עריכת הדף "אגרת הקודש - סימן ל"ב"

{{תניא}}
'''פרק ל"ב''' והאחרון של [[אגרת הקודש]] עוסק בעניין ה[[צדקה]] והחסד שישראל עושים בזמן הגלות. 

==מבוא לפרק==
אגרת זו מסיימת את החלק אגרות הקודש שבתניא החלק הרביעי ובה מברך רבנו על הסדר המסודר שנוסד בענייני צדקה בקהילות ועיירות ישראל ומשבח את העושים ואת המעשים היינו הגורמים לעושים לעשות ואף על פי כן ישנה מעלה כשהאדם עושה מעצמו ולא כשמעוררים אותו על כך. 
==גוף הפרק==
{{קטע תניא|קטע=אגרת ל"ב|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק ל"ב}}}}

==סיכום הפרק==
יפה כוחו של המעורר אחרים לנתינת צדקה מאלו שנותנים צדקה בפועל אבל לאחר שעוררו אותם לנתינת הצדקה. ולכן יפה עושים כל הקהילות המקימות גבאיי צדקה. אך אל לו לאדם לחכות שיעוררו אותו לנתינת צדקה ועדיף שיתעורר מעצמו והוא על ידי הבנת העניין:

שבצדקה הניתנת על ידי שעוררו את האדם לנתינה היא הנקראת בכתוב צדקתו עומדת לעד לשון נקבה. ואילו זה הנותן מעצמו או מעורר אחרים לנתינה הוא הנקרא בכתוב צדק לפניו יהלך לשון זכר. כי כמו שבזכר ונקבה הם משל על משפיע ומקבלת כך גם בצדקה המושפע הוא נקבה ואילו המשפיע זכר. וייטיב השם לטובים ולישרים.
==מושגים יסודיים בפרק==
{{להשלים}}
{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק ל"א|פרק ל"א]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[קונטרס אחרון - פרק א']]}}
[[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]]
@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{תניא}}
-'''אגרת הקודש ל"ב - ברך ה' חילם''' מעלת ה[[צדקה]] והחסד שעושים ישראל בגלות.
+'''פרק ל"ב''' והאחרון של [[אגרת הקודש]] עוסק בעניין ה[[צדקה]] והחסד שישראל עושים בזמן הגלות.
-==מבוא==
+==מבוא לפרק==
-אגרת זו חותמת את חלק "אגרת הקודש" (החלק הרביעי) שבתניא, ויש בה מעין "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן":
+אגרת זו מסיימת את החלק אגרות הקודש שבתניא החלק הרביעי ובה מברך רבנו על הסדר המסודר שנוסד בענייני צדקה בקהילות ועיירות ישראל ומשבח את העושים ואת המעשים היינו הגורמים לעושים לעשות ואף על פי כן ישנה מעלה כשהאדם עושה מעצמו ולא כשמעוררים אותו על כך.
-* כשם שהראשונה מתחילה ב'''פותחין בברכה''', כך מתחילה האחרונה ב'''ברך ה' חילם'''.
+==גוף הפרק==
-* וכשם שהראשונה היא ברכת [[אדמו"ר הזקן]] על שמועה טובה{{הערה|על השלמת הש"ס ברוב עיירות ומניינים של אנ"ש}}, כך האחרונה{{הערה|על דוחו"ת הצדקה שהתקבלו.}}.
+{{קטע תניא|קטע=אגרת ל"ב|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק ל"ב}}}}
-* וכן דומה תוכנן: הראשונה מבארת מה מוסיפה התפילה '''בלימוד התורה''' מתוך אהבת ה' ויראתו, והאחרונה מבארת מה מוסיפה התפילה '''בעבודת הצדקה'''.
-באגרת מברך [[אדמו"ר הזקן|רבנו]] על הסדר שנוסד בענייני צדקה בקהילות השונות. הוא משבח את הנותנים צדקה (לשון נקבה) ואת המעוררים אחרים לעשיה, ויחד עם זה את המעלה הגדולה כשנותן האדם מעצמו (ולא ע"י שמעוררים אותו - ונקרא 'צדק', לשון זכר).
+==סיכום הפרק==
+יפה כוחו של המעורר אחרים לנתינת צדקה מאלו שנותנים צדקה בפועל אבל לאחר שעוררו אותם לנתינת הצדקה. ולכן יפה עושים כל הקהילות המקימות גבאיי צדקה. אך אל לו לאדם לחכות שיעוררו אותו לנתינת צדקה ועדיף שיתעורר מעצמו והוא על ידי הבנת העניין:
-==גוף האגרת==
+שבצדקה הניתנת על ידי שעוררו את האדם לנתינה היא הנקראת בכתוב צדקתו עומדת לעד לשון נקבה. ואילו זה הנותן מעצמו או מעורר אחרים לנתינה הוא הנקרא בכתוב צדק לפניו יהלך לשון זכר. כי כמו שבזכר ונקבה הם משל על משפיע ומקבלת כך גם בצדקה המושפע הוא נקבה ואילו המשפיע זכר. וייטיב השם לטובים ולישרים.
-{{קטע תניא|קטע=אגרת ל"ב|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן ל"ב}}}}
+==מושגים יסודיים בפרק==
+{{להשלים}}
-==סיכום==
+{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק ל"א|פרק ל"א]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[קונטרס אחרון - פרק א']]}}
-יפה עושות כל הקהילות הממנות גבאי צדקה, כי צדקה שנותנים '''היום''' היא הכלי להמשכת האור אין סוף '''שיתגלה לעתיד לבוא'''. אך אל לו לאדם לחכות שיעוררו אותו (ועדיף שיעורר את עצמו), כי ישנו הבדל עצום בין שני אופני הנתינה:
-* כשנותן ע"י '''שעוררו אותו''' (ונקרא 'צדקה') הוא כלי להמשכת '''חיצוניות'''{{הערה|היא הנקראת בכתוב צדקתו '''עומדת''' לעד לשון נקבה.}} אור אין סוף.
-* אך כשמעיר '''את עצמו''' (ונקרא 'צדק', ע"י התעוררות מדת האהבה והחסד בקריאת שמע) הוא כלי '''לפנימיות'''{{הערה|הוא הנקרא בכתוב צדק לפניו '''יהלך''' לשון זכר.}} אור אין סוף.
- וייטיב השם לטובים ולישרים.
-==מושגים יסודיים==
-*[[זריעה (בחסידות)]]
-{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - סימן ל"א|פרק ל"א]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[קונטרס אחרון - פרק א']]}}
-{{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]]