עריכת הדף "דבר מלכות נצבים וילך" (פסקה)

==תמצית השיחה==
ראש השנה הוא זכרון ל[[בריאת העולם]] על ידי הקב"ה, ובמיוחד זכרון לבריאת ה[[אדם הראשון]] ותחילת עבודתו בעולם כאשר הכריז "בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו".

בשיחה מאריך הרבי לבאר את משמעות הדברים הפנימית:
בעת הבריאה הטביע הקב"ה בעולם כח אלקי מצומצם, הנקרא בשיחה 'אלקות שבערך העולם'. אדם הראשון על ידי עבודתו, ואחריו כל [[בני ישראל]], מגלים בעולם את הכח האלקי שנמצא בו, ועוד מוסיפים וממשיכים אליו כחות אלוקיים נעלים שלא היו בו עד עתה. בלשון השיחה 'אלקות שלמעלה מהעולם'.

לאורך השיחה מתקשרים הדברים לתאריך בו אנו עומדים, הזמן והפרשה, ולשנה החדשה הנכנסת, שנת [[תשנ"ב]]. ובכל פרט ופרט שמבאר חוזר ומדגיש כיצד משתקפים בו אותם שתי דרגות, שלימות העולם מצד עצמו והשלימות המתווספת בו על ידי עבודתם של ישראל, 'אלקות שלמעלה מהעולם'{{הערה|אמנם בכל קטע הנושא מדובר מזוית שונה (ההוספה בעולם, ההוספה בתורה, ההוספה בישראל), ומוגדר בביטויים שונים (עליה מעשר לאחד עשר, מדיבור למחשבה, מגוף לנשמה, ממחלוקת לאחדות). אך כולם ביטויים של אותה נקודה, החידוש שנעשה על ידי עבודתם של ישראל.}}.

בסיום השיחה מדגיש הרבי שעבודתם של בני ישראל תסתיים ותגיע לשלימותה רק ב[[גאולה]], אז יגיע העולם לשלימותו והאלקות תתגלה בו על כל דרגותיה.

בתוך הדברים ישנו גם לימוד זכות על עם ישראל לקראת יום הדין (ס"ח בשיחה), ודברים נפלאים על הגאולה שאנו כה קרובים אליה (סי"ב בשיחה).