עריכת הדף "ויכוח"

'''ויכוח''' הוא כינוי של פולמוס הנערך בין שני צדדים המחזיקים בעמדות מנוגדות.

לאורך ההיסטוריה היהודית היו פעמים רבות שיהודים אולצו לקיים ויכוחים שונים עם נציגים של דתות אחרות וכיוצא בזה (בעיקר בארצות הנוצרים), כדי להוכיח את אמיתת היהדות, כשהם נמצאים תחת איום שבמידה והם יפסידו בויכוח, יאולצו להתנצר. גדולי ישראל נעמדו אל מול נציגי הכנסיה, ודחו את טענותיהם על הסף.

בשונה מויכוח אמיתי שתכליתו לברר את האמת, ובחסידות מוסבר מדוע דווקא באמצעות הויכוח מתבררת האמת{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/bsht/kst/2/320.htm כתר שם טוב חלק שני אות שכ].}}, הרבי הזהיר מלהיכנס בויכוחים שבדרך כלל הנזק שבהם מרובה על התועלת.

==יחס הרבי לויכוחים==
ההדרכה הכללית של הרבי היא להימנע מויכוחים{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/15/5330.htm אגרות קודש חלק ט"ו אגרת ה'תקל]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/21/8118.htm אגרות קודש חלק כ"א אגרת ח'קיח].}} היות ובדיבור באופן של קירוב יכול להשפיע בצורה טובה ועמוקה יותר{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/20/7645.htm אגרות קודש חלק כ' אגרת ז'תרמה]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5725-3/136/233.htm שיחת פרשת תזריע תשכ"ה].}}, ובנוסף לכך, פעמים רבות לא רק שהויכוח לא מועיל, אלא שהוא עלול להזיק כיון שמעורר בצד השני את [[מידת הנצח]] ולהתבצר יותר בעמדתו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/20/7632a.htm אגרות קודש חלק כ' אגרת ז'תרלב*].}}{{הערה|שם=זתקפז|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/20/7587.htm אגרות קודש חלק כ' אגרת ז'תקפז].}}.

עם זאת, יש להיזהר שההשתמטות מויכוח לא תיצור רושם כביכול חוששים ממנו מפני שחוששים להפסיד בויכוח, ובכל מקרה, גם במקרה שיש הכרח להגיע למצב של ויכוח - יש לצמצם זאת למינימום ההכרחי{{הערה|שם=זתקפז}}, ולדעת כי מויכוח אמיתי שתכליתו לברר את האמת ולא לשם נצחנות בלבד, לא עלולה לצאת שום תקלה והיזק לתורת משה רבינו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/25/9524.htm אגרות קודש חלק כ"ה אגרת ט'תקכד].}}.

גם כאשר כן מקיימים ויכוח, בכל ויכוח יש להתחיל מהנחות מסוימות שהן משותפות לשני הצדדים, שאז יש תכלית לויכוח, מכיון שבויכוח שאין הנחות משותפות לשני הצדדים, כל אחד מתבצר בעמדותיו ואין לו שום אפשרות לשכנע את הצד השני והויכוח לבטלה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/15/5362.htm אגרות קודש חלק ט"ו אגרת ה'שסב].}}.

=== ויכוחים עם נוצרים ===
בהזדמנויות רבות שלל [[הרבי]] ויכוחים חסרי תועלת בנושא הנצרות{{הערה|1=ראה למשל [http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/6/1653.htm אגרות קודש חלק ו', אגרת א'תרנג]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/27/10472.htm מכתב י"ד אלול תשל"ב]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/39/9/14/293.htm לקוטי שיחות חלק ל"ט, ע' 293]. ועוד.}}, ובמיוחד כאשר הדבר נעשה בגישה מתרפסת{{הערה|ראה למשל שיחת פורים תשכ"ז.}}. הרבי הזהיר שמויכוחים אלו עלולים להגיע לעבירה על איסורי התורה של "ולא תתורו אחרי לבבכם", ו"אל תפנו אל האלילים"{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ט שם.}}.

עם זאת, כאשר יהודי כתב לרבי אודות שאלות שנשאל במהלך ויכוח עם יהודים שהושפעו מהנוצרים - בנוסף למענה שאין להכנס עימם בויכוח ללא תועלת, הצביע הרבי על כמה נקודות מופרכות בגישה הנוצרית, שמהן מובן מדוע הנטייה לגישה זו אינה הגיונית{{הערה|1=[http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2018/3/3/373238552786.html להתרחק מוויכוחים בענייני דת], בתוך [[שבועון בית משיח]] גליון 1108.}}.

===ויכוחים עם קונסרביטיבים===
בתחילת שליחותו של הרב [[אליעזר שם טוב]] הוצע לו לקיים ויכוח פומבי עם הרב הקונסרבטיבי שהיה צעיר ובלתי מנוסה, והוא חשב שאף שבדרך כלל הרבי מצדד שלא להיכנס בויכוחים, מקרה זה הוא יוצא מן הכלל כאשר ההצלחה בויכוח מובטחת, והחשיפה הגבוהה ליהדות בטהרתה גוברת על החשש מנזק שיבוא בעקבות הויכוח.

הוא שאל על כך את הרבי באמצעות הרב [[חיים מרדכי אייזיק חודוקוב]], והמענה שהוא קיבל שעליו להימנע מכך, מ-2 טעמים:

א) כאשר מתיישבים עם אדם סביב השולחן, עצם הישיבה מעניקה לו לגיטימציה כ'בר פלוגתא' שווה ערך שדעתו נחשבת כדבר שיש 'להתמודד' עמה ולהתווכח עמה.

ב) אף שבדרך כלל כאשר שני צדדים מתווכחים, הצד שסברותיו עמוקות ומורכבות יותר הוא הצודק, אלא שהמאזינים לויכוח על פי רוב על מספיק מורגלים ומנוסים בהבנת דקויות עדינות, ומחפשים בעיקר את הלהט הייצרי שבוויכוח ולא את התוכן{{הערה|כפר חב"ד 1986, עמוד 40.}}.

==אצל רבותינו נשיאינו==
{{ערך מורחב|ערך=[[כת הפרנקיסטים#הויכוח בלבוב|ויכוח לבוב]]}}
לאחר ש[[כת הפרנקיסטים]] נכשלה ונכנעה תחת הכנסיה, ב[[כ"ו תמוז]] [[תקי"ט]] התקיים ויכוח פומבי בראשו עמדו [[הבעל שם טוב]] תלמידיו וחסידיו, ובראשם הרב [[חיים הכהן רפפורט]]{{הערה|שאחד מראש הכת אלישע שור האשימו: "חיים, הנה לך דם תחת דם, אתה התרת את דמנו, ואנחנו מאשימים אתכם בעלילות דם".}}, ועל פי דברי המכתבים ב[[גניזה החרסונית]], הבעל שם טוב בעצמו נכח בויכוח (וכך גם סבר רבי יעקב עמדין, בחיבור "מעשה נורא בפאדאליע"), אולם מרשימת הרבי הריי"צ משתמע שלא נכח שם בעצמו.

{{ערך מורחב|ערך=[[שקלוב#ויכוח שקלוב|ויכוח שקלוב]]}}
בין המקומות בהם ביקר אדמו"ר הזקן כדי להפיץ את תורת החסידות, היתה גם העיירה [[שקלוב]], בה ביקר מספר פעמים.

בפעם הראשונה הסכימו המתנגדים לעמוד לוויכוח ולקבל את שיטת החסידות במקרה וינוצחו בוויכוח. כשהוויכוח התחיל והמתנגדים ראו שהולכים להפסיד חטפו את אדמו"ר הזקן וחברו שהיה עמו ונעלו אותם במרתף{{הערה|ממכתב [[אדמו"ר הזקן]] לקהילת [[אנ"ש]] בוילנא}}.

בפעם השניה שהיתה בין השנים [[תקל"ח]]-[[תק"מ]]{{הערה|על פי ספר השיחות [[אדמו"ר הריי"צ]] [[תרצ"ו]] עמוד 84. ואילו באגרות קודש [[אדמו"ר הריי"צ]] חלק יד עמוד קסד מופיע שהיה זה בין השנים [[תקמ"ו]]-[[תקמ"ט]], וייתכן שהיו אלו שני ויכוחים שונים.}} לאחר שניצח אותם בויכוח בלימוד, אמר להם: כאשר יודעים את הדברים שבתורה כמו שהם למעלה בעולמות העליונים, ממילא יודעים את פירוש הדברים גם למטה כמו שהם בעולם הזה. בעקבות ויכוח זה התקרבו כעשרה אברכים מוכשרים ל[[תורת החסידות]] והפכו לחסידי חב"ד (ביניהם ר' [[פנחס רייזס]], בנו של רב העיר), דבר שהעלה את חמת זעמם של המתנגדים, ובעקבות ויכוח זה נערך ויכוח מינסק.

{{ערך מורחב|ערך=[[ויכוח מינסק (תקמ"ג)]]}}
הויכוח הגדול במינסק, היה הויכוח המרכזי שערך [[אדמו"ר הזקן]] בשנת [[תקמ"ג]] ב[[עיירה]] [[מינסק]], מול גדולי ה[[מתנגדים]] ל[[תורת החסידות]] בתור נציגם של תלמידי [[המגיד ממעזריטש]]. בויכוח זה ניצח אדמו"ר הזקן את המתנגדים והשיב להם תשובות מוחצות לכל מה ששאלו אותו.

בעקבות ויכוח זה התקרבו מאות אברכים לתורת החסידות, ופחתה ההתנגדות האמיתית מצד גדולי התורה מעדת המתנגדים שנוכחו לדעת שמנהיג תנועת החסידות הוא גאון עצום ולמדן, וכי כל דרכיו מיוסדים על אמונת ה' מבלי כל סטיה מדרכי היהדות המסורתית.

{{ערך מורחב|ערך=[[אגרת הויכוח והשלום]]}}
'''אגרת ויכוח והשלום''' הוא קונטרס העוסק במענה על טענות ה[[מתנגדים]] על תנועת ה[[חסידות]], ובקריאה ל[[שלום]] בין שני המחנות. האיגרת פורסמה על ידי ר' ברוך בלוי יפית מ[[פטרבורג]], וכללה תמצית מדבריו של "רב גאון" בנושא. לפי מספר עדויות, האגרת נכתבה על ידי [[אדמו"ר הצמח צדק]]{{הערה|הקדמת האגרת בהוצאה השניה בשנת תרפ"ז בירושלים. [[שמועות וסיפורים]], עמ' ע"ב, [[כפר חב"ד]] [[תשכ"ד]].}}. [[יהושע מונדשיין]] טען שסגנון האיגרת, אינו תואם לסגנונו של הצמח צדק, והיא אינה שלו{{הערה|[[כרם חב"ד]], גיליון ב', עמ' 4.}}.

במהלך נסיעתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] בביקור בציוני [[רבותינו נשיאנו]] נפגש עם הרב [[שלמה אהרנסון]] ב[[א' שבט]] [[תרס"ג]] ב[[ניעז'ין]], במהלך פגישתו החל בין השניים ויכוח אודות הציונות כאשר הרב אהרנסוון מצדיק את הציונות ואדמו"ר הרש"ב מתנגד{{הערה|ראו בהרחבה בערך על הרב [[שלמה אהרנסון]].}}.

==ראו גם==
*[[ויכוחא רבה (ספר)]]
*[[מחלוקת]]

==קישורים חיצוניים==
*שניאור אשכנזי, '''[https://ch10.co.il/news/801575/#.Y_5_PXZBzIX איך להתווכח כמו יהודים?]''' {{וידאו}}
*יואב אקריש, '''[https://col.org.il/news/140747 ויכוחי סרק? לא ממש. יש סיבה שבשבילה חשוב לריב ולהתווכח]''' {{וידאו}}{{COL}}
*יחיאל קוצר, '''[https://col.org.il/news/143447 אמנות הוויכוח: כך תצליחו לעמוד על שלכם בלי להרגיז יותר מידי]''' {{וידאו}}{{COL}}
*'''[https://drive.google.com/file/d/1i_MNhv90bT0HoCTkl4uiYjwnwFAT-B9g/view מעלת הסברה השכלית כשהיא כוללת ניגודים הופכיים]''', הערות וביאורים טורונטו 'ויתן עוז למלכו' י"א ניסן תשפ"ג עמוד 95

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]