עריכת הדף "זמבין"

בשנת [[תקמ"ג]], קיבל מושל המחוז החלטה לאפשר את התיישבותם של היהודים בעיירה, ותוך שנים ספורות צמחה שוב כלכלת העיירה ומצבה הדמוגרפי השתנה בצורה דרסטית. מאוחר יותר, הפכה זעמבין לתחנת תעבורה מרכזית של משלוחים ודברי דואר, עקב מיקומה בסמיכות לגבול בין [[רוסיה]] ופולין.

הקהילה החסידית בעיר החלה להתפתח בעיקר בתקופת כהונתו של אברהמק'ה זעבינער, בתקופת נשיאותו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] ובתחילת זמן נשיאותו של [[אדמו"ר המהר"ש]]. עם פטירתו של רב העיירה, התמנה חתנו הרב [[מנחם מענדל הילביץ]] למלא את מקומו, אך בעקבות סיבוך משפטי שהעלילו עליו, לאחר שנים ספורות כרב הקהילה התחייב גלות לשלטונות, ואנשי הקהילה חיפשו רב שימלא את מקומו.

[[אדמו"ר המהר"ש]] שהנהיג את הקהילה באופן פרטני, והיה מעורב תחומי החיים הקהילתיים, הורה לקהילה למנות תחתיו את אחיו של הרב [[שמואל דובער מבוריסוב]]{{הערה|ב[[היכל הבעל שם טוב (גליון)|היכל הבעל שם טוב]] גליון י"ג עמוד קט מסופר שהרב הקפיד על כבודו ולא רצה למחול, וכאשר סיפרו זאת לאדמו"ר המהר"ש רמז שלא יוציא את שנתו, וכן היה.}}.

האוירה החסידית בעיירה הייתה לשם דבר, והחיים הקהילתיים בה פרחו ושגשגו. אנשי הקהילה התחלקו לקבוצת ה'[[עבודת התפילה|עובדים]]' וה'[[משכיל (תורת החסידות)|משכילים]]', ולכל אחד מהם היה ניגון מיוחד שיוחס אליו{{הערה|על אף שהניגונים במקורם לא הולחנו על ידי חסידי העיירה, אלא הוענקו במתנה ל[[ר' הלל מפאריטש]] על ידי ר' [[פסח ממלסטובקה]].}}. לניגון של החסידים שעסקו בעיקר ב[[עבודת התפילה]] קראו בשם '[[ז'עבינער הארץ]]' [= הלב מזעמבין], ולניגון של החסידים שעסקו בעיקר בלימוד מעמיק של [[תורת החסידות]] קראו בשם '[[ז'עבינער קאפ]]' [= הראש מזעמבין]. [[ניגונים]] אלו מושרים עד היום בפי החסידים, ויש בהם ניחוח חב"די מובהק.