עריכת הדף "זכיה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתן לבטל את העריכה. נא לבדוק את השוואת הגרסאות שלהלן כדי לוודא שזה אכן מה שאתם רוצים לעשות, ולאחר מכן לפרסם את השינויים למטה כדי לסיים את ביטול העריכה.
| גרסה אחרונה | הטקסט שלך | ||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
חקרו האחרונים מה גדרו, האם מדובר באופן נוסף של שליחות, דהיינו שבאופן כזה שהדבר הוא זכות וטובה לחבירו וברור שהוא רוצה בכך, נחשב רצון זה עצמו כמינוי, דהיינו שאין צורך במינוי מחודש בפועל אלא די ב"אנן סהדי דניחא ליה", וברצונו, ואם כן פרשת זכיה היא סניף לפרשת השליחות, או שמא מדובר בגדר חדש לפיה למרות שבאופן רגיל פעולותיו של אדם מתייחסות רק לעצמו וכן ההיפך - רק מה שהוא עצמו עושה במו ידיו נחשב כמעשה ידיו, הרי שבאופן כזה שהדבר זכות הוא לו מחדשת התורה שניתן לעשות פעולה גם על ידי אחר מבלי שהוא נתן את רשותו. | חקרו האחרונים מה גדרו, האם מדובר באופן נוסף של שליחות, דהיינו שבאופן כזה שהדבר הוא זכות וטובה לחבירו וברור שהוא רוצה בכך, נחשב רצון זה עצמו כמינוי, דהיינו שאין צורך במינוי מחודש בפועל אלא די ב"אנן סהדי דניחא ליה", וברצונו, ואם כן פרשת זכיה היא סניף לפרשת השליחות, או שמא מדובר בגדר חדש לפיה למרות שבאופן רגיל פעולותיו של אדם מתייחסות רק לעצמו וכן ההיפך - רק מה שהוא עצמו עושה במו ידיו נחשב כמעשה ידיו, הרי שבאופן כזה שהדבר זכות הוא לו מחדשת התורה שניתן לעשות פעולה גם על ידי אחר מבלי שהוא נתן את רשותו. | ||
1) נפקא מינה להלכה בין | 1) נפקא מינה להלכה בין שני דרכים אלו: | ||
א) אם נאמר שזכיה היא מפרשת שליחות, אם כן לכאורה אין ניתן לעשות זכיה לקטן, שכן הקטן אינו יכול למנות שליח, ועל כרחך נצטרך לומר אחת מן השנים | |||
– או שקיים פסוק מיוחד המחדש שבאופן שהפעולה נחשבת כ"זכיה" יכול גם קטן למנות שליח, והסברא בזה היא מפני שהחסרון במה שאינו יכול למנות שליח הוא בדעתו וכאן אין צריך גמירות דעת. | |||
- או שדין שליחות הוא רק מדרבנן. | |||
ב) אם נאמר שזכיה אינה מטעם שליחות, ניתן לומר שקיימת גם זכיה בקטן, שהרי בזכיה אין צריך מינוי (שהרי זה החילוק העיקרי שבין שליחות למינוי). | |||
2) נפקא מינה נוספת למעשה: | 2) נפקא מינה נוספת למעשה: | ||
אם נאמר שזכיה היא מטעם שליחות, נמצא כי קיימת אפשרות שגם בלא שום אמירה או ציווי יכול אדם להיות שליח לחבירו, ככל שהדבר משתלם לו. | אם נאמר שזכיה היא מטעם שליחות, נמצא כי קיימת אפשרות שגם בלא שום אמירה או ציווי יכול אדם להיות שליח לחבירו, ככל שהדבר משתלם לו. | ||
| שורה 21: | שורה 24: | ||
נמצא על פי זאת, כי אם אדם משקיע בחברה הפועלת בשבת, וקונה מניות מאותה חברה, למרות שהדבר אסור מטעם "מחזיק ידי עוברי עבירה", הרי שאין האדם עובר על חילול שבת, שכן מכירת חפצים אינה זכות גמור ולכן אינה מועלת מטעם זכיה, ובהעדר אמירה אינה מועלת גם מטעם שליחות. | נמצא על פי זאת, כי אם אדם משקיע בחברה הפועלת בשבת, וקונה מניות מאותה חברה, למרות שהדבר אסור מטעם "מחזיק ידי עוברי עבירה", הרי שאין האדם עובר על חילול שבת, שכן מכירת חפצים אינה זכות גמור ולכן אינה מועלת מטעם זכיה, ובהעדר אמירה אינה מועלת גם מטעם שליחות. | ||
וכל זאת בחברה של יהודים, אבל בחברה שפועליה גוים גם דין "מחזיק ידי עוברי עבירה" ליכא, אלא רק איסור אמירה לעכו"ם שלפי שיטת כמה פוסקים וביניהם השו"ע הרב{{הערה|סי' רמ"ב}} שפוסק כך למעשה - היא דין שליחות לחומרא, כלומר שלמרות שמהתורה אין דין שליחות אצל גוי החמירו חז"ל להתייחס אליו לענין הלכות שבת כאילו יש לו שליחות, ואם כן מכיון שבאופן כזה שאין הוא מורה לגוים לעבוד | וכל זאת בחברה של יהודים, אבל בחברה שפועליה גוים גם דין "מחזיק ידי עוברי עבירה" ליכא, אלא רק איסור אמירה לעכו"ם שלפי שיטת כמה פוסקים וביניהם השו"ע הרב{{הערה|סי' רמ"ב}} שפוסק כך למעשה - היא דין שליחות לחומרא, כלומר שלמרות שמהתורה אין דין שליחות אצל גוי החמירו חז"ל להתייחס אליו לענין הלכות שבת כאילו יש לו שליחות, ואם כן מכיון שבאופן כזה שאין הוא מורה לגוים לעבוד בשבת אלא החברה פועלת על ידי מנהלים גוים שהם המצווים והוא רק הבעלים החוקיים של החברה, מותר. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:הלכה בתורת חב"ד]] | ||