עריכת הדף "העלם העצמי"

'''העלם העצמי''' הוא "מציאות" העולם כפי שהוא כלול במקורו ושורשו טרם שנברא.

==מהות עניינו של עצם==
{{הערה|על פי https://www.alysefer.com/hanuka-in-the-rebbe-tora/}}בכל מציאות דבר איננו יכולים להשיג את עצם מהותו אלא רק את האופן בו אותה מהות מתלבשת בציור וגדר הנתפסים בחוש או בשכל. לדוגמא, אנו מבחינים ב"חכמה" כשאנו רואים אדם בעל כשרון המצאה, ב"בינה" אנו מבחינים כשרואים אדם בעל כשרון הסברה מיוחד. אבל את עצם החכמה כפי שהיא מושללת מרעיון מסויים (או את עצם כח הבינה לפני שהוא מתלבש בהסברה מסויימת) אין אנו יכולים לראות, והם נעלמים אפילו מהאדם עצמו. אך למרות שאין ביכולתינו להבחין בעצם מהותו של '''שום''' דבר, ברור לנו '''שלכל''' דבר יש איזשהו מקור נעלם - שהוא הוא מהות הדבר{{הערה|אגרות קודש הרבי הריי"ץ, חלק ט"ו, אגרת ה'תרי"ב}}.

ומכיון שכל כוחות הנפש באים מעצם הנפש, בהכרח לומר שעצם כוחות הגלויים כבר כלול בכוחות המקיפים של הנפש, ועל דרך זה הוא גם באלוקות. היינו, שכל מציאות דבר בעולם יש לה מקור באלוקות, ומקור זה הוא העצם של אותה מציאות (והיא מציאות הדבר כפי שהיא מושללת מכל גדר וציור השייכים לגילוי). לדוגמא, מעצם העובדה שגוף האש הוא חם ומאיר אנו מוכרחים לומר שעצם האש (גלגל האש שתחת גלגל הירח{{הערה|[[רמב"ם]] הלכות יסודי התורה ג' א', ובכמה מקומות במורה נבוכים}}) אינו חם ואינו מאיר.

==העלם העצמי==
כפי שהוא בכל מציאות נברא פרטי, כן הוא גם בכללות העולם. והיינו, במקומות רבים בחסידות נאמר שעניינו הכללי של העולם הוא "העלם" – שהוא מעלים על האלוקות המהווה ומחיה אותו{{הערה|לדוגמא, לקוטי תורה שלח לז, ד.}}. הקב"ה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"{{הערה|נוסח ברכת יוצר לתפלת שחרית}}, ואילו היו האותיות מעשרה מאמרות מסתלקות וחוזרות למקורן ושורשן היה חוזר כל העולם הזה להיות [[אין ואפס]] כמו לפני ששת ימי בראשית ממש{{הערה|תניא, שער היחוד והאמונה פרק א'.}} אך העולם מעלים זאת מאתנו. נמצא, שגדר העולם הוא '''כח של העלם'''.

היינו{{הערה|המשך תרס"ו עמ' תס"ד ועוד.}}, "העלם העצמי" הוא העלם העולם עצמו (כביכול בתוך ה') עוד לפני שנברא. כביכול, העולם כבר נמצא - אלא שנמצא ב"מציאות בלתי נמצאת". מצד אחד אי אפשר "להצביע" על העולם בתוך ה' - שהרי הוא אינו נמצא שם. אך מצד שני הוא כן נמצא שם – אלא שמציאותו היא "מציאות בלתי נמצאת", מציאות של דבר שאינו נמצא. זהו סגנון וניב מיוחד בעזרתו באה החסידות לתאר את מציאות העולם כמו שהוא נמצא כביכול בתוך ה' עוד לפני שהוא בורא אותו.


==תשוקתו של הקב"ה==
{{הערה|על פי https://www.malchuty.org/2009-06-07-12-59-05/2009-07-13-14-50-14/522-taam-habria1.html#_ftnref7}}על הפסוק "שוקיו עמודי שש"{{הערה|שיר השירים ה' ט"}} דרשו חז"ל{{הערה|מדרש רבה, קדושים פרשה כ"ה.}} "שוקיו – '''זה העולם'''". "מציאות בלתי נמצאת" זו היא כביכול תשוקתו של ה'. לפני בריאת העולם הייתה "תשוקתו" (כביכול) של הקב"ה נעלמת. בדבר הנעלם הזה שנקרא "שוקיו" של הקב"ה, ישנה השתוקקות להתגלות, וההשתוקקות להתגלות היא היא הטעם הכולל את כל הטעמים של מעשה בראשית.

והיינו, סוד הבריאה הוא השתוקקות ה' לבראו, והשתוקקות זו היא לברוא את ה'העלם העצמי' שלו - לגלות את הדבר שכביכול נעלם בינו לבין עצמו.
לגבי עניינים "עצמיים" נוספים [[מרחב העצמי|ראה כאן]]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[en:The Self-Concealment - Helem Hatzmi]]