עריכת הדף "אכילת מאכלי חלב בחג השבועות"

[[קובץ:חלב 2.jpg|ממוזער|שמאל|חלב]]
מנהג ישראל '''לאכול מאכלי [[חלב]] ב[[חג השבועות]]''', כאשר למנהג זה נאמרו טעמים שונים. בחלק מהקהילות נהוג לערוך סעודה חלבית של ממש, ואילו מנהג חב"ד הוא לאכול מאכלי חלב לאחר הקידוש ביום, ללא נטילת ידיים.

==מקור המנהג==
מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות הוא מנהג קדמון המופיע כבר בספרי הראשונים והמפורסמים והעיקריים שבהם, דוגמת ה'כלבו'.

המקור הראשון הידוע למנהג, הוא פירושו של רבינו אביגדור צרפתי לתורה, שנכתב בצרפת בסביבות שנת ה'ל, שכותב שאינו יודע מדוע נוהגים לאכול מאפים חלביים, אך לחלב עצמו יש רמז בתורה, בפסוק "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה '''ח'''דשה '''ל'''ה' '''ב'''שבועותיכם", שהוא ראשי תיבות 'חלב'.

==טעמי המנהג==
אדמו"ר הזקן מביא את המנהג בשולחן ערוך וכותב על כך ש"מנהג אבותינו תורה היא, כי הרבה טעמים נאמרו עליו"{{הערה|שו"ע אדמו"ר, תצד, טז}}, ואכן בספרות התורנית מצאנו על כך טעמים שונים:
#לזכר מאכלי החלב ש[[בני ישראל]] אכלו ביום קבלת התורה. כיון שב[[מתן תורה]] נצטוו בני ישראל על מצות השחיטה מיד נאסרו כל מאכלי ה[[בשר]] שלהם והכלים שהשתמשו בהם, והם לא יכלו לאכול שום מאכל ותבשיל של בשר, הם גם לא יכלו בו ביום לשחוט בהמות כשרות כי מתן תורה היה בשבת. ולכן היו מוכרחים לאכול רק מאכלי חלב{{הערה|'גאולת ישראל' תרכ"ד. בהתוועדות חג השבועות תשי"ג הקשה הרבי על טעם זה, וקבע שזהו רק טעם צדדי ועיקר הטעמים הם הטעמים החיוביים. טעם זה הובא גם בהתוועדויות תשמ"ה כרך ד, עמ' 2123.}}.
#טעם דומה, שכיון שבני ישראל לא יכלו לקדש על היין שהיה להם כיון שדינו כיין של נכרים, היו צריכים לקדש על משקה חשוב אחר וקידשו על חלב{{הערה|שו"ת שם משמעון.}}.
#כיון שהתורה נמשלה לדבש וחלב, כמו שכתוב בפסוק "דבש וחלב תחת לשונך"{{הערה|הכלבו. הובא בהתוועדויות תש"נ כרך ג' עמ' 252.}}.
#השולחן הוא במקום ה[[מזבח]], וזכר לשתי הלחם שהקריבו בחג, אוכלים שני תבשילים בשבועות - [[לחם]] עם חלב ולחם עם בשר{{הערה|רמ"א תצד, ג. הובא בשיחת יום ב' דחג השבועות תשכ"ה, תורת מנחם כרך מג עמ' 378.}}.
#להזכיר זכות [[משה רבינו]] שכשנלקח לארמון [[פרעה]] בהיותו בן שלושה חדשים (בחג השבועות) - סירב לינוק חלב מאשה נוכריה וינק חלב אך ורק מאשה יהודיה.
#הפסוק "מנחה חדשה לה' בשבעותיכם" ראשי-תיבות "מחלב".
#חלב בגימטריא 40, כנגד ארבעים יום ששהה משה בהר סיני לקבל את לוחות הברית.
#אחד משמותיו של [[הר סיני]] הוא "הר גבנונים", שהוא לבן וצח כגבינה{{הערה|בשם רבי [[שמשון מאוסטרופולי]].}}.
#מן ה"דם" שהוא דבר אסור, נוצר ה"חלב" ונעשה [[מזון]] כשר (בלשון חז"ל "דם נעכר ונעשה חלב"), כך העוסק בתורה יוצא מטומאתו ונטהר.
#המנהג רמוז בלשון הפסוק שנאמר בחג השבועות: "מנחה '''ח'''דשה '''ל'''השם '''ב'''שבועותיכם", [[ראשי תיבות]] 'חלב'{{הערה|הגה"ה לספר המנהגים טירנא.}}.
#כיון שמנהג ישראל לערוך סעודת מצוה כאשר מסיימים לקיים מצווה חשובה, רצו לערוך סעודה מיוחדת לרגל סיום ספירת העומר, אך כיון שאם יערכו סעודה בשרית הדבר לא יהיה ניכר כיון שיחשבו שזוהי סעודה מצד היום טוב - נהגו לערוך סעודה חלבית{{הערה|ספר המטעמים.}}.
#כמו שחלב שהחמיץ - בשונה ממוצרים אחרים - יש לו תקנה ושימוש, כך גם מאכלי החלב רומזים שבאמצעות התורה אדם יכול לתקן גם אם 'נפגם' ו'התקלקל'.
#כפי שהמשקה הראשון שהתינוק שותה הוא חלב, כך גם התורה היא הדבר הראשון שיהודי צריך להכניס לפיו.
#איסור בשר וחלב הוא המצוות לא תעשה ה-66, המקבילה לחג השבועות שהוא היום ה-66 מראש חודש ניסן, תחילת השנה{{הערה|רבי חיים ויטאל, על יסוד דברי הזוהר ששס"ה יום הם כנגד שס"ה לא תעשה.}}.
#בגלל סמיכות הפסוקים "ראשית ביכורי אדמתך . . לא תבשל גדי בחלב אמו", מסמיכים את איסור בשר וחלב לחג הביכורים.
#כאשר משה עלה לקבל את התורה טענו המלאכים שהם קודמים מדין 'בר מצר', ומשה השיב להם שאינם יכולים לקבל את התורה משום שכאשר היו אצל אברהם עברו על איסור התורה ואכלו בשר וחלב{{הערה|"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם . . ויאכלו".}}.
#לרמז שצמאים לתורה וכמה שלומדים הצמאון רק מתגבר, כמו החלב שגורם לצמאון, וכמה ששותים ממנו לא רווים.
#משה רבינו נמשה מהיאור באותו תאריך של מתן תורה{{הערה|סוטה יב, ב.}}, ובתיה החזירה אותו על מיניקות מצריות והוא לא ינק מהן כי היה צריך לקבל תורה מהקב"ה, ורוצים לעשות זכר לזה{{הערה|שו"ת כנף רננה הקדמה ליורה דעה.}}.
#כפי שהחלב מותר למרות שהוא 'נעכר' ונעשה מהדם{{הערה|נדה ט, א.}}, כך גם מי שמקבל את התורה - לא מתחשבים בעברו והוא נעשה טהור{{הערה|מהרש""ם מבערזאן.}}.

==משמעות המנהג==
הרבי עורר שהמנהג של אכילת מאכלי חלב מדגיש את ההוספה המיוחדת שצריכה להיות בחג השבועות בלימוד פנימיות התורה, שהרי במקור דרשת חז"ל{{הערה|חגיגה יג, א}} על הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך", נאמרים הדברים מעשה מרכבה, לימוד פנימיות התורה{{הערה|התוועדויות תש"נ כרך ג' עמ' 252.}}.

==המנהג אצל חסידי חב"ד==
בנוגע להנהגת רבותינו נשיאינו, ידוע במפורש כי אצל אדמו"ר הצמח צדק הייתה נערכת סעודה חלבית של ממש, ובמשך הסעודה הרבנים החב"דיים שהיו מגיעים אל הרבי לחג - בהיותו חג המו"צים - היו מרצים בפניו את שאלותיהם במשך קרוב לשעה{{הערה|תורת מנחם כרך ג' עמ' 125.}}.

אצל אדמו"ר הריי"צ ידוע שהיה נוהג להיכנס לאמו הרבנית אחר התפילה לעשות קידוש ולטעום מאכלי חלב, אך לא היה סועד סעודה חלבית, וכך גם נהג הרבי, שאחר התפילה היה עורך קידוש בחדרו ואוכלי מאכלי 'מזונות' חלביים, ולאחר יותר משעה היה סועד את הסעודה הבשרית.

בלוח כיס יומי לתלמידים שערך הרבי בשנים תש"ג-תש"ד, מופיע ביום הראשון של חג השבועות: "נהוג לאכול מאכלי חלב, כעבור כשעה אחר כך, סעודת יום טוב בבשר", וכך גם הדגיש הרבי בשיחה, שעיקר המנהג הוא ביום הראשון של חג השבועות, בו קוראים בתורה את עשרת הדיברות{{הערה|התוועדויות תנש"א כרך ג' עמ' 297 הערה 33.}}.

==הדגשות הלכתיות==
*אכילת מאכלי חלב היא '''בנוסף''' לסעודה הבשרית אותה חייבים לאכול מצד שמחת יום טוב{{הערה|של"ה במסכת שבועות שלו קפ, ב. ד"ה ההפטרה.}}.
*יש להקפיד בהדגשה גדולה על הפסק של שעה בין אכילת מאכלי חלב למאכלי בשר{{הערה|זאת על אף המובא בנועם-אלימלך פ' משפטים, ד"ה לא תבשל גדי שבחג השבועות אנו כמו מלאכים ולכן התירו חז"ל שלא להקפיד כל כך על ההפסק בין מאכלי חלב ומאכלי בשר.}}, ובפרט שאחד הטעמים לאכילת מאכלי חלב בשבועות זה הזהירות של בני ישראל באכילת בשר וחלב{{הערה|התוועדויות תשמ"ג כרך ג' עמ' 1579.}}.
*מלבד ההמתנה, יש להקפיד שאכילת מאכלי החלב ומאכלי הבשר לא תהיה באותה סעודה, כפי שנפסק בהלכה{{הערה|אגרות-קודש, כ, עמ' רפט.}}.

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/674984/ מאכלי חלב בחג השבועות: מתכוננים לחג עם הרב פרבר]''' {{וידפו}}

{{שבועות}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:שבועות]]