עריכת הדף "איוב"

'''איוב''' הינו דמות הצדיק הנדונה ב'''ספר איוב''', החלק השלישי מה"[[כתובים]]" שב[[תנ"ך]], שהועמד בנסיון קשה - ב[[יסורים]] שהפכו להיות סמל לשיא של סבל ויסורים - "יסורי איוב".

בתחילת ספר איוב מתואר איוב כאיש "תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע.", היו לו עשרה ילדים וכן עשירות מופלגה "וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי-צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, וַעֲבֻדָּה, רַבָּה מְאֹד; וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא, גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם."

ויהי היום ושוב מתקים דיון בשמים בו אומר ה' לשטן הנה עשית לו כל זאת "וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם." והשטן טוען כי זאת כי ה' נתן לשטן רשות לפגוע רק ברכושו של איוב אך אם יפגע בגופו לא יחזיק איוב בצדיקותו. ואכן נותן ה' לשטן רשות לגפוע בגופו של איוב אך מתרה בו לשמור את נפשו. איוב מקבל צרעת קשה המורכבת משני סוגי צרעת שמה שעוזר לאחד פוגע בשני.

אשתו של איוב אומרת לו "מה אתה עדיין מחזיק בצדיקותך, "בָּרֵךְ אלוקים, וָמֻת" (= כלומר, תגדף (חס ושלום) את ה', ובעוון זה תמות, וכך לא תסבול עוד ייסורים כאלו)! ויען איוב "כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי, גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱ-לֹהִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל?"

בכל מקרה, הריהו דמות הכתובה בתורת ה', והוא וכן כל הכתוב אודותו, הרי אלו דברי אלקים חיים - תורת אמת, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו, הרי בוודאי שקיומו של איוב וכל המסופר אודותו - אינה עובדה המוטלת בספק, והדיון אינו אלא, האם איוב הוא מציאות בעלת ערך בפני עצמו, או שמא לא נברא אלא לשמש כ[[משל]] וכהוראה לבני ישראל בעבודתם את ה'. כך או כך, מכיון שמסופר עליו ב[[תורה]] - תורה מלשון הוראה, הרי זה בא ללמדנו לעבוד את ה'.

צדקותו של איוב הייתה גדולה ביותר, וחז"ל הפליגו בשבחו ואמרו: ש{{ציטוטון|הטעימו [[הקב"ה]] לאיוב מעין [[עולם הבא]]}}, ועוד שבכמה ענינים נאמר בתורה שבחים באיוב יותר מב[[אברהם אבינו]], ועד כדי כך שהדבר התבטא גם בהצלחה מופלגת בגשמיות. ולא זו בלבד, אלא שגם {{ציטוטון|כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך}}, כי "היה איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע". ודייקו רז"ל בלשונם - פרוטה, שבזה אין הכמות קובעת, כי אם ממי באה הפרוטה.

מפורסמת אימרתו בתפילתו: "רבונו של עולם בראת צדיקים בראת רשעים כו'", ומבואר ב[[תניא]] שאין הכונה בזה שבבריאתם נבראו [[צדיקים]] או [[רשעים]], כי הרי אז לא מגיע לצדיקים שכר על צדקתם, ולרשעים עונש על עוונם, שהרי נבראו כאלה. אלא הכונה היא, "בראת צדיקים" - שברא ה' אנשים בעלי [[נשמה|נשמות]] גבוהות, המסוגלים לעמוד במדריגות הרוחניות וה[[אהבה]] הגדולה לה' - של הצדיקים, ולעומתם "בראת רשעים" - שברא ה' אנשים עם [[נשמה|נשמות]] נמוכות, שאינם מסוגלים למאוס ברע בתכלית ולבוא לידי [[אהבה בתענוגים|אהבת ה' בתענוגים]] - להתענג על ה' מעין עולם הבא, אלא שיגיע אליהם כמעשה הרשעים, דהיינו, - במחשבתם והרהורם לבד, כאשר ינסה יצרם לפתותם לדבר עבירה ח"ו, אבל הם מתגברים על יצרם וידחוהו בשתי ידים.

ולא שיהיו רשעים באמת ח"ו, אלא שיש בהם יצר הרע כמו אצל הרשעים, אבל יהיו נלחמים תמיד ברע, להסיח דעתם מהם כדי לאכפיא ל[[סטרא אחרא]]. ולזאת נתן בהם כוחות להתגבר על היצר ולא לחטוא במעשיהם.

*[[תניא]] פ"א פי"ד פכ"ז.

*[[לקוטי שיחות]] חלק ד' 1184 חי"ט 512.