עריכת הדף "הפצת היהדות"

'''הפצת היהדות''' הינו מונח שטבע הרבי, הכולל את שלל הפעולות להפצת היהדות וקירוב יהודים לשמירת תורה ומצוות.

בשונה מעבודת [[הפצת המעיינות|הפצת מעיינות החסידות]] אותה דורש הרבי בעיקר מאלו הנמנים על עדת החסידים וצאצאיהם, את העיסוק בהפצת היהדות דורש הרבי באלפי מכתבים ומאות שיחות מכל יהודי באשר הוא. עבודה זו הוגדרה על ידי הרבי כהצלת נפשות, שאין אף אחד שפטור ממנה.

==רקע היסטורי==
בשנים שאחרי [[השואה]], מאות אלפי יהודים נדדו בכל רחבי העולם, והחלו להתיישב בקהילות חדשות במקומות שונים. מלבד אלפי קהילות שנכחדו ואבדו מהעולם, גם מנהיגי הקהילות שנותרו, החלו להתבסס במקומם החדש תוך גישה בדלנית ומסתגרת, שנועדה לשמור על המצב הקיים ולנסות להגן על בני הקהילה ממפגש ומהיחשפות עם הדעות השונות דוגמת הציונות והדמוקרטיה, שהלכו והתפשטו, וסחפו אחריהם צעירים רבים שנהרו אחרי עקרונות של חופש ושויון.

מצב זה גרם לכך שמליוני יהודים בכל רחבי העולם גדלו לתוך וואקום תרבותי, כאשר מצד אחד אנשי הציונות עוסקים בהפצת שיטתם בקרב הציבור ובני הנוער, ואילו שומרי התורה והמצוות הסתגרו והתבדלו בתוך הקהילות שהחלו להשתקם באותן שנים{{הערה|ראו גם שיחת ג' דחול המועד סוכות תשי"ז: בעוונותינו הרבים היה הסדר עד עתה, שהיראים החרדים ישבו במקום ועסקו בענייניהם, וכאשר הצד שכנגד היה יוצא עם ענין בלתי רצוי, אזי היו מזעיקים "אסיפת חירום", ומתאספים כולם יחד. . ובינתיים - איבדו אנשים, דור, עוד דור ועוד דור, וכמו כן איבדו עניינים, עניין אחד אחרי השני, עד שנעשה מעמד ומצב שישנם עניינים כאלו שבדורות שעברו לא חשב אף אחד שעניינים כאלו יכולים להיות בגבול ישראל.}}{{הערה|ראו גם אגרות קודש חלק יד עמוד ל: "הלוואי מלפני דור היו שמים לב יותר ויותר להצלת בני ישראל מהתבוללות ומריחוק מדרך התורה והמצווה. . ואין להאריך בדבר המצער עד כדי להבהיל, שנראה עדיין אחדים מראשי הישיבות אוחזים בשיטה זו, באומרם: אני את נפשי הצלתי".}}.

הראשון שפעל בכיוון ההפוך היה [[אדמו"ר הריי"צ]] ששלח עשרות חסידים לנדוד ברחבי ארצות הברית ולעסוק בקירוב יהודים לתורה ומצוות, ואף קרא לכל יהודי באשר הוא לעסוק בכך{{הערה|נדפס בלוח היום יום י"ח סיון: "בזמן הזה בעקבתא דמשיחא ממש, החובה על כל אחד מישראל לדרוש בטובת זולתו, בין זקן בין צעיר, לעוררו לתשובה, למען שלא יצא חס ושלום מכלל ישראל".}}.

עם עלותו של הרבי לכס הנשיאות, החל במערכה נרחבת להשפיע על כמה שיותר יהודים שומרי תורה ומצוות שיפסיקו להתבדל ולדאוג רק לחינוך בני קהילותיהם, וינצלו את הכוחות העומדים לרשותם על מנת לעסוק בקירוב והפצת יהדות.

במסגרת זו, קרא הרבי לחסידי חב"ד לצאת ל[[מבצע מצה]] ו[[מבצע ד' מינים]], ועוד, כשבהמשך הצטרפו למבצעי מצוות אלו גם [[עשרת המבצעים]] וה[[בתי חב"ד]] שהיוו את גולת הכותרת בפעילות החב"דית שמחוץ למסגרת הפנים-קהילתית.

==חובת העבודה==
לאורך השנים, ביאר הרבי בעשרות שיחות ומכתבים את ההכרח הגמור שישנו לעסוק בהפצת היהדות, היות והדבר הוא בבחינת [[פיקוח נפש]] ממש, וכך לדוגמה התבטא בשנת תשמ"ח:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=ספר השיחות תשמ"ח חלק ב' עמוד 488|תוכן=מכיון שמדובר אודות מצב של פיקוח נפשות, רחמנא ליצלן - פיקוח נפשות ברוחניות, הקשור גם עם פיקוח נפשות בגשמיות - הרי '''צו השעה''' לפרסם ולהרעיש בכל מקום ומקום '''שחוב גמור על כל אחד ואחד לעסוק בהפצת התורה והיהדות חוצה!'''}}

ובמקום אחר הגדיר הרבי עיסוק זה בביטויים שונים כ"מצוה רבה ועיקרית"{{הערה|אגרות קודש חלק טז עמוד פו.}} ושזוהי "מצווה '''מפורשת''' בתורת משה"{{הערה|מקדש מלך חלק ג' עמוד צא.}} ומי שלא עוסק בכך הרי "זוהי הנהגה של "חסיד '''שוטה'''". . היפך '''הדין''', ובעניין חמור - פיקוח נפש".

כפועל יוצא מהאמור לעיל, פנה הרבי בתביעה נוקבת לכל יהודי באשר הוא שיעסוק גם הוא בהפצת היהדות, היות ואין אף אחד שפטור מעבודה זו, כולל תלמידי הישיבות שתורתם אומנותם{{הערה|אגרות קודש חלק י"ח עמודים סג, רדע. חלק י"ד עמודים ל, קנב, שה. התוועדויות תשד"מ חלק ג' עמוד 2022, תשמ"ה חלק ה' עמוד 2627.}}, וכולל נשים{{הערה|היום יום כ"א שבט, לקוטי שיחות חלק ל"ה עמוד 154, התוועדויות תשמ"ו חלק ד' עמוד 105.}} וזקנים{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל' עמוד 29.}} וילדים קטנים{{הערה|שיחות קודש תשל"ו חלק ב' עמוד 429, לקוטי שיחות חלק יד עמוד 281, חלק כד עמוד 276, ספר השיחות תש"נ חלק ב' עמוד 502.}}, בומיוחד על חסידי חב"ד{{הערה|'מאוצר המלך' חלק א' עמוד 119: אנ"ש כולל נשי אנ"ש - מגוייסים (באם להשתמש בלשונו) על ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר - כלשונו הברור "עמדו הכן כולכם" כולל אפילו הקנעפלאַך - להפצת התורה ומצוות '''ככל ההאפשרי''' הן בחוץ לארץ ועל אחת כמה וכמה בארץ הקודש ומתוך שמחה וטוב לבב - וקיומם בפועל ממש בחיי יום יום '''וכפשוטו ממש'''.}}.

אחד מהענינים אותם הדגיש הרבי פעמים רבות בהקשר זה, היא העובדה שאף שהתורה מגדירה את נח כ"צדיק תמים", הרי מכיון שלא התעסק עם אנשי דורו והתבודד בעבודת השם האישית שלו - נחשב לו הדבר לחטא עד כדי כך שמי המבול נקראים על שמו{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' עמוד 452.}}, וכן זה שהמצוה הראשונה המופיעה בתורה שבכתב היא מצות 'פרו ורבו', שענינה ברוחניות היא לקרב יהודים נוספים לשמירת תורה ומצות, דבר המורה על כך שעבודה זו היא עבודה עיקרית שקודמת לעבודה בענינים אחרים.

==דרכי הפעולה==
באופן כללי, קובע הרבי כי יש לפעול בהפצת היהדות רק על פי הוראותיו של נשיא הדור ובכוחו{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' עמוד 317.}}, וכן יש לייחס את מלוא המשמעות גם לפעולה בודדת{{הערה|תורת מנחם חלק טז עמוד 168. התוועדויות תשמ"ג חלק ג' עמוד 1210.}}, היות ולא ניתן לדעת מה פעולה מעשית בודדת משפיעה על יהודי, כיון שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, וכאשר יהודי מקים מצוה מעשית ומתקשר לקב"ה{{הערה|מצוה מלשון צוותא וחיבור.}}, באופן ממילא גורר הדבר שהיהודי יתקרב יותר לתורה ומצוות{{הערה|כמאמר חז"ל מצוה גוררת מצוה.}}, ובפרט שאפילו פעולה אחת בודדת יכולה להכריע את העולם לגאולה{{הערה|כפסק דין הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג' הלכה ד'): "צריך כל אדם שיראה עצמו. . וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. . עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". וראה אגרות קודש חלק י"ג עמוד רנב.{{ש}}ולהעיר שבנוגע ל[[מבצע תפילין]] התבטא הרבי שעל ידי הנחה בודדת מוציאים יהודי מגדר של 'קרקפתא דלא מנח תפילין', לקוטי שיחות חלק ו' עמוד 272.}}.

על מנת שההשפעה על הזולת תהיה בעלת משמעות עבורו ותפעל בו שינוי אמיתי, דורש הרבי שפעולות הקירוב יעשו באופן כזה שהדבר יגרום לו שמחה ותענוג, ושהוא ירגיש את הטוב טעם והתענוג שיש בשמירת תורה ומצוות{{הערה|התוועדויות תשמ"ח חלק ב' עמוד 270.}}.

===הוראות שונות===
בשיחות ומכתבי הרבי ובמענות השונים שהתפרסמו לאורך השנים, מופיעות אלפי הוראות פרטיות הנוגעות להפצת היהדות באופנים שונים{{הערה|נלקטו בעיקרם בספר 'הפצת היהדות' של הרב [[מנחם ברוד]] ובספר 'שליחות כהלכתה' של הרב [[שלום דובער שוחט]].}}, ולהלן מובאות ההוראות הכלליות של הרבי הנוגעות לכל הפעולות בהפצת היהדות:

הרבי מורה להקדים את הפעולה ב[[הפצת המעיינות|הפצת החסידות]] להפצת היהדות{{הערה|לקוטי שיחות חלק כג עמוד 507. במכתב לסופר והחוקר ד"ר [[יצחק אלפסי]] התבטא הרבי שהפצת המעיינות קודמת להפצת היהדות, היות שהיא בגדר של "מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים", ובפרט שעל פי רוב הפצת המעיינות מביאה בדרך ממילא לשינוי בעולמם של הלומדים אותה גם בעניני שמירת תורה ומצוות.}}, וכן להקדים את הפעילות עם בני הנוער על פני כל פעילות עם קהל יעד אחר{{הערה|ראו לדוגמה אגרות קודש חלק כ' עמוד רצו: "מובן שדין קדימה לעבודה עם הנוער ובתוכו".}}, היות וכל פעולה קטנה איתם יש לה השפעה גדולה הרבה יותר, בדוגמת שתיל רך שנוטעים באדמה, שכל פעולה איתו יש לה השפעה משמעותית על העץ לכשיגדל.

גם בסדר ההשפעה עצמה כאשר פוגשים יהודי, מורה הרבי שיש להקדים ולדבר איתו על משיח{{הערה|התוועדויות תשמ"ה חלק ג' עמוד 1649: "בשעה שהולך לדבר עם הזולת - לכל לראש עליו לצעוק "משיח נאו"!... הנהגה כזו היא היא זו שפועלת ומעוררת אצל הזולת את הפנימיות שבו, שלאמיתו של דבר, גם נפשו צועקת "משיח נאו!"...".}}, ועל עניני מציאות השם{{הערה|התוועדויות תשמ"ה חלק ג' עמוד 1082: "כאשר פוגשים יהודי, הרי בראש ובראשונה צריכים לדבר עמו אודות מציאותו יתברך. . וכל זה - מבלי הבט על מעמדו ומצבו, היינו, שגם אם הוא רחוק מענייני יהדות תורה ומצוותיה".}}.

ככלל, מורה הרבי להימנע מוויכוחים בעת העיסוק בהפצת היהדות, הן מפני שהדבר גוזל זמן חשוב שיכולים לנצל אותו להחדרת תוכן, והן מכיון שהדבר אינו מביא תועלת היות והוא גורם לצד השני להתעורר במידת הנצחנות והדבר גורם לו שלא להבין ולקבל כלל{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו עמוד ד, חלק ט"ז אגרת ו'צ, חלק כ' עמוד קסב, ועוד.}}, וכן להימנע מעשיית פשרות בעניני תורה ומצוות מתוך מטרה לקרב{{הערה|לקוטי שיחות חלק א' עמוד 100. אגרות קודש חלק י"ג עמודים עד, שלא, תנט, תעח, ועוד.}}, אך אפשר להתחיל מהקל אל הכבד ולהתחשב במצב הרוחני של המושפעים{{הערה|התוועדויות תשמ"ח חלק ד' עמוד 66, אגרות קודש חלק יד עמוד ט.}}.

הוראה כללית נוספת של הרבי היא בהעדפת הכמות על האיכות, היות וכמות מביאה במילא לאיכות{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' עמוד 296: "עכשיו הוא זמן שהכמות נוגעת יותר מהאיכות. . ושתיתוסף הכמות, תגדל ממילא גם האיכות".}}.

==הזכות והשכר==
כבר בפי חסידים הראשונים היה מורגל לומר "קרב יהודי והשם יתברך יקרב אותך"{{הערה|היום יום כ"ז חשון.}}, והרבי ביאר על כך שזהו מפני גודל הזכות בהתעסקות עם בנו יחידו של הקב"ה, שהרי כל יהודי אצל הקב"ה הוא כמו בן יחיד{{הערה|אגרות קודש חלק ח' עמוד כג.}}.

במכתבי הרבי חוזר על עצמו פעמים רבות הביטוי שהוספה בהפצת היהדות היא צינור לברכת ה' ומוסיפה לעוסקים בה ברכות בכל המצטרך{{הערה|על יסוד דברי חז"ל במדרש תנחומא בפרשת משפטים: "נפשו של [[עני]] (כולל [[עני]] בדעת) הייתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו - חייך שאני מחזיר לך כולי". ראו לדוגמה: אגרות קודש חלק ד' עמוד ז, חלק ה' עמוד קמו, חלק י"ג עמוד רי ועמוד שו, חלק י"ט עמוד קפח ורסב, חלק כ' עמוד רנז, חלק כב עמוד שנח, לקוטי שיחות חלק כג עמוד 529, ועוד.}}, ואף מביאה את האדם לידי שלימותו הרוחנית{{הערה|לקוטי שיחות חלק א עמוד 260: "על כל יהודי לעסוק ב[[אהבת ישראל]] להשפיע ליהודי שני, ודבר תועלת גם לו עצמו, כמאמר רז"ל על פסוק "רש ואיש תככים נפגשו - מאיר עיני שניהם ה'" כו', "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'", וכדרך שהדבר לגבי רש ועשיר מבחינה גשמית, כך הדבר לגבי רש ועשיר מבחינה רוחנית: על ידי השפעת העשיר לרש, נותן הקב"ה גם לעשיר". וראה גם אגרות קודש חלק י"א עמוד קצג, ועוד.}}, ומוסיפה לו הצלחה בלימוד התורה שלו, ובעניני עבודת השם האישית שלו, מהווה תיקון על חטאות הנעורים{{הערה|אגרות קודש חלק ד עמוד שסד, חלק יג עמוד צב, חלק יד עמוד רלא.}}, ויש בכוחה להציל מדינה של גהינום{{הערה|לקוטי שיחות חלק א' עמוד 262.}}, והלשפיע לטובה על בני משפחתו של המתעסק בכך{{הערה|אגרות קודש חלק יג עמוד עד.}}.

בנוסף, הרבי כותב שהעיסוק בהפצת היהדות היא סגולה לבנים{{הערה|אגרות קודש חלק יד עמוד תיא.}} ולפרנסה{{הערה|מקדש מלך חלק א' עמוד 232. אגרות קודש חלק יג עמוד שפח. ספר השיחות תשמ"ח חלק א' עמוד 100.}}, ולכל המצטרך ליהודי בגשמיות וברוחניות.

==ראו גם==
*[[ופרצת]]
*[[עשרת המבצעים]]
*[[שליחות]]
*[[בתי חב"ד]]
*[[הפצת המעיינות]]

==לקריאה נוספת==
*הרב [[מנחם ברוד]], '''הפצת היהדות'''
*הרב [[שלום דובער שוחט]], '''שליחות כהלכתה'''

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:שליחות]]