עריכת הדף "חלומות יוסף"

'''חלומות יוסף''' הם שני [[חלום|חלומות]] שחלם [[יוסף הצדיק|יוסף]] בגיל 17 בהיותו בבית [[יעקב אבינו|אביו]] בארץ כנען.

==החלומות==
החלום הראשון - יוסף ואחד עשר אחיו אוגדים עומרים (אלומות) בשדה, לפתע נעמדת אלומתו של יוסף ושאר האלומות פונות אליה ומשתחוות לה{{הערה|1=[[חומש בראשית|בראשית]], ל"ז, ו'-ז'}}.

החלום השני - ה[[שמש]] וה[[ירח]] ואחד עשר [[כוכבים]] משתחווים ליוסף{{הערה|1=[[חומש בראשית|בראשית]], ל"ז, ו'-ז'}}.

חלומות אלו גרמו להגברת שנאתם של אחי יוסף כלפיו ולרצונם להורגו. בעקבות ההחלטה שלא להורגו אלא למוכרו לעבד, התגלגל יוסף ל[[מצרים]] מה שגרם להתגשמות החלומות בהתמנותו למשנה למלך וכמו כן ל[[יציאת מצרים#השיעבוד|גלות מצרים]].

==בחסידות==
[[הרבי]] מבאר שמזה שיוסף חלם גם על דברים שקשורים ל"מוצב ארצה" (בחלום הראשון על אלומות) וגם על ענינים של "וראשו מגיע השמימה" (בחלום השני, על הכוכבים והמאורות) כך צריך יהודי להיות בעבודה החל מהעניינים הארציים עד לעניינים הרוחניים.

וביאור בפרטיות יותר: "מאלמים אלומים": השבלים שמהם קושרים את האלומים, כל אחת מהם גדלה במקום (וגומא) בפני עצמו, והם נפרדים זה מזה. ועבודת האדם היא – ללקט ולאחד אותם "אלומים". והיכן נעשית העבודה – "בתוך השדה".

וההוראה מזה: נשמתו של יהודי יורדת למטה ב"שדה", עולם הזה, שהוא מקום של פירוד, קליפות וסטרא אחרא, ומתלבשת בגוף ונפש הבהמית, שהם יש ומציאות בפני עצמו, והעבודה ב"שדה" היא – לבטל את הישות והפירוד שבאים מצד הגוף ונפש הבהמית, וללקט ולאחד את כל כחותיו לעבודת ה' – "מאלמים אלומים".
ולאחרי העבודה ד"מאלמים אלומים בתוך השדה", צריכה עוד להיות העבודה ד"ותשתחוין לאלומתי" – השתחוי' וביטול ל"אלומה" של יוסף הצדיק:

כל בנ"י הם "קומה אחת שלימה". וכשם שבקומת גוף האדם צריכים כל האברים להיות בטלים אל ה"תלת שליטין" (מוחא, ליבא וכבדא – ג' האברים העיקריים, מוח לב וכבד, שהם שולטים על כל הגוף), ובעיקר צריך להיות ביטול כל האברים אל הראש, שדוקא אז הרי זה גוף בריא – כן הוא גם ב"קומה שלימה" של כלל ישראל.

לא די בעבודה ד"מאלמים אלומים", שמבטל את הכחות של הגוף ונפש הבהמית ומאחד אותם לעבוד את ה'; לאחרי שנעשה "אלומה" (ציור של עבודה) – עלי' עוד להתבטל ל"אלומה" של יוסף הצדיק, הרבי, [[נשיא הדור]], שהוא ראש קומת ישראל, שנותן הוראות ומנהיג את כל בנ"י, כשם שהראש מנהיג את כל אברי הגוף.
בפנימיות הענין, הנה גם קודם העבודה ד"מאלמים אלומים" ישנו "ותשתחוין לאלומתי", הביטול לצדיק הדור; כי, הא גופא שיהודי יכול לעבוד עבודתו "בתוך השדה", הרי זה ע"י הביטול הפנימי שיש לנשמה אל יוסף הצדיק. אבל בסדר העבודה של יהודי מלמטה למעלה, צריכה לבוא תחילה המדריגה התחתונה ד"מאלמים אלומים", ולאחרי כן לבטל את ה"אלומה", גם את ציור הקדושה, אל הנשיא – "ותשתחוין לאלומתי".

זהו העבודה של "בתוך השדה", אבל כדילצאת לגמרי מההגבלות של הגוף ונפש הבהמית, שזהו אמיתית הענין התשובה, שנשמתו של יהודי תשוב להקב"ה ותהי' באותה דרגא כפי שהיתה קודם ירידתה בהגוף, שבשביל זה היתה כללות ירידת הנשמה למטה.

וזהו תוכן החלום השני, שבו מדובר רק אודות עניני שמים. – הוא כבר יצא מן ה"שדה", כי כבר השלים את כל העבודה בענינים ארציים. ולכן לא נזכרה בחלום השני העבודה ד"מאלמים", קיבוץ דברים נפרדים, כיון שעבודה זו נשלמה כבר. עבודתו עתה היא רק בעניני שמים, ענינים רוחניים – "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה".

אבל העבודה של ביטול הציור פנימי לנשיא הדור, חוזרת ונשנית גם בחלום השני – "ואחד עשר כוכבים (גם בהציור דכוכבים) משתחוים לי":

אין לחשוב, שהביטול פנימי אל יוסף נדרש רק כאשר עוסקים בעבודה "בתוך השדה", שכיון שזהו מקום של פירוד, יש צורך להזהר ולהבטיח שלא תהי' יניקה לקליפה, אבל כאשר עוסקים רק בעניני שמים, אין הכרח בביטול זה.

על כך באה ההוראה מהחלום השני: "ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" – שההשתחוואה והביטול ליוסף הצדיק מוכרחת אפילו כאשר אוחזים בעבודה היותר נעלית ד"ראשו מגיע השמימה"{{הערה|1=[[תורת מנחם]] חלק כ"ז, ש"פ וישב, א' דחנוכה, מבה"ח טבת, ה'תש"כ עמ' 248 ואילך}}.

{{הערות שוליים}}