עריכת הדף "פת ישראל" (פסקה)

==מתי מותר לכתחילה==
===בציעת הפת===
באם היה עומד לבצוע על הלחם, והביאו לפניו פת ישראל ופת עכו"ם, אם הן שוות – יברך על איזה מהן שירצה. ויש אומרים, שאם הפת עכו"ם יותר חביב עליו, והסיבה היחידה שאינו יכול לאכול ממנה היא שנזהר מפת עכו"ם – יברך עליה משום חיבוב מצווה. ולכן עדיף שיסלק אותה מהשולחן קודם שיבצע מהלחם{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח סי' קסח ס"ו.}}.

אבל באם יש לו אורח שסועד על שולחנו, והאורח אינו מקפיד על פת עכו"ם, ויש על השולחן מלחם זה, מכיוון שעל בעל הבית מוטלת החובה לברך (ולבצוע) עבור האורח, הותר לו לבצוע עליה משום חיבוב מצווה, וכן הותר לו להמשיך לאכול ממנה כל הסעודה, כיוון שאין זה כבוד שמים – שבוצע עליה, ומיד פורש ממנה.

וכל זה הוא באם הסיבה היחידה שאינו אוכל היא מכיוון שהוא נזהר מפת עכו"ם; אבל אם הפת ישראל יותר חביבה עליו (מצד עצמה), צריך לברך עליה{{הערה|אדה"ז שם. שו"ע כאן (סי' קיב) סי"ג, ט"ז ס"ק ח. וש"ך ס"ק כא.}}.

===בתערובת===
מותר לאכול כותח של גוי, ואין לחוש לפת עכו"ם שבו, כיוון שהיא בטלה{{הערה|סי"ד.}}. (ולחלב שבה אין לחוש, כי זה [[חלב ישראל]]{{הערה|ט"ז ס"ק ט.}}, או כי חלב טמאה לא עומד, ושאריותיו בטלות ברוב{{הערה|ש"ך ס"ק כב.}}).

כמו כן, כל תערובת של פת עכו"ם במאכלים בטלה ברוב, בין אם הייתה זו תערובת עם לח או עם יבש, אבל אין לערב לכתחילה{{הערה|רמ"א בסי"ד.}}.

אם הוא נזהר מאכילת פת עכו"ם ואוכל יחד עם חברו שאוכלה בקערה אחת – אין בעיה, אף על פי שטעם הפת של חברו מתערב בשלו{{הערה|סט"ו.}}.

===משום איבה===
יש מי שאומר{{הערה|רמ"א בסט"ו בשם תשובת מהרי"ל.}}, שאם אוכל יחד עם מי שאינו נזהר, ויש חשש של איבה וקטטה באם לא יאכל עמהם מהלחם (שהוא עיקר הסעודה) – התירו לו לאכול עמהם (כדין דמאי) (תוך הבהרה שזהו היתר רק במקרה הזה).

===בדרך===
אם הוא מהלך בדרך ואין לו פת ישראל, ויהיה לו בעוד ארבעה מיל (אם הוא מקפיד על כך) – ימתין. והרמ"א אומר שמקילים בזה, ואינו צריך להמתין כלל{{הערה|סט"ז.}}.

{{הערות שוליים}}
{{הלכה}}
[[קטגוריה:כשרות]]