עריכת הדף "אפיקומן"

{{סוגיה
|שם הסוגיה=אפיקומן
|מקרא=
|משנה=[[מסכת פסחים]], י,ח
|תלמוד בבלי=
|תלמוד ירושלמי=[[מסכת פסחים]], קט,א
|משנה תורה לרמב"ם=חמץ ומצה, ז,ג
|שולחן ערוך=
|ספרי מניין המצוות=
|ספרות הלכתית נוספת=הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים חב"ד
|מאמרים=
|שיחות=ס' השיחות תש"ה,
}}

[[קובץ:מצה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצה]]
[[קובץ:קרבן פסח.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ציור עתיק הממחיש את לקיחת הקרבן פסח לצלייה]]
[[קובץ:עלייה לרגל.jpg|ימין|ממוזער|200px|ישראל עולים לירושלים עם כבשים לקרבן הפסח]]

'''אפיקומן''' הוא כינוי לחצי מחלק המצה האמצעית משלוש המצות המונחות בשולחן [[ליל הסדר|הסדר]], המוחבאת עד סוף ליל הסדר, אותה אוכלים בסימן "[[סימני הסדר#צפון - אכילת האפיקומן שהי' צפון וטמון|צפון]]" בסדר.

==מקור==
אכילת ה"אפיקומן" הינה זכר ל[[קרבן הפסח]] שהיה נאכל עם [[מצה]] בלילה זה בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים, לאחר סיום אכילת שאר קרבנות החג, ואף אנו אוכלים מצה זו בסיום סעודת ליל הסדר.

המנהג נקרא "אפיקומן" על שם ההלכה האמורה במשנה [[מסכת פסחים]]{{הערה|י, ח.}} בנוגע לקרבן פסח: {{ציטוטון|אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן}}{{הערה|בפירושה של משנה זו נחלקו [[רב]] ו[[שמואל]]. רב סובר שכוונת המשנה שחל איסור ללכת מקבוצה אחת האוכלת קורבן הפסח לקבוצה (חבורה) שניה. אך שמואל חולק וסובר שהכוונה היא שאין אוכלים "אפיקומן" (קינוח סעודה) לאחר אכילת הפסח, כדי שיישאר טעם הפסח בפיו.}}, ו"אפיקומן" פירושו קינוח סעודה, והיינו שאין אומרים הוציאו והביאו מיני מתיקה לקנוח סעודה, מפני שאסור לאכול כלום אחר הסעודה. ועל כן נקראת המצה שאוכלים בסוף הסעודה "אפיקומן", על שם שאין מפטירין אחריה 'אפיקומן', שאין אוכלים אחריה כלום, כמו הדין הנוהג בקרבן פסח{{הערה|ראה גם ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/divrei-shalom/5/7.htm הלכות פסח לאדמו"ר הזקן].}}.

==כמות אכילת האפיקומן==
צריך לאכול כמות של כזית לאחר גמר כל הסעודה{{הערה|רש"י ורשב"ם קיט, ב ד"ה אין מפטירין (שצריך לאכול מצה בגמר סעודתו). רי"ף כז, א (דבתר דאכלין כל מגדני ומיני דפירי, אכלין בסוף כזית מצה דמינטרא). טוש"ע ס"א (לאחר גמר כל הסעודה, אוכלים ממצה השמורה תחת המפה).}}, כקרבן הפסח{{הערה| ומכל מקום יש הפרש גדול בין דיני אכילת הפסח בזמן הבית, לבין דיני אכילת האפיקומן בזמן הזה.}}, ואין לאכול אחריו שום מאכל{{הערה|ראו שמואל שם קיט, ב (אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין אחר מצה אפיקומן). רי"ף כז, א. טור ושו"ע סי' תעח ס"א (אחר אפיקומן אין לאכול שום דבר).}}.

לכתחילה טוב לאכול מהאפיקומן כמות של שני "כזיתים"{{הערה|ראו בהרחבה במהרי"ל סדר ההגדה ע' קטו והובא ב'דרכי משה' ס"ק א. ובט"ז ס"ק א.}}, אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עם הפסח{{הערה|כך היא דעת רש"י ורשב"ם קיט, ב ד"ה אין מפטירין, והקשה עליהם הרא"ש, ומסיק בפ"י סל"ד.}}. ואם קשה עליו לאכול שני "כזיתים", לא יפחות על כל פנים משיעור כזית{{הערה|מהרי"ל שם. דרכי משה שם. ט"ז ומ"א שם.}}.

כמו כן יש לאכול את האפיקומן בהסיבה{{הערה|תוס' קח, א ד"ה מאי (ומה שצריך הסיבה במצה היינו ... ובאפיקומן). רא"ש פ"י סי' כ. טור שו"ע ס"א.}}. ויש אומרים{{הערה|רמב"ם פ"ז ה"ח ופ"ח ה"ט. וכן פירש בדבריו בפר"ח ס"א. ובלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה ויאכל בהסיבה .}} שאין צריך. וסומכים על דבריהם בדיעבד, שאם שכח ואכלו בלא הסיבה אין צריך לחזור ולאכול.

==זמן אכילתו==
{{ערך מורחב|ערך=[[סימני הסדר#צפון - אכילת האפיקומן שהי' צפון וטמון|סימני הסדר - צפון]]}}
מדייקים לאכול את האפיקומן{{הערה|בחוץ לארץ - בלילה הראשון.}} לפני חצות, כמו קרבן הפסח שהיה נאכל רק עד חצות{{הערה|הרבי נהג בקביעות בלילה הראשון בהתקרב שעת חצות, לפנות לאחד הבחורים שעמד לידו ולשאול "מה השעה"{{מקור}}.}}. אחר אכילת האפיקומן, ממשיכים באמירת הלל וההגדה, שמסתיימת הרבה אחר חצות הלילה.

לאפיקומן לכתחילה טוב לאכול שני "כזיתים", לאור שתי דעות בעניין: שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח, או שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח. וכדי לצאת ידי שתיהן, טוב לאכול שני כזיתים. וכן הוא מנהג הרבי.

אם קשה עליו לאכול שני כזיתים, שאז אוכל רק כזית אחד, עליו להתנות שהוא זכר על פי הדעה שהלכה כמותה.

אם במצה המיועדת לאפיקומן אין כשיעור המספיק לכל בני הבית, יקבל כל אחד מבני הבית חתיכה קטנה ממנה, ולחתיכה זו יוסיפו עוד (מהצד) חתיכות מצה כשיעור הנדרש. אין לשהות מתחילת האכילה ועד סופה יותר מהזמן של "אכילת פרס"{{הערה|שיעור זמן אכילת פרס לכתחילה הוא ארבע דקות, ובדיעבד אפילו אם שהה יתר על כן יצא, ועל כל פנים לא יותר משבע דקות.}}. אכילת האפיקומן בהסיבה, ויש לסיימו קודם חצות. לפני אכילת האפיקומן יש לשתות באופן שלא יבוא לידי צימאון אחר כך, כי לאחר אכילת האפיקומן אין אוכלים ואין שותים שום דבר{{הערה|חוץ משתיית הכוסות השלישית והרביעית, כמובן.}}. ונזהרים אפילו משתיית מים.

==גניבת האפיקומן==
ישנו מנהג נפוץ שהילדים כביכול 'גונבים' להוריהם את האפיקומן בליל הסדר. וכפי שמובא ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|קט,א.}}: {{ציטוטון|רבי אליעזר אומר חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו. תניא, אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש בחוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים. בערב פסח – בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו. וערב יום הכיפורים – כדי שיאכילו את בניהם}}. ומפרש על כך [[רש"י]] ש'חוטפין מצה' פירושו, שמגביהים את קערת הסדר בפני הילדים בשביל שישאלו.

[[הרמב"ם]]{{הערה|חמץ ומצה ז,ג.}} אומר, שצריך לעשות שינוי בלילה הזה בכדי שיראו הבנים וישאלו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'. השינוי נעשה לפיו, על ידי שמחלק להם קליות ואגוזים ו'עוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו' וחוטפים מצה זה מיד זה.

[[הרבי]] מביא מנהג זה וכותב{{הערה|ב'[[הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים]]', בפסקה המתחילה במילה 'אפיקומן'.}}, שיש נוהגין שהתינוקות 'חוטפין' את האפיקומן{{הערה|ומביאים תמורה איזו מתנה.}}. ואומרים שמרומז בלשון רז"ל: ש"חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא יישנו"{{הערה|פסחים קט,א. חק יעקב סתע"ב סק"ב.}}. אך בהמשך דבריו שולל [[הרבי]] מנהג זה וכותב שאין נוהגים בחטיפת האפיקומן בבית הרב, וכמאמר רז"ל - "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים{{הערה|ברכות ה,ב.}}".

ומשום שמודגשת במיוחד השפעת חג הפסח על כל השנה (שלכן אין אומרים 'חסל סידור פסח' וכדומה), לכן לא מתאים לקיים מנהג שאינו חינוכי כמו גניבת האפיקומן{{הערה|סיום הגדת [[הרבי]] וב"אותיות של נגלה" ב[[לקוטי שיחות]] כרך ה' עמ' 174 ואילך.}}.

עניין שלילת גניבת האפיקומן אינו רק בחסידות חב"ד, אלא גם בקהילות ומסורות אחרות{{הערה|ראו בהרחבה ב'אוצר מנהגי חב"ד' סעיף עט עמ' קנג-קנד.}}.

כמו כן [[הרבי]] דיבר גם בשיחת ליל שני של חג הפסח [[תשכ"ב]]{{הערה|אות ב', תורת מנחם כרך ל"ג עמ' 310-311.}}, אודות שלילת המנהג, ואמר גם שב[[ליובאוויטש]] גם הגנבים היו שובתים ממלאכתם בפסח.

עם זאת, מסופר{{הערה|הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים חב"ד.}} שפעם 'חטפה' בתו הגדולה של [[אדמו"ר מהר"ש]] את האפיקומן שלו. אך מקרה זה היה בקטנותה, ונראה שהיה זה מקרה יוצא דופן, אבל בדרך כלל לא נהגו בחטיפת האפיקומן בבית הרב, וכמו שאמרו רז"ל{{הערה|ברכות ה.}} ש{{מונחון|"בתר גנבא גנוב וטעמא טעים"|הגונב מגנב גם הוא טועם טעם גניבה}}.

גם מנהג יהודי תימן הוא לא לגנוב את האפיקומן, כפי שמביא הרב יוסף קאפח{{הערה|'הליכות תימן' עמ' 22 הערה 21.}}, שלא היו נוהגים 'לגנוב' את האפיקומן, לפי שהגניבה אסורה אפילו לשחוק ולשמחה ואפילו לדבר מצוה. וב'אגדתא דפסחא'{{הערה|עמ' 15 הע' 3.}} כתוב שאין מנהג לגנוב את האפיקומן.

בספר אסופות רבינו [[חיים מבריסק|חיים הלוי]]{{הערה|פסחים עמ' קט סי' מא.}} כתוב: שלר' חיים מבריסק לא היה נוח מנהג זה.

==הנהגות רבותינו נשיאינו==
[[אדמו"ר מוהרש"ב]] היה שובר את האפיקומן לחמש חתיכות. מסופר שפעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות - והניח אחת הצדה{{הערה|ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר (משיחות הלילה הראשון דחג-הפסח תרח"ץ).}}. כמו כן, היות וציור האות אל"ף הוא שלושה קוין, נהגו לשבר את האפיקומן לשלוש חתיכות{{הערה|ס' השיחות תש"ה, עמ' 83. וראה שם ביאור עניינה של האות אל"ף והקשר שלה לאפיקומן.}}.

==קישורים חיצוניים==
*[https://col.org.il/news/123907 מי הגנב? הפשט והעומק מאחורי חטיפת האפיקומן] [[שניאור אשכנזי]], באתר {{חב"ד און ליין}}.
*[https://col.org.il/news/19135 מצוא את האפיקומן] [[מנחם ברוד]], באתר {{חב"ד און ליין}}.
*[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=10421&CategoryID=1839 לא תגנוב - אפיקומן] [[מרדכי מנשה לאופר]], במדור ניצוצי רבי בגליון [[התקשרות (גליון)|התקשרות]].
*[https://he.chabad.org/media/pdf/1127/OByd11272349.pdf ציטוטים והנהגות בנושא גניבת האפיקומן] באתר בית חב"ד.
*[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=7669&CategoryID=1496 אפיקומן כהלכתו] באתר חב"ד.
*[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/divrei-shalom/5/7.htm?q=אפיקומן#_ftn923 הלכות פסח עם ביאור דברי שלום] {{ספרייה}}
*שמואל זאיאנץ, '''[https://drive.google.com/file/d/13teeABM2GZKrPG2mYRHSJu21LM0i9cW7/view בדברי אדמו"ר שאין נוהגים בחטיפת אפיקומן בבית הרב]''', הערות התמימים ואנ"ש מוריסטון י"א ניסן תשפ"ג, עמוד לה

{{פסח}}
{{הלכה}}
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:פסח]]