עריכת הדף "חיים אורי עטנר"

הרב '''חיים אורי עטנר''' היה [[חסיד]] [[בעלז]] גאון ופיקח, שימש ב[[רב]]נות במספר מקומות בעולם. לאחר שהכיר את [[הרבי]] העריכו מאוד והיה לחסיד.

==תולדות חיים==

נולד ב[[ט"ו באלול]] שנת [[תרס"ו]] בעיר [[ליז'נסק]] שב[[פולין]] לרבי שלום הלוי עטנר, שהיה תלמיד חכם גדול ו[[שוחט ובודק]] בעיר אוסטרובצא ומצאצאי [[הטורי זהב]] ו[[רש"י]]. בצעירותו למד אצל ר' שמואל שיינפלד, אב בית דין נייביץ בגליציה, ואף קיבל ממנו הסכמה ל[[רבנות]] והסכמה לחידושי התורה שלו.

בשנת [[תרפ"ו]] הוסמך גם על ידי הגאון מאוסטובצא שכתב עליו {{ציטוטון|מצאתיו קנקן חדש מלא ישן, בקי בשיטות ה[[ש"ס]] ופוסקים ומפלפל בשכל הישר וסברה

ישרה.. שואל כענין ומשיב כהלכה.. ומתנהג בדרך התורה והחסידות מנעוריו.. וראוי הוא להיות מורה הוראה בישראל}}.  

 

הרב עטנר שהיה מחשובי הרבנים של [[חסידות בעלז]], הכיר שניים מאדמו"ריה; רבי יששכר דב ורבי אהרן מבעלז.

כשהיה בלוס אנג'לס נסע פעם עם הרב יששכר דוב וויס, נשיא הקהילה בלוס אנג'לס, לניו יורק אל [[הרבי]]. במהלך שהותו שם הם השתתפו ב[[התוועדות]] של הרבי ונכנסו ל[[יחידות]]. פגישתו עם הרבי הותירה בו רושם חזק ומאז החל להעריץ את הרבי והיה כמעט ל[[חסיד]]ו. בפגישה אחרת שלו עם הרבי הצטרפה אליו רעייתו ועלה הנושא של [[שידוך]] עבור בנם. הרבי אמר להם כי השידוך שלו נמצא בארץ ישראל ועליו לנסוע לשם. הזוג עטנר לא הצליחו לשכנע את בנם לטוס לארץ והרבי אמר להם ש{{ציטוטון|לא תהיה ברירה וארץ ישראל תצטרך לבוא אליו}}. כעבור זמן מועט הכירה הרבנית עטנר בחורה בחנות בלוס אנג'לס שהגיע לביקור קצר מתל אביב והיא מצאה חן בעיניה. כעבור מספר שבועות כבר היה הזוג נשוי.

בהקדמת הרב עטנר לספרו "אורים" כותב על התפתחות כתיבת הספר. בשנת [[תשכ"ג]], בביקורו הראשון אצל הרבי, הוא עודד אותו שידפיס את חידושי התורה שלו. לתומו הוא חשב שהרבי אומר זאת מפאת הנימוס אך לא מתכוון לכך ברצינות. כעבור בשנה בערך הגיע לביקור נוסף ובסופו שאל אותו על הרבי האם התחיל לערוך את חידושי התורה שלו? הוא ענה לרבי שהוא טרוד וכו'. ענה לו הרבי "אם עושים מה שצריך לעשות, [[הקב"ה]] עוזר". מסיים הרב עטנר "אז נוכחתי בטעותי כאשר חשבתי בפעם הראשונה כי הרבי דיבר רק מהשפה ולחוץ".

הרב עטנר ממשיך בהקדמתו לתאר את מלאכת העריכה ועד כמה היא הייתה קשה. חלק מחידושיו כלל לא היו כתובים וגם אותם הכתובים לא היו מסודרים והיה צורך לרענן את הזכרון ולהתחיל לעבוד על הכל מהתחלה. באמצע העבודה הוא חלה בריאותיו, בלב ובקיבה ונאלץ לעבור טיפולים רפואיים מסובכים שעיכבו את עבודתו. לאחר שהחלים נאלץ לטפל בעניינים שהוזנחו בימי מחלתו. בביקורו אצל הרבי נשאל שוב על הדפסת חידושיו וכשענה שטרם עשה זאת רמז לו הרבי על הנאמר על מי שלא מדפיס את חידושי התורה שלו שהוא דומה לנביא ש"כובש נבואתו" ודינו ידוע. באותו רגע החליט להדפיס את חידושיו ויהי מה. הוא החל לכתוב בכל רגע פנוי וכשהיו לו שלושים דפים ערוכים, שלחם לרבי שיחווה דעתו. ב[[יחידות]] הבאה אמר לו שוב הרבי "הלא כבר אמרתי לכם להביאם לדפוס"!