עריכת הדף "אריך אנפין"

{{עולמות אבי"ע}}
'''אריך אנפין''' (נקרא גם '''אריך''' סתם) הוא חיצוניות ה[[כתר]] והחלק התחתון שבו. ה'כתר' הוא ה"ממוצע" וה"מגשר" בין ה[[אור אין סוף]] (הנקרא "מאציל") ל[[עולם האצילות]] (הנקרא "נאצלים") ודרכו לשאר העולמות, וכדרך כל ממוצע הוא כלול משתי הבחינות אותן הוא מחבר: פנימיותו היא הבחינה תחתונה שבמאציל - שהוא ה[[אור אין סוף]] (ונקראת [[עתיק יומין]]), וחיצוניותו היא בחינה עליונה שבנאצלים - כלומר העולמות שנבראו לאחר צמצום האור האלוקי (ונקראת אריך אנפין){{הערה|מאמרים תש"ה עמ' 130.}}.

==רצון על התהוות העולמות==
אריך אנפין הוא הרצון שיהיו עולמות{{הערה|המשך תרס"ו, ש"פ שמות תרס"ח ובכ"מ.}}. ומאחר ועיקר עניינם של העולמות הן שבע הספירות{{הערה|חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות}}, לכן שורש הספירות כפי שהן באריך אנפין גם הוא במספר שבע{{הערה|ומוחא סתימאה אינו אלא לצורך חיות העולמות ולא לעצם קיומם, וכן הדבר בעולמות עצמם, ויובן על דרך משל מכוחות הנפש: עיקר האדם הוא הרגש והשכל בדרך כלל אינו אלא משמש אותו, וכידוע שאדם המצביע על עצמו "אני" לא מראה באצבעו על ראשו אלא על חזהו - מקום משכן המידות}}.

==שורש הנאצלים==
אריך אנפין הוא "בחינה עליונה שבנאצלים", והכוונה היא שהוא השורש של הספירות: הספירות עצמן יונקות את חיותם מהספירות של עולם האצילות, והספירות של עולם האצילות שורשן הוא בכתר, ובכתר עצמו מהחבינה התחתונה והחיצונית שבו - באריך אנפין. על ההבדל שבין המידות דאצילות לשורשן באריך מביאה החסידות שני משלים:

===א. להבה גלויה לעומת האש שבתוך בגחלת===
'''1. ההבדל בין הספירות לשורשן:''' האש שבגחלת מאוחדת ממש עם הגחלת, ואין לה "סיבה" קודמת מלבד הגחלת עצמה. לעומת זאת האש שעל הגחלת נובעת (לא ישירות) מהגחלת עצמה אלא מהאש שבתוכה{{הערה|ד"ה כי תשא תרפ"ב אות ד}}.

'''2. מציאות הספירות משורשן:''' כשמסתכלים על הגחלת לא ניכר כלל שיש בתוכה מציאות אש, אך כשמקרבים אליה קש או נופחים בה יוצאת להבה. העלם זה נקרא "העלם הקרוב לגילוי", וזהו היחס שבין הספירות כפי שהן בשורשן באריך לבין מציאותן באצילות.

===ב. אותיות הכתיבה לעומת החקיקה===
כשם שאותיות החקיקה הן דבר אחד עם האבן טובה שנחקקו בה, לעומת אותיות הכתיבה שהן דבר אחר (הדיו עשוי מהצומח, והקלף מהחי), כך הספירות כפי שהן בשורשן מאוחדות בתכלית באלוקות, אך כפי שהן באצילות הן בחינת "כלים" המגבילים את האור המלובש בהן{{הערה|וידבר וגו' חוקת התורה תשכ"ה.}}.
 
==התלבשות אריך אנפין בחכמה ובינה==
או"א הוא ראשי תיבות "אבא ואמא", שהם חכמה ובינה דאצילות{{הערה|עץ חיים שער או"א (שער י"ד) פרק א', וראה ספר הליקוטים להצ"צ ערך חכמה.}}. משמעות ה"פתגם" היא, שהספירות דאריך אנפין (ז' ספירות התחתונות שבו) מתלבשות '''ממש''' בחכמה ובינה דאצילות כלומר, מה שחכמה ובינה מקבלות מהספירות דאריך הוא באופן של התלבשות ממש ובדרך קירוב. מה שאין כן מה שהן (חכמה ובינה) מקבלות מדרגות נעלות יותר{{הערה|חכמה סתימאה ולמעלה מזה.}} הן רק "יונקות" – שזהו בדרך ריחוק{{הערה|כי "יניקה" הוא כדרך תינוק היונק, שמהות גופו ונשמתו '''אינן''' מאימו (ורק שהחלב מגדל אותו), אך "התלבשות" הוא הוא כדרך שהנשמה מחיה את הגוף – שהיא עצמה חיותו.}}.

ומשמעות "התלבשות" זו היא, שחסד דאריך (המתלבש בחכמה) הוא שורש לכל קו הימין (חח"ן – חכמה, חסד, נצח), ואילו גבורה דאריך (המתלבשת בבינה) היא שורש לכל קו השמאל (בג"ה – בינה, גבורה, הוד).

==השפעת אריך אנפין על המידות==
בשונה מחכמה ובינה (בהם "מתלבש" אריך אנפין בפנימיות), על המידות הוא משפיע רק באופן חיצוני. המקור לעניין זה הוא הנאמר ב[[עץ חיים]]{{הערה|שער הכונות ענין ראש השנה ע' רמה.}} דחד [[קוצי דשערי]] דאריך אנפין מכה בעורף זעיר אנפין, ועל ידי זה [[ספירת הדעת|הדעת]] דזעיר אנפין מחלק לחסד וגבורה. דהיינו, השפעת אריך אנפין על זעיר אנפין (המידות) היא באופן של "עורף" (ובלשון הקבלה נקרא "יחוד אחור באחור").

תורת החסידות מבארת זאת ע"י משל מנפש האדם ("מבשרי אחזה אלוקה"){{הערה|ליקוטי תורה קורח נ"ד א', דרך מצוותיך מצוות גיד הנשה, סידור עם דא"ח עמ' ז, ונתבאר בילקוט לוי"צ על תורה לפרשת בא.}}: בנפש האדם "אריך אנפין" הוא דרגת ה"רצון" ו"זעיר אנפין" הם המידות (אהבת ה' ויראתו). כדי שהאהבה ויראה ה"טבעית" (שאיתם האדם נולד) תגדל, ויולדו בו אהבה ויראה "שכליים" יש צורך בנתינת כח שמעל השכל. דהיינו, שיש בכח האדם לעורר בעצמו אהבה ויראה נעלות יותר מכפי שהן באופן טבעי אצלו גם '''מבלי''' שילמד ויעמיק ויהיה לו במה להתבונן – וזאת בכח ה"רצון" הטבוע בעומק נפשו (דגרת "אריך אנפין" שבו). והתעוררות זו '''היא''' ההקדמה הנותנת לו את הכח והיכולת להגיע לאהבה ויראה שכליים באופן פנימי ואמיתי.

==עיגולי אריך==
הספירות דאריך אנפין שונות במהותם ובציורים מהספירות דאצילות. האור דאצילות הוא "ממלא"{{הערה|האור מתלבש בכלים ומתאחד איתם, כמו שהנשמה מתלבשת ומתאחדת עם הגוף.}}, ובא בציור ד"יושר" (דרגת כל ספירה נמוכה יותר מזו ש"הולידה" אותה, ולכן הן מצויירות בקו ישר זו תחת זו). לעומת זאת, האור דאריך אנפין הוא "סובב"{{הערה|אור שאינו מתלבש בכלים ואינו מורגש בהם, כמו שהרגל, היד ואפילו האיברים הנעלים כמו האוזן והעין אינם מרגישים ואינם מודעים לרצון האדם.}}, ובא בציור ד"עיגולים"{{הערה|דהיינו, הספירות אינן זו תחת זו אלא זו סביב זו – כדוגמת עיגול בתוך עיגול.}}.

משמעות הדבר היא שמצד אחד כולל "אריך אנפין" ומקיף בבת אחת את כל סדר ההשתלשלות (עולמות אבי"ע) מראשם ועד רגלם, אך מצד שני הוא רק "רצון" בלבד להתהוות - ואינו שורש ומקור להתהוות בפועל.

הדבר דומה לרצון האדם. כשרוצה אדם לבנות דירה (למשל): מצד אחד כולל רצונו את כל צורת הבית, הקומות שבו, צורת וגודל החדרים, הריהוט שהוא רוצה בו וכו'. אבל מצד שני הרצון עצמו לא יכול לבנות בית... בשביל זה יש צורך בחכמה ובינה, מידות ומעשה.

==ענינו בנפש האדם==
כשם שבעולמות עניינו של אריך אנפין הוא ה'''רצון''' להתהוות העולמות (כדלעיל), כך בנפש הוא דרגת ה[[רצון]]. בנפש ישנם כוחות "[[מקיף|מקיפים]]" ו"פנימיים", והרצון הוא אחד הכוחות המקיפים.

וביאור הדבר: הכוחות הפנימיים{{הערה|שהם שכל ורגש, וכן חושים, חיות האיברים, מחשבה דיבור ומעשה.}} מוגבלים באיבר מסויים{{הערה|כח הראיה בעין, [[כח השמיעה]] ב[[אוזן]], כח ההילוך ברגל וכן הלאה.}}, אך ה[[רצון]] אינו כן, אלא נמצא בכל האיברים בשווה. דבר זה ניכר בחוש, שהרי שתיכף כשעולה באדם [[רצון]] להניע את ידו, היא זזה מיד בלא שום שיהוי כלל (דהיינו, ניכר בחוש שאין צורך לרצון להגיע מהראש אל היד, והטעם לזה הוא משום שהרצון נמצא בו זמנית בראש וביד בשווה).

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:עולמות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:אריך אנפין]]