עריכת הדף "אנחה"

'''אנחה''' (ב[[יידיש]]: '''א קרעכץ''') היא נשיפה היוצאת מן ה[[פה]] בדרך כלל בגלל צער ולאות.

==בתורה==
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה|מקור=שמות ב, כג}}

==בגמרא==
לגבי אנחה יש מחלוקת עד כמה היא הורסת את הגוף, [[רב (אמורא)|רב]] אמר {{ציטוטון|אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר{{הערה|יחזקאל כא, יא}} "ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח"}} ו[[רבי יוחנן]] אמר {{ציטוטון|אף כל גופו של אדם שנאמר{{הערה|יחזקאל כ"א י"ב}} והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח... ונמס '''כל לב''' ורפו '''כל ידים''' וכהתה '''כל רוח וכל ברכים''' תלכנה מים{{הערה|כתובות ס"ב עמוד א'}}}}

[[הקדוש ברוך הוא]] מתאנח כאשר בני ישראל שרויים בצער{{הערה|[[מסכת ברכות]] נ"ט עמוד ב'}} שנאמר {{ציטוטון|וַהֲנִיחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי{{הערה|יחזקאל ה, יג}}}}

==בתורת החסידות==
ב[[חסידות]] מודגש הרבה שאין די רק בלאנח אלא צריכים לעבוד בפועל, וכפתגם המפורסם: "טובה פעולה אחת מאלף אנחות"{{הערה|[[תבנית:היום יום/ח' אדר ב'|היום יום ח' אדר ב']], מקורו ב[[מאמר]] [[אדמו"ר הרש"ב]] ולאחר מכן הובא במכתבי [[אדמו"ר הריי"צ]].}}.

{{ציטוט צף|באנחות לבד לא נושע. האנחה היא רק כפת המנעול לפתוח את ה[[לב]] ולפקוח את העינים שלא לשבת בחבוק ידים, רק לסדר עבודה ופועל, איש איש באשר יוכל לפעול ולעשות בתעמולה לחיזוק התורה הרבצת התורה ושמירת המצות, זה בכתבו וזה בנאומו וזה בכספו.|[[תבנית:היום יום/כ"ג טבת|היום יום כ"ג טבת]]}}
[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/16/5823.htm אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ט"ז אגרת ה'תתכ"ג].}} שהסיבה שפעולה אחת טובה יותר מאלף אנחות היא כי על ידי אנחה לא יזוז שום דבר ועל ידי פעולה יש תועלת כפולה, גם נעשה דבר בפועל וגם זה מוסיף לו כח להמשיך לעבוד.

וכפי שאומר אדמו"ר הריי"צ במקום אחר: {{ציטוטון|טובה פעולה אחת מאלף אנחות, אלקינו חי ותורה ומצות נצחיים המה, עזוב את האנחה ושקוד בעבודה בפועל ויחנך האלקים}}{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/16/6152.htm אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ט"ז אגרת ו'קנ"ב]}}.

{{ציטוט צף|הרי גם ענין ה[[תשובה]] נעשה כבר, וכדברי [[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח אדמו"ר]] (גם בשם הגאון [[הרגוצ'ובי]]) שאנחה של יהודי ("אַ אידישער קרעכץ") היא [[תשובה עילאה]]|משיחת שבת פרשת עקב תשי"ג}}
אך יחד עם מעלת המעשה בפועל, צריכה להיות גם האנחה, ויש בה מספר מעלות על מעשה הפעולה. כאשר יהודי נאנח מתוך עומק ליבו באמת, הוא עושה [[תשובה עילאה]]{{הערה|משיחת שבת פרשת עקב תשי"ג}}, ואנחה זו מעלה את כל הענינים שעשה במשך כל ה[[שנה]]{{הערה|משיחת שבת פרשת עקב תשח"י}}
{{ציטוט צף|[[אדמו"ר הרש"ב|אבי אדוני זקני מורי ורבי]] אמר: אנחה [[יהודי]]ת המגיעה בסיבה של לא [[טוב]] [[גשמי]] הוא גם [[תשובה]] גדולה, בפרט אנחה בסיבה של לא טוב [[רוחני]]. ודאי וודאי תשובה מעולה. האנחה מושכת מעומק [[רע]] ומעמידה במעמד טוב.|[[תבנית:היום יום/ג' תמוז|היום יום ג' תמוז]]}}
ואדרבה, הרבי אומר שכדי לעזור ליהודי זה לא רק בפעולת החסד שבעזרה אלא צריכה להיות גם אנחה, וכאשר ישנה האנחה וצער הזולת נוגע לו דוקא אז הוא עוזר לחבירו. {{ציטוטון|כאשר יושב על כסא... והולך משלימות אל שלימות... אבל ללא אנחה ("אָן אַ קרעכץ"), כיון שאין זה ענין שכואב לו, אזי העצה שלו אינה עצה, והחסד שלו אינו חסד, ואין זה אפילו ענין סתמי, אלא זהו ענין של "חטאת", שזהו היפך הטוב והקדושה והאמת!!}}{{הערה|שם=פורים תש"כ|משיחת חג הפורים תש"כ}}.

גם ידוע הסיפור שה[[רז"א]] שיחק עם אחיו ה[[אדמו"ר הרש"ב]] (בצעירותם) ב'רבי וחסיד' ה[[רז"א]] היה ה"[[רבי]]" וה[[רש"ב]] היה ה[[חסיד]], ה'חסיד' הגיע ל'רבי' וביקש תיקון על שפיצח אגוזים בשבת ואחר כך ראה ב[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] שזה אסור, הרז"א הציע לרש"ב דרך תיקון אך הרש"ב ענה לו: "אינך יכול להיות רבי, רבי כשהוא נותן דרך תשובה הוא נאנח".{{הערה|שם=פורים תש"כ}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]