עריכת הדף "הגי (סריס המלך אחשורוש)"

בתורת החסידות מוסבר, ש'''הגי''' (סריס המלך אחשורוש) רומז לעזר וסיוע שמקבלת הנשמה ממקורה ושורשה, כדי לעלות ממקומה (בבריאה יצירה ועשיה) - לאצילות.

בכללות בחינת "הגי" הוא ממוצע המחבר את המחשבה עם הדיבור (ונקרא '''הגיון''', או לעיתים '''הרהור'''), ובפרטיות כלולה בחינה זו משתי דרגות: "דיבור שבמחשבה" (מחשבה עילאה), ו"מחשבה שבדיבור" (מחשבה תתאה).

==מקור המושג בנגלה==
'''הגי''' הוא משרי אחשורוש, ותפקידו לשמור על נשי המלך{{הערה|אסתר ב' ח'.}}. כשהגיע תר אסתר "לבוא אל המלך לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי"{{הערה|שם שם טו.}}. שאר הנשים התקשטו והלכו למלך בלב שמח, אבל אסתר הלכה למלך כאנוסה (ומובן שלא בקשה דבר להתקשט בו). אלא שאף על פי כן קשטה הגי בעל כרחה, שהיה מפחד על עצמו ואומר לה{{הערה|ילקוט רמז תתרנג, אגדת אסתר ב' טו.}} "למה תחייבי את ראשי למלך שאינך רוצה להתקשט"{{הערה|אלשיך על אסתר שם.}}.

==בפנימיות התורה==
===ממוצע בין מחשבה לדיבור===
"המלך" הוא הקב"ה ו"אסתר" היא הנשמה המשתוקקת אליו. אך אין בכח הנשמה המוגבלת לדבוק בקב"ה (הבלתי מוגבל) בלא סיוע. וסיוע זה הוא ע"י המלאכים, שהם יש בכוחם לקבל את האור האלוקי ואז להמשיכו לנשמות. וזהו שאמרו מיכאל מקריב נשמותיהם של צדיקים{{הערה|תוספות על מנחות קי ע"א.}} - כי הנשמות הן בחינת נבראים, וע"י מיכאל נקרבים למעלה מעלה ליכלל באצילות{{הערה|לקו"ת נשא כט א'.}}.

והנה, המלאכים עצמם מקבלים מאלוקות ע"י הגי, ויובן על פי משל מכוחות הנפש: הגי הוא הגיון, והוא בחינת פנימיות ומקור הדיבור{{הערה|כמו שכתוב "והגיון לבי" (תהלים שם.}} שהוא בחינת מחשבה שבדיבור. אלא שהגי הוא ה"פועל יוצא" של הגיון{{הערה|הפעולה ש"יוצאת" מן ההגיון, הפעולה שההגיון עושה.}}, שהוא העושה את הדיבור. והנה, הגיון הלב אינו בחי' דיבור בפועל ממש אלא רק מחשבת וכוונת הלב וכמו "ולבך יהגה אימה"{{הערה|ישעיה לג.}}, וכמו שפירש בזוהר{{הערה|וישלח דקס"ט א'.}} "והגיון לבי אלין מילין דסתימין דלא יכיל בר-נש לפרשא לון בפומי דא הוא הגיון דאיהו בלבא".

ומכיון שהגיון הוא הממוצע בין מחשבה לדיבור, לכן פעמים{{הערה|אוה"ת נ"ך ב' עמ' תשלז.}} '''שהמחשבה''' נקראת הגיון{{הערה|כגון "הגיון לבי" (תהילים יט טו).}}, ופעמים '''שהדיבור''' נקרא כך{{הערה|כמו "כאשר הוגה מן המסלה" (שמואל ב' כ י"ג).}}. וממוצע זה הוא המחשבה שבדבור, מה שנמשך מעצמיות המחשבה להיות מקור לדבור{{הערה|אוה"ת שבת שובה אתקמ.}}.

ובנמשל, כשם שישנו ממוצע בין המחשבה לדיבור (הגי) כך יש ממוצע בין אצילות לבריאה, והוא היכל קודש הקודשים{{הערה|שהוא חב"ד דבריאה (תניא פרק נב).}}. דמכיון שמצד אחד מאיר בו אור האצילות {{הערה|שורש פנימיות החכמה (מאמרי אדמו"ר הזקן תורה ח"א עמ' שפד).}} אך מצד שני הוא ראשו של עולם הבריאה לכן הוא הממוצע המחבר אצילות ובריאה, והוא המשפיע למלאכים וההיכלות (שבבריאה) שישוררו וידברו – שע"י זה הם מעלים את הנשמות{{הערה|תו"א דף ק עמ' ד.}}.

===שתי הדרגות בהגי – מחשבה עילאה ומחשבה תתאה){{הערה|אוה"ת מגילת אסתר לג ואילך (בהוצאה הישנה ב'רצא ואילך).}}===
;מחשבה עילאה
הדרגה העליונה שבו נקראת "מחשבה עילאה", והיא שורש נשמות ישראל כפי שהן עדיין בבחינת "אין" ו"טהורה היא". לדרגא זו רומז הפסוק "הגיון ליבי", והיא נמשלת לאדם המחשב איזה שכל בפני עצמו. שאותיות המחשבה הם קשורים בהשכל ואין נרגשים כלל לדבר בפני עצמו כי אם שנרגש רק השכל (ואותיות המחשבה הן רק טפלות ובטלות לשכל, ואינן מורגשות). והיינו, בדרגה זו שקוע  האדם בהתבוננות עד כדי כך שאינו מרגיש כלל אפילו את אותיות המחשבה, וודאי שאין כאן עדיין כלל שום קשר לדיבור. אך מכיון שמלבד עצם השכל כבר יש כאן "משהו" שאינו שכל (שהרי השכל כבר הצטמצם כאן לחשוב אודות נקודה ועניין מסויים) נקראת דרגה זו "דיבור שבמחשבה".

;מחשבה תתאה
הדרגה התחתונה שבהגי נקראת "מחשבה תתאה", ונרמזת בפסוק "כאשר הוגה מן המסלה". המילה "הוגה" היא לשון הסרה (שנמשך והוסר מן המסילה{וכמו "הגו סיגים מכסף", שפירושו הוסרו הסיגים מהכסף.}}). בדרגה זו המחשבה כבר "יצאה" מגדר התבוננות בעניין עצמו - לחשוב ולהרהר '''איך לדבר''', והיא בחינת ה"מחשבה שבדיבור" (שהיא מקור הדיבור ופנימיותו).

והיינו, שהנשמות שירדו לעולם הבריאה צריכות (כדי לעלות לאצילות) עזר וסיוע ממקורן ושורשן (הגי מלשון "הגיון ליבי" - בחינת מחשבה עילאה). וסיוע זה הוא ע"י הגי שיורד לבריאה (הגי מלשון "הוגה מן המסילה). שהוא יורד ומתלבש במלאכים (המקבלים ממנו את כוחם לדבר ולשיר), וע"י המלאכים יכולות לקבל ממנו גם הנשמות.

==הנשמות שלא צריכות את עזר המלאכים==
רוב הנשמות (ואפילו נשמות הצדיקים הגדולים) הן מעולמות בי"ע{{הערה|בריאה-יצירה-עשיה (כמו שמבואר בנשמת דוד (לרבי דוד בן משה די מדינה), דף ע"א ע"א.}}, ולכן לא יכולות לקבל את האור דאצילות ישירות מ"הגי" (אלא רק ע"י סיוע המלאכים, '''שהם''' המקבלים מהגי). אבל הנשמות דאצילות{{הערה|שמצד גודל מעלתן גם '''אחרי''' "שירדו לעולם הזה לא נשתנה מהותן להיות דבר נפרד מאלוקות" (תניא, אגה"ק כ'), ולכן גם כאן למטה הן בטלות בתכלית לאלוקות.}} יכולות גם יכולות, ואינן צריכות לעזר וסיוע המלאכים. וכדוגמת הנאמר בגמרא{{הערה|בבא מציעא פה ע"ב.}} על ר' חייא, שבשונה משאר כל הצדיקים עולה מרכבתו ויורדת בעולמות העליונים בלי עזרת המלאכים (כי עיקר סיבת ירידת נשמת ר' חייא הייתה בשביל העזר למלכות), וכן העניין ברשב"י (שהיה אחר החורבן דוקא, מזה הטעם). ועל פי זה מובן מדוע "לא בקשה אסתר דבר כי אם את אשר יאמר הגי"{{הערה|אסתר ב טו}}, כי אסתר הייתה מרכבה לבחינת מלכות (שהוא עצמו דבר ה'), ולכן יכלה לקבל מבחינת המחשבה (דאצילות) באופן ישיר (ולא נזקקה לעזרה וסיוע של המלאכים).

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58824&pgnum=43 הגי]''', ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק אות ה', עמוד מ'

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]