עריכת הדף "אלוקות"

{{לעריכה|הערך לא מגדיר בצורה ברורה. לא נכללים הנושאים שעליו להקיף}}
'''אלוקות''' הינה התגלות של [[הקדוש ברוך הוא]] ל[[עולם|עולמות]] ולנמצאים שבהם. "גילוי אלוקות" - זו ההגדרה בה משתמשים ב[[תורת החסידות]] כדי לבטא את התגלותו של הקדוש ברוך הוא בעולם, באופן שה[[נברא]]ים שבו יוכלו לחוש ולהרגיש בזה.

==אלוקות שבערך העולמות ואלוקות שלמעלה מהעולמות==
כתוב: {{ציטוטון|אתה הוא עד שלא נברא העולם - אתה הוא משנברא העולם}}. [[בריאת העולם]] לא פעלה בה' יתברך שום שינוי, כי הוא למעלה מכל המושג והמציאות של עולם.

בשביל לברוא את העולמות, [[צמצום|צמצם]] ה' את אורו הגדול האין-סופי בצמצום אחר צמצום, לכח מועט ממנו יכול להתהוות עולם מוגבל בחוקי טבע. עולם שמוגבל בידיעת האלקות שהוא יכול להגיע אליה. גילוי מצומצם זה נקרא 'אלקות שבערך העולמות', דרגת אלקות שהעולם יכול להכיל אותה. כשהאדם משיג בהכרתו שה' הוא בורא העולם ומנהיגו ('אלופו של עולם' - מנהיג העולם), הוא משיג את דרגת האלקות שבערך העולם.

כשהאדם משיג בהכרתו שהעולם אינו מציאות כלל "אין עוד", הוא משיג את דרגת ה'''אלוקות שלמעלה מהעולמות''', (בחינת '[[פלא]]' שלמעלה מהבנה והשגה). על ידי עבודתם של ישראל בקיום ה[[תורה]] וה[[מצוות]], מתגלה בעולם דרגת האלקות שלמעלה מהעולמות - כחו האינסופי של ה'. זוהי גם הסיבה לנפלאות העל-טבעיות שיתרחשו בזמן ה[[גאולה]], וכן לידיעת האלקות הבלתי מוגבלת שתהיה אז ש"[[כי כולם ידעו אותי|כולם ידעו אותי]]".

בתורת ה[[קבלה]], דרגת האלוקות שבערך לעולם שייכת לששת ה[[מדות]] שמ[[חסד]] ועד [[יסוד]] ("[[ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ]]" - ששת המדות בהם נברא העולם ועל ידם הוא מונהג). דרגת האלוקות שלמעלה מהעולמות שייכת לשלשת ה[[מוחין]]: [[חכמה]], [[בינה]] ו[[דעת]] (חכמת התורה שלמעלה מהעולם). באופן כללי יותר, עשרת ה[[ספירות]] (כולל ג' המוחין) שייכים ל[[סדר השתלשלות]] העולמות, ונקראים בחינת 'עשר'. לעומת בחינת ה[[כתר]] - עד ל[[עצמות ומהות]] - שלמעלה מהשתלשלות העולמות, ונקראת בחינת 'אחד עשר'.

שתי דרגות אלו מתקשרים גם לנושא של טוב גלוי (אלקות שבערך לעולם) וטוב נעלם (אלקות שלמעלה מעולם).

==בנשמות ישראל==
מכיון שיהודי מכיר באלוקות וחש את הלמעלה מן הטבע - לכן אינו יכול להיות מנותק מאלוקות{{הערה|[[תבנית:היום יום/כ"ד תמוז]]}}.

==בתורה ומצוות==
חלק האלוקות שבתורה ובמצוות, הוא ההכרה וההרגשה שהתורה אינה שכל רגיל והמצוות אינן חוקים רגילים, כי אם שבהם מלובש רצונו וחכמתו של הקב"ה. על כך הייתה מלחמת היונים הייתה "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" וכמאמר (בראשית רבא פרק ט"ז) כתבו כו' שאין לכם חלק באלקי ישראל. כל המלחמה הייתה נגד [[אלקות]], זאל מען לערנען תורה, זאל מען מקיים זיין [[מצות]] ה[[משפטים]] וה[[עדות]], רק שלא להזכיר שהיא תורת ה' ושהמצות הם חקי רצונו יתברך, ניט דערמאנען אין תורה ומצוות דעם ענין פון ג-טלכקייט (='''תרגום ה[[אידיש]]''': שילמדו [[תורה]], שיקיימו [[מצוות]] המשפטים וה[[עדות]] . . לא להזכיר את עניין האלוקות שבתורה ומצוות){{הערה|[[תבנית:היום יום/ב' טבת]]}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]