עריכת הדף "ניקוד" (פסקה)

==בפנימיות התורה==
בזוהר הקדוש מובא שהאותיות נקראים [[סוס]] והנקודות נקראות רסן. בשער טנת"א שבעץ חיים{{הערה|היכל א"ק שער חמישי.}} מבואר שהנקודות הם כנגד [[שם ס"ג]], בחינת ה'רוח' (חכמה), זאת ביחס לאותיות עצמם שהן האיברים{{הערה|ובפרטיות: התגים שעל האותיות הם ה'נפש' וכנגד [[שם מ"ה]], והאותיות עצמן הן האיברים וכנגד [[שם ב"ן]]}}.

[[הבעל שם טוב]] דרש על יסוד דברי הזוהר{{הערה|חלק ב' כא ריש עמוד א.}} שבני ישראל נקראים צאן כיוון ששורשם מהאותיות העליונות, וצא"ן הוא ראשי תיבות "'''צ'''ירוף '''א'''ותיות '''נ'''קודות"{{הערה|שם=כשט|1=[https://chabadlibrary.org/books/bsht/kst/2/352.htm כתר שם טוב חלק שני, שנב].}}.

למרות המתבאר לעייל שהנקודות רומזות לחכמה והאותיות למלכות - זהו באופן פרטי. אבל בכללות העולמות כיון שהאותיות מצד עצמם אין להם חיבור זו עם זו - הן מקבילות לעולם ה[[נקודים]], ומכיון שבאמצעות הנקודות הן מתחברות יחד - הניקוד מקביל לעולם ה[[עקודים]], שהאותיות עקודות ומחוברות יחד{{הערה|שם=כשט}}.

בפרטיות יותר, עשר הספירות רמוזות בתשע הנקודות{{הערה|קמץ, פתח,  צירה, סגול, שווא, חולם, חיריק, קובוץ ושורוק. ולגבי המלכות: כאמור לעיל הנקודות הם בדרגת "רוח", ומאחר המלכות אינה "רוח" אלא "נפש" – ולכן אין ניקוד כנגדה.}}.

לעומת זאת במקומות אחרים בחסידות מבואר שהנקודות הם כנגד ספירת ה[[בינה]], בחינת גבורות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/magid/ot/15/91.htm המגיד ממעזריטש אור תורה בשלח צא], שזהו מה שנאמר 'עזי וזמרת י-ה', שהניקוד הוא בחינת 'עוז' והטעמים הם בחינת 'זמרה', והם היו לישועה שרק באמצעותם ניתן להבין משמעות הפסוקים.}}.

ארבעת דרגות של טנת"א '''מתגלות''' רק ב[[תורה שבכתב]] ולא ב[[תורה שבעל פה]], ומלמטה למעלה: א. תמונת האותיות של התורה הם [[הלכה למשה מסיני]] (וכל תמונה ותמונה מרמז לרבוא עולמות), ב. תגים מוסיפים על האותיות רק בתורה שבכתב, וכן ג. נקודות וכל שכן ד. טעמים - כולם אינם באים לידי גילוי בתורה שבעל פה. והם נקראין בבחינת [[עלמין סתימין דלא אתגליין]] שאינם באים לידי גילוי. עם זאת, שלושת הדרגות התחתונות (אותיות, תגים ונקודות) מתפרשים ומתבארים ע"י תורה שבע"פ (בגמרא ובדרשות חז"ל), ורק הטעמים בלבד הם בחינת "מקיף" שלא יכול לבוא '''כלל''' לידי הבנה והשגה בתורה שבעל פה (ומתבטא רק ב"ניגון", שהוא המשכת התענוג העליון).

אצל האדם, ביטוי הניקוד הוא מקדמות השכל שלמעלה מהבנה (ואף שגם כללות הדיבור הוא מקדמות השכל, הדבר גלוי ומודגש יותר בביטוי הניקוד){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/tanya/4/5.htm תניא אגרת הקודש ה].}}.