עריכת הדף "יב"ק"

'''יבוק''' הוא נחל איתן באורך כ-105 ק"מ. מקורו במעיין עין ע'אזל{{הערה|בירדן של היום, בצפון מזרח עמאן.}} בגובה 776 מטר. בתחילה הוא נמשך צפונה אך בהמשך פונה למערב.  בתקופות הקדומות שימש נחל זה כגבול בין מואב לעמון.

==בתורה==
כשחזר יעקב מארם נהריים לארץ (אחרי שהיה עשרים שנה בבית לבן הארמי), היה צריך לעבור את היבוק, ושם נלחם בו המלאך (שרו של עשיו הרשע){{הערה|שם=בראשית|בראשית לב כג-כה.}}.

בספר יהושע{{הערה|יב ב'.}} מוזכר היבוק כגבול שבין עמון למואב.

==בקבלה==
שם הנחל כתוב בתורה בכתיב חסר – '''יבק''', בכמה מקומות בזוהר{{הערה|זח"ב קטז סע"א, זח"ג רט"ז ע"ב, תקזו"ח קי רע"א ועוד. ובחסידות לקו"ת ברכה צג ד וש"נ.}} נאמר על זה שיב"ק הם ראשי תיבות {{הדגשה|'''י'''חוד '''ב'''רכה ו'''ק'''דושה}}, והובא ונתבאר בכמה מקומות בספרות הקבלה{{הערה|בפרדס בעה"כ ערך יבק, במאורי אור (אות ב' סעיף ס"ו ובאות יוד סעיף כ"ג), בר"מ: בפרשת משפטים (קט"ז סע"א ובקי"ט א') ופרשת פקודי (דרס"ב א'), בהרמ"ז על הזוהר בפרשת תצא (דרע"ז א') בד"ה ומברך בה, ועוד.}}

==בחסידות==
'''יב"ק''' הוא הפרסה המפרידה בין כתר לחכמה, והוא ה"נהר היוצא מעדן להשקות את הגן"{{הערה|בראשית ב' י'.}}. '''מעבר יבק''' הוא ה"מעבר" והדרך להמשיך ולגלות את הלמעלה מהעולמות בתוך העולמות. היינו,  ע"י '''יחוד ברכה וקדושה''' ממשיכים את גילוי אור האין סוף ב"ה היחיד והמיוחד, בחינת "חד ולא בחושבן"{{הערה|מתוך פתח אליהו, בהקדמה השניה לתיקוני זוהר.}} להיות "ונגלה כבוד ה'"{{הערה|ישעיהו מ' ה'.}}, "עין בעין יראו"{{הערה|ישעיהו נב ח'.}}{{הערה|לקוטי תורה ברכה צ"ג ד', תו"ח וישלח קצ"ו ואילך.}}.

===הרחבה===
על הפסוק "בעבר הנהר ישבו אבותיכם"{{הערה|יהושע כ"ד ב'.}} אומר הזוהר שע"י נהר זה יכולה להיות לנשמות השגה כלשהי באלוקות. והיינו, '''עדן''' עצמו הוא בחינת פנימיות הכתר ממש (חכמה שבכתר) – שהוא למעלה לגמרי מהעולמות ובו אין לנשמות שום השערה והשגה. '''הנהר''' היוצא מעדן הוא שורש ההתחלקות וההתכללות (והוא בחינת בינה שבכתר), ועל ידי "נהר" זה יכול להיות התגלות אלוקות גם ב'''גן''' עדן (בעולם התיקון{{הערה|שכללותו אצילות, אך בפרט הוא כולל את כל סדר השתלשלות אבי"ע}}).

והדרך "לעבור את הנהר" (להמשיך אלוקות בעולמות) רמוזה במעשה יעקב - "ויקח את שתי נשיו כו' ויעבור את מעבר יב"ק"{{הערה|שם=בראשית}}. הפכים קטנים שהעביר יעקב רומזים לקיום המצוות (עניין יחוד הקדושה) ועל ידיהם נמשך עצם האלוקות (הברכה) בעולם הזה.

עולם התיקון נקרא יב"ק (יחוד ברכה וקדושה) כי דוקא בו שייך עניין היחודים שעל ידיהם ממשיכים את הברכה. עיקר בחינת עולם התיקון היא התכללות ריבוי האורות בריבוי כלים. ע"י קיום המצוות (שהן הכלים) מתייחדים האורות עם הכלים ומיחוד זה נולד אור חדש בתוספת מרובה על העיקר. כשאומר ברוך אתה ה' אשר קדשנו וכו' נעשה ונמשך מזה ברכה עליונה העליונה מאור אין סוף בתוספת אור וקדושה מרובה (בדוגמת שאמר לאדם ואשתו פרו ורבו, שזכות השראת השכינה להוליד תולדות רבות היא דווקא ביחוד איש ואשה{{הערה|כי איש הוא משפיע – חסד, ואשה מקבל – גבורה, וחיבורם יחד הוא יחוד חסד וגבורה.}}. ולכן נקרא יעקב בעל עולם התיקון – שאפילו כשהיה עובד ללבן הי' עוסק בלי הרף ביחודים{{הערה|כדוגמת השימוש במקלות הגשמיים אשר פצל כמ"ש בזהר.}} וזהו "ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו", שהתעסק בדברים הגשמיים שמקליפת נוגה להעלותם ולבררם ע" המצוות, להביאם לבחינת יחודא עילאה. וזהו "ויותר יעקב לבדו" - שדוקא כמו שהוא בשרשו בעצמות אא"ס, חלק הוי' ממש שלפני צמצום הראשון אז ביכולתו לברר ולהפוך חשוכא לנהורא לעשות מתוהו תיקון.

===בעבודה===
עניין יב"ק בעבודה הוא על דרך צדיק גמור כאשר מתווספת בו מעלת התשובה, היינו – היחוד של קיום המצווה עם הכוונה והרוחניות שבה. בחינת צדיק גמור היא העבודה דקיום המצוות ובעל תשובה היא העבודה דדביקות רוחנית{{הערה|תשוקה לאלוקות – אבל את מעשה המצווה בפועל הרי לא קיים.}}. כשקיום המצוות נעשה מתוך תנועה של תשובה עילאה (תשוקה עצומה לידבק באלוקות) - אז לא זו בלבד שהחושך מתבטל אלא עוד זאת שהופך לאור (וראיה מן הגרים, אף על פי שמכירים באלוקות, ונדבקים בתשובה אמיתית במסירות נפש - אם אינם מקבלים תורה ומצוות בפועל אינן נכנסים '''כלל''' תחת כנפי השכינה).

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה: תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]]