או הידיעה וההבנה בשכל.

יש שכתבו שעיקר הציווי הוא על האמונה שבאה בקבלה ולא על ידי חקירה שכלית{{הערה|ראה שו"ת הריב"ש סימן מה. מעיין גנים על דרוש אור החיים פרק חמישי.}}.

אבל רבים מגדולי ישראל כתבו שעיקר הציווי הוא על הידיעה וההבנה בשכל, ועל כן דייק הרמב"ם בלשונו "לידע"{{הערה|ראש אמנה פרק יז. מצודת דוד לרדב"ז מצוה א. אור נערב חלק ב פרק א. מעשה רקח על הרמב"ם שם.}}. והדבר מוכרח גם מעצם העובדה שידיעת השם נמנית במניין המצוות{{הערה|ראה לעיל בפיסקה [[#האם נמנית במניין המצוות|האם נמנית במניין המצוות]].}} - והרי את עצם האמונה לא שייך למנות במניין המצוות, שהיא הקדמה הכרחית שבלעדיה לא שייכות המצוות, וכמו כן לא שייך לצוות על אמונה, שאינה תלויה ברצון האדם. ואם כן, הציווי הוא על הידיעה{{הערה|הדרן על הרמב"ם תשמ"ח ס"ב, על פי ראש אמנה פ"ד ופי"ז.}}.

לשיטה זו, מה שכתב הרמב"ם בספר המצוות את הלשון "שנאמין" - ביאר [[הרבי]], שדבריו בספר משנה תורה מדוייקים יותר (כי נכתבו מאוחר יותר, וייתכן שחזר בו; או כי בספר המצוות לא דייק כיון שאינו ספר הלכתי; או שהתרגום מערבית אינו מדוייק); וכמו כן ייתכן שגם בספר המצוות התרגום המדוייק הוא ידיעה ולא אמונה{{הערה|הערת הרבי בקונטרס תורת החסידות פרק יג. לקוטי שיחות חלק יא, ע' 339.}}.

ב[[תורת החסידות]] מבואר שישנו ציווי הן על הידיעה והן על האמונה: את מציאותו של ה' והיותו בורא העולם ומחיה אותו (במונחי הקבלה, אור ה[[ממלא כל עלמין]]), ניתן להבין גם על פי שכל, ועל כך מחוייבים "לידע"; אך את שלימותו של ה' הנעלית מהעולמות (אור ה[[סובב כל עלמין]]), לא ניתן לתפוס בשכל, ולכך זקוקים לאמונה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/24/46b.htm דרך מצותיך מצות האמנת אלקות, סוף פרק ב]. קונטרס תורת החסידות שם.}}. עוד מבואר, שדוקא על ידי הידיעה וההבנה השכלית ככל האפשרי, מקיימים בשלימות את מצוות האמונה: כאשר ישנם ענינים שמובנים בשכל והאדם אינו מתאמץ להבינם אלא מסתפק באמונה, אמונתו אינה טהורה, מפני שמעורבים בה ענינים פשוטים המובנים בשכל; דוקא אחר שמתאמץ להבין, ומאמין רק במה שלא שייך להבין, אז אמונתו שלימה וטהורה{{הערה|קונטרס תורת החסידות שם.}}.

[[הרבי]] מבאר שחלוקים הרמב"ם ו[[הראב"ד]] בענין הידיעה והאמונה: לדעת הראב"ד הם שני ענינים שונים לחלוטין - מה ששייך לשכל, ניתן להבין בשכל, אך את הענינים שלמעלה מהשכל אין לנסות להבין ויש לקבלם באמונה פשוטה. לדעת הרמב"ם, גם את האמונה שלמעלה מהשכל יש לנסות להבין ככל הניתן בידיעה שכלית. שיטת [[אדמו"ר הזקן]] ב[[ספר התניא]] דומה לשיטת הרמב"ם: הספר מיוסד על הידיעה ש"קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", כלומר, שלכל יהודי יש קשר על שכלי לקדוש ברוך הוא מצד [[אהבה טבעית|האהבה הטבעית]], אבל יש להתייגע ב"דרך ארוכה וקצרה", על ידי [[התבוננות]] ועבודה, שגם שכל האדם, מידותיו והנהגתו התמידית תהיה בהתאם לאמונתו{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/34/11/2/index.htm לקוטי שיחות חלק לד, שיחת נצבים ב].}}.

== ידיעת השם לעתיד לבוא ==
{{לשכתב|פסקה=כן}}
בסיום ספרו, מתאר הרמב"ם את תקופת [[ימות המשיח]], כתקופה שבה תהיה ידיעת ה' בשלימותה הגדולה ביותר:

{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=רמב"ם הלכות מלכים ומלחמותיהם ומלך המשיח פרק יב, הלכה ה|תוכן=ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר: כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.}}

בהתאם לכך, בשיחותיו הרבות של הרבי - ובמיוחד ב[[הדרנים על הרמב"ם]] - בהן דן אודות הדרגות השונות בידיעת ה', מבאר גם כיצד מדברי הרמב"ם מובן כיצד יהיו דרגות אלו בשלימות בימות המשיח, ולפי זה מבוארים בפירוט דיוקי לשונות הרמב"ם בתיאור זה.

בהדרן על הרמב"ם [[תשל"ה]], מבאר הרבי אודות השלימות בשתי הדרגות של ידיעת ה' - הידיעה וההתבוננות השכלית בדרגת "מצוי", והידיעה שלמעלה מהשכל בדרגת "אינו מצוי". בהתאם לכך, מבאר שבלשונות הרמב"ם "יודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם"; וכן בפסוק שמביא "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" - נרמז כיצד בימות המשיח תהיה שלימות הידיעה בשתי הדרגות.

בהדרן על הרמב"ם [[תשמ"ו]], מבאר אודות השלימות בשלושת הדרגות של ידיעת ה' - הידיעה בעצם מציאותו הקודמת לכל, ואחר כך שתי הדרגות בידיעה הנ"ל. בהתאם לכך, מבאר שבלשונות הרמב"ם "כפי כח האדם", ו"כמים לים מכסים" נרמז כיצד בימות המשיח תהיה שלימות הידיעה בשתי הדרגות; ואילו הידיעה בעצם מציאותו של ה' הקודמת להן, נרמזת בעצם ביאתו של מלך המשיח, שידעו שהוא [[משיח ודאי|משיח בודאי]].

בנוסף לכך אומר הרבי{{הערה|הדרן על הרמב"ם תשמ"ח.}}, כי [[לעתיד לבוא]], כתוצאה משלימות פעולת התורה והמצוות בעולם, שהתחילה ב[[מתן תורה]], תתגלה לא רק הדרגה של [[הוי' דלתתא]] אלא גם [[הוי' דלעילא]], ובלשון הרמב"ם "שם השם ככתבו" ו"שם השם בכינויו", שההפרש ביניהם הוא ש"ככתבו" מורה על האלוקות שלמעלה מגדרי העולם ועד לעצמותו יתברך, ושם השם "בכינויו" מורה על האלוקות כפי שיורדת להיות בערך לנבראים, אף על פי שגם שם זה מורה על עצמותו יתברך, מכל מקום כיוון שהוא נאמר על ידי הנבראים מורה שיש לו איזה שייכות לעולם, ובלשון של תורת החסידות "הוי מלשון מהווה". ומכיוון שלעתיד לבוא תתגלה דרגת האלוקות שלמעלה מהתלבשות בעולמות, ועד לעצמותו יתברך, לכן מוסיף הרמב"ם את המילים "כמים לים מכסים", שמורה על ביטול במציאות בגלל התגלות העצמות.

הרבי מסביר שידיעת ה' ב[[גאולה]] תהיה באופן שהאדם לא ישאר במציאותו, אלא יורגש אצלו, שכל המציאות היא מציאות האלוקות, ואין שם מציאות חל אלא על מציאות האלוקות. בידיעה זו מציאות האדם תתעלה למציאות האלוקות{{הערה|הדרן על הרמב"ם תשמ"ט - ספר השיחות תשמ"ט ח"א ע' 146 ואילך.}}, ומכיוון שלאדם לא יהיה מציאות לעצמו, תוכל להיות לו ידיעה גם בדרגות שלמעלה ממציאותו, שהדרגות שלמעלה ממנו יוכלו לחדור בידיעתו המבטאת את מציאותו{{הערה|ולא כאמונה שעניינה - ביטול השכל והמציאות.}} שלא תהווה סתירה לדרגות אלו, ולכן בגאולה הידיעה תהיה בדרגות שלמעלה ממציאות האדם והעולם{{הערה|הדרן על הרמב"ם תש"נ - ספר השיחות תש"נ חלק א' ע' 121 ואילך.}}. שלימות זו בידיעת ה' תהיה לא רק בישראל אלא גם בעולם{{הערה|הדרן על הרמב"ם תנש"א.}} שלא רק שמציאותו תהיה מלאה בידיעת ה' שזה השלימות של העולם מצד עצמו, אלא שהוא יהיה בטל בתכלית לאלוקות ולא ישאר במציאותו. אמנם עדיין יהי חילוק בין הידיעה בישראל להידיעה בעולם: בישראל תהיה ידיעת ה' מצד מציאותם ועניינם הם, מה שאין כן ידיעת ה' בעולם שתהיה מצד ביטול הנבראים ולא מציאותם ועניינם{{הערה|הדרן הנ"ל תש"נ.}}. 

ועל פי זה מבאר הרבי, את לשון הרמב"ם{{הערה|הלכות יסודי התורה שם.}}, "לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים בשמים ובארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו", "אם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמצאות": בתחילה כותב הרמב"ם, שהלשון מצוי נופל על דבר גשמי "כל הנמצאים בשמים ובארץ", אבל אלוקות היא באופן ש"אינו מצוי", ובהלכה הבאה מדבר על אופן נעלה יותר "אין דבר אחר יכול להמצאות", שהוא המציאות היחידה ובלעדיו אי אפשר לקרוא לאף מציאות אחרת בשם מציאות. 

====ראה גם====
* [[אחדות ה' ויחוד ה' (ההבדל ביניהן)]]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]