עריכת הדף "דבר מלכות תולדות (ב')" (פסקה)

==השיחה בקצרה==
{{ציטוט-צף|ו"אז ימלא שחוק פינו" – שלא רק שאז "שחוק פינו" יהיה אפשרי, אלא אז נהיה מוכרחים למלא "שחוק פינו"!|אות י', [[בלתי מוגה]].}}
{{ציטוט-צף|הענין ד"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" מתבטא בכך שתיכף כשניעור עצם הנשמה (שמתגלה עצם מציאותו ורק העצם) מרגיש בנשימת האויר ענינו של משיח – '''אויר של משיח''', ובלשון חז"ל "'''רוּחו''' של מלך המשיח".}}
בשיחה מבואר ענין [[ראש חודש]] בכלל ו[[ראש חודש כסלו]] בפרט, והקשר מזה לענין העקרי: "להביא לימות המשיח". ענין הראש חודש - הוא מולד הלבנה, התגלות ה[[נקודה]] הכוללת את כל הפרטים; וב[[עבודה]] - התגלות [[ניצוץ משיח]], - ה[[יחידה]]. בראש חודש כסלו מודגש עוד יותר '''הגילוי''' שחודר בכל הפרטים.

הרבי שואל, מדוע נמשלה [[הגאולה השלימה]] למולד הלבנה (בה מתגלית רק נקודה ממנה), ולא למצב בו הלבנה עומדת במילואה באמצע החודש? כדי להבין זאת יש לבאר את מעלת ה[[לידה]]: מעלת [[ילד|תינוק]] לגבי גדול בישראל - שדוקא אצלו הקשר לקב"ה הוא ישירות ל[[עצמות]], ולכן ההתקשרות חודרת במציאותו ובכל עניניו{{הערה|ואינה שללת את מציאותו}}. בסגנון ה[[חסידות]]: התקשרות לא רק של [[יחידה]], אלא של '''[[עצם הנשמה]]'''.

גם אצל מבוגר ישנה התגלות הנקודה, ברגע שמתעורר מ[[שינה|שנתו]] - עוד לפני אמירת "[[מודה אני]]", מתבטל ויצא ממציאותו, '''ומתגלה עצם מציאותו''', והתקשרות זו, חודרת בכל פרטי עבודתו במשך היום. ולכן הגאולה [[משל|נמשלה]] דוקא לנקודת הגילוי: כי בנקודה מתגלַה עצם המציאות של ישראל, כפי שהם מאוחדים עם עצמות ומהות.

עבודתנו להבאת הגאולה וגילוי ניצוץ משיח צריכה להיות, לא רק בלגַלות את היחידה, אלא לגלות את עצם הנשמה. גילוי זה מתבטא בהתמסרות בכל מציאותנו "להביא לימות המשיח"; ובהתקשרות עם ה''''אויר של משיח'''', התגלות ה'''מציאות'''{{הערה|הנעלה יותר מ'אורו של משיח' - רק גילוי.}}, שהיא עיקר החידוש של ביאת המשיח. '''למעשה:''' צריכים לגלות את עצם הנשמה, על ידי שכל חייו חדורים בחיות של משיח, בהתעוררות לעשיית [[מצוה]] אחת קטנה להבאת הגאולה, וב[[נתינת צדקה]]. ויהי רצון שנזכה להתחלת הגאולה ושלימותה, ותתגלה מציאותו והתגלותו של המשיח על ידי פעולותיו.