עריכת הדף "התוכחות (בפרשת בחוקותי וכי תבא)"

{{עריכה}}
'''התוכחות''' (בפרשת בחוקותי וכי תבא) הם העונשים והקללות לסרים מדרך התורה.

== בפנימיות הענינים ==
בחסידות מוסבר שבעצם הקללות אינם קללות כפשוטו ח"ו, אלא '''אדרבה''' הם ברכות נעלות יותר, רק שברכות אלו נמשכות מחסדים המכוסים שלמעלה מחסדים הגלויים, והכוונה היא שגם החסדים המכוסים יומשכו בטוב הנראה והנגלה.

והטעם שבתורה הא נאמרה באופן בזה מבואר{{הערה|ראה לקו"ת בחוקותי מח, סע"א ואילך. ובכ"מ.}}, שדוקא מצד גודל מעלתן נאמרו באופן שלא תזיק להן [[עין הרע|עינא בישא]] של המקטרגים. וכפי שמצינו בגמרא{{הערה|מועד קטן ט, ב.}} ברכות שנאמרו באופן שהזולת היה יכול לפרשם באופן הפכי, מטעם הנ"ל.

יתירה מכך בחסידות מוסבר, ביאור הפנימי ל"קללות", שבעצם הקללות אינם ח"ו ליהודי, כי אם הכל הולך על ה[[קליפות]], וזהו תוכן ענין הקללות שיהיה איבוד וכליון בחינת הרע, על ידי התגברות הקדושה{{הערה|שם=:0|אור התורה לה[[צמח צדק]] דברים ח"ב ע' תתרצד ואילך. הובא בתו"מ ש"פ תבא תשי"ג ע' 166 ואילך.}}.

== ביאורי הפסוקים ==

=== "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה" ([[כי-תבוא]] כח, מג) ===
"הגר אשר בקרבך היא ה[[שכינה]] . . אשר בלב כל אחד מישראל אשר היא בבחינת [[גלות]] בתוך ה[[גוף]], ונקראת בשם גר שהיא בארץ לא לו שהוא ניצוץ אלקות המחי' את נפשו . . יעלה עליך מעלה מעלה, שיהא בבחי' עילוי רב ועצום . . שאז, ואתה, דהיינו מה שהוא אתה שהוא בחינת ה[[גוף]] וחיצונים, תרד מטה מטה. וכן כל ענין הקללות הם על החיצונים המונעים להעבירם ולהכריתם"{{הערה|שם=:0}}. 

=== "והיו שמיך אשר על ראשך נחושת והארץ אשר תחתיך ברזל" (כי-תבוא כח, ד) ===
"ידוע . . כמו שיש בסטרא דקדושה בחי' [[אור פנימי]] ובחי' [[אור מקיף]], כך יש בה[[סטרא אחרא]] בחינת [[אור פנימי]] ו[[אור מקיף]]. ועל זה אמר דהקללה תתפשט בחיצונים בין בבחי' אור פנימי שלהם המקבל להם השפע, בין בבחי' אור מקיף שלהם המביא להם השפע מסטרא דקדושה כו'. וזהו והיו [[שמים|שמיך]], שהן בחי' אורות מקיפים, אשר על ראשך, להשפיע להם מוחין תמיד – [[נחושת]], כמו הנחושת שהוא חם ויבש, היפך טבע ה[[מים]] שהוא קר ולח, וזה מורה על בחי' העדר השפע מן המשפיע הנקרא שמיך, שזהו היפך [[גשם|מטר השמים]] . . והארץ אשר תחתיך, בחי' אור פנימי, מקבל, לא יוכל לקבל מפני קושי שמתקשה כ[[ברזל]] הקשה וכו'"{{הערה|שם=:0}}. 

=== "אשה תארש ואיש אחר ישכבנה בית תבנה ולא תשב בו גו'" (כי-תבוא כח, ל) ===
"יש בחי' [[אירוסין]] ו[[נישואין]] בקליפה . . כאשר נתפסה איזה ניצוץ אלקי בידי החיצונים . . בתחלה מארסין אותה בבחי' המקיפים לבלבלה ב[[מחשבות זרות]], ואח"כ מתייחדים אותה בבחי' נישואין ממש לגמור ה[[עבירה]] בפועל ממש . . וזהו שקלל לרע דנוגה, שגם אם יארס ניצוץ מניצוצים הטובים בבחי' המקיפים . . לא יבוא עמה לידי היחוד בהמשכת אור פנימי הנקרא נישואין . . כי איש אחר ישגלנה, מפני שהכל יצאו ממנו גם אחר שתופס בניצוצים הטובים בבחי' מקיפים, ויצאו ויעלה ויתייחד למעלה ביחו"ע האלקי [שזהו"ע איש אחר, דקאי על "ה' איש מלחמה"] ולא יגיע ממנו שום אור יחיד ברע דנוגה". "ועד"ז יתפרש [[בית מגורים|בית]] תבנה . . בבחי' הבית שוכן המקיף על הבית אחר המשכת אור פנימי, וגם על זה קללו אותם שלא ישב הוא במקיפים דבית אשר תבנה גם לאחר שטרח וגזל אור פנימי כו'"{{הערה|שם=:0}}. 

=== "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה" (כי-תבוא כח, לח) ===
"זרע ר"ב" קאי על ה"ניצוצין העליונים (מ[[רפ"ח ניצוצין]] ד[[עולם התוהו|תהו]]) שנפלו ונזרעו במקום יכולת החיצונים כו'", "אך מעט מהם תאסוף אליך, ולא יגיעו לך רק חלק א' מריבוי, כי הכל יאכלנו הארבה", "ארב"ה ב[[גימטריא]] [[יצחק אבינו|יצחק]], והוא בחי' [[גבורות]] דיצחק העליון (גבורות דקדושה) שמכלה ואוכל כל מה שמתברר מרפ"ח ניצוצין דתהו כו'"{{הערה|שם=:0}}. 

=== עוד ביאור - "הגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה" (כי-תבוא כח, מג) ===
ה[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|רבי]] מסביר את הפסוק באופן נפלא, שה"גר" - הוא ה[[יצר הטוב]], נקרא גר כי בא לאדם בגיל מאוחר יותר (ב[[בר מצוה]]). 

והברכה היא שה[[יצר טוב]] הוא יעלה מעלה מעלה וישלוט על ה[[יצר הרע]]{{הערה|ש"פ נשא תשד"מ, התוועדויות ע' 1846.}}.

=== "ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד" ([[בחוקותי]] כו, כו) ===
[[לחם]] הוא ענין ה[[תורה]] (שנמשלה ללחם. וגם לחם עשוייה מ[[חיטה|חטה]], ו"חטה" היא ב[[גמטריא]] כ"ב - [[אותיות (התורה)|אותיות]] ה[[תורה]]), ותוכנו הרוחני היוא שיש לאפות הלחם (כי עיסה ללא אפיה לא תהיה דם ובשר כבשרו, אינו ראוי לאכילה), כי [[לימוד התורה]] צריכה להיות בחמימות, "בתנור אחד", חדורה באהבת אש לידבק הקב"ה על ידי [[עבודת התפילה]], ב[[התבוננות]] ב[[הוי' אחד]], והלימוד צריכה כמו כן להיות ב[[דיבור]], שאז יש התלהבות הלב ביותר.

וענין "ואפו עשר, נשים", הוא שחמימות ותשוקה בוי' אחד צריכה להיות בכל ה[[עשר הכוחות|עשר כוחות הנפש]], אך יש לזכור שהאהבה ותשוקה לידבק להקב"ה אינה שלו, כי אם קיבל את האמת ממי שהאמת שלו, שזהו ענין של "נשים" (אישה [-[[נוקבא]]], היא בחינת מקבל){{הערה|ליקוטי תורה פ' בחקותי, מח ב. ו[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58846&st=&pgnum=174 ד"ה ת"ר נר חנוכה תרנ"ט].}}.

=== סיום התוכחה - "והשיבך ה' [[מצרים]] ב[[אוניה|אניות]]"  (כי-תבוא כח, סח) ===
הפסוק ''"והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם לאויבך לעבדים ולשפחות ואין קונה" (דברים כ"ח, ס"ח)'' מציין את עונשם של בני ישראל בזמן הגלות, אך מבחינה פנימית, הפירוש טמון במשמעות רוחנית עמוקה. 

על פי הפירוש הפשוט של רש"י, ''"התמכרתם שם לאויבך"'' מתאר את מצב השבי שבו בני ישראל לא רק יהיו עבדים במצרים, אלא במצב כל כך קשה עד שהם ידרשו להיות נמכרים שוב ושוב, ''"לאויבך"'', כלומר המצב יהיה כה גרוע שהם יבקשו את השעבוד. מצב זה מדגיש את התסכול והכאב שבשבי, שבו האומה ישראלית מרגישה חוסר אונים ומבקשת "להימכר" כדי להימלט מכאב ההתמודדות עם העוול.

בהמשך הפסוק מופיעה המילה ''"ואין קונה"'', שיכולה להיתפס כצעד חיובי, שכן בדרך כלל משמעה שאף אחד לא יכחיש את רצון הנפשות וייקח את העבדים. אולם, רש"י מפרש ''"ואין קונה"'' כמצב קשה, בו אין קונה את בני ישראל לא משום חסרון רצון, אלא כי נגזר עליהם ''"הרג וכליון"''.

במילים אלו, רש"י מוסיף שכאשר האדם נמצא במצב של שבי רוחני, הוא למעשה סובל מכליה רוחנית, שהיא אובדן הקשר עם האלוקים, שמוביל לאובדן נשמה.

'''''הירידה לצורך עלייה: הבירור הרוחני'''''

לפי ההבנה הפנימית, הירידה והסבל המובאים בפסוק הם חלק מתהליך רוחני עמוק של בירור הניצוצות הקדושים. ירידה זו, המובילה לשעבוד ולשבי, אינה חסרת תכלית, אלא נועדה להוציא את הניצוצות הקדושים מההסתר. תהליך זה מתאר את מצב הגלות, שבו, על אף הסבל והקושי, יש לגלות את הקדושה גם מתוך החושך וההסתר.

רש"י מדגיש כי העילוי לא מסתכם בהעלאת הניצוצות בלבד, אלא גם בתהליך של תיקון רוחני של האדם עצמו. ההשגחה האלוקית מאפשרת לאדם להגיע למדרגת ''"עבודת בעלי תשובה"'', שהיא עבודה מתוך בחירה אישית ורצון פנימי, בניגוד לעבודת הצדיקים שמהותה היא טבעית וכוללת מתנה מלמעלה.

'''''"והתמכרתם" - עבודה מתוך רצון'''''

המשמעות של המילים ''"והתמכרתם"'' לפי רש"י, היא שבני ישראל לא יעמדו כעבדים מתוך כפייה, אלא מתוך ''[[אתעדל"ת]]'', שבו האדם עצמו מבקש להיות נמכר. בשונה מהעבודה הטבעית של הצדיקים, שבה הקשר עם אלוקים הוא טבעי ובלתי תלוי ברצון האדם, כאן מדובר בתהליך של תשובה והתחזקות פנימית, בו האדם בוחר בחיבורו לאלוקים מתוך עצמו.

'''''"שם לאויבך" - בירור הקליפות'''''

המשמעות של ''"שם לאויבך"'' מתייחסת למקום שבו שוכנות הקליפות, שהם כוחות טומאה שמסתירים את הקדושה. על פי הפירוש הפנימי, הגעת בני ישראל ל"שם", מקום זה, היא לא רק תוצאה של עונש, אלא חלק מתהליך של בירור ו"תיקון" של המהות, שבו יש צורך להתמודד עם הקליפות ולברר את הקדושה מתוך המקום השפל.

'''''"ואין קונה" - התשובה והתחייה'''''

המילים ''"אין קונה"'' ברש"י, מתפרשות כאי-יכולת למצוא מישהו שיקנה את בני ישראל בשוק העבדים, משום שהם עברו תהליך של כליון רוחני. אך בחינה פנימית זו מצביעה על כך שלמעשה ''"אין"'' הוא ה"קונה", כלומר, הקב"ה עצמו, הוא זה שמציל ומעלה את הנשמות מכליון, ומתוך הירידה והסבל תצא גם הגאולה הרוחנית.

'''*הירידה באמצעות ''"אניות"'''''

רש"י מפרש גם את המילה ''"ב[[אוניה|אניות]]"'' (המתייחסת לאוניות שבהן ישעבוד) כהתייחסות לתורה ומצוות שמגינות על האדם. הספינות הן "תרגום" של האניות, כלומר, הירידה הרוחנית מלווה במבנה שמגן ומסייע. הירידה והבירור הם גם בתחום ה"תרגום", שבו יש להופוך את עמי העולם (המדוברים כע' אומות) לקדושה.

'''''"והשיבך ה'" - ירידת החטאים מתוך רצון אלוקי'''''

המשמעות הפנימית של ''"והשיבך ה'"'' היא שהירידה והגלות, על כל סבלותיה, אינן אלא בכדי שהאדם יעבור את תהליך של "והשיבך", שהוא תיקון ותשובה למדרגה גבוהה יותר{{הערה|ראה באריכות לקו"ש חי"ט פ' תבא שיחה ב'.}}.

== תוכחה שבגלוי ותוכחה שבנסתר ==
בפרשיות [[פרשת בחוקותי|בחוקותי]] ו[[פרשת כי תבוא|כי תבא]], התוכחה היא גלויה. אבל ב[[פרשת דברים]] [[משה רבינו]] מוכיח את [[עם ישראל]] ב[[רמז]] ובנסתר{{הערה|ראה לקו"ש ריש חי"ד.}}.

כדי לפעול תיקון בפגם שבכוחות הגלויים של ה[[נשמה]], מספיק תוכחה שבגלוי (ו[[נגלה דאורייתא|נגלה דתורה]]), אך לתקן הפגם שבנסתר, שבכוחות הנעלמים של הנשמה, לזה יש צורך לתוכחה שבנסתר וברמז ([[פנימיות התורה|נסתר דתורה]]){{הערה|ד"ה אלה הדברים תשכ"ה, תו"מ ע' 159 ואילך.}}.

== כשה[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|אבא]] [[קריאה בתורה|קורא]] ==
[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבינו הזקן]] היה בעצמו הקורא בתורה. פעם אחת לא היה ב[[ליאזנא]] שבת [[פרשת כי תבוא|פרשת תבא]], ושמע [[רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי)|אדמו"ר האמצעי]] - והוא עודנו נער קודם ה[[בר מצוה]] - הקריאה מאחר. העגמת נפש מהקללות שבתוכחה הביאתו לכאב [[לב]], עד שב[[יום הכיפורים]] נסתפק רבינו הזקן אם יוכל ל[[תענית|התענות]]. כששאלו את [[רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי)|אדמו"ר האמצעי]] הרי בכל שנה קורים פרשה זו, ענה: כשבאבא קורא ("הערט זיך ניט קיין קללות") לא נשמע קללות{{הערה|[[היום יום]] י"ז אלול.}}.

== לביאורים נוספים ==

* [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&st=&pgnum=622 אור התורה להצמח צדק]{{היברו בוקס}}

== ראו גם ==

* [[תוכחה]]
* [[ביקורת]]
 
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:חומש ויקרא]]
[[קטגוריה:חומש דברים]]